"מי שפוחד להיות יהודי, הנכדים שלו לא יהיו יהודים"

בעקבות הפיגוע באוסטרליה ואירועים קשים נוספים, עולה בקרב יהודים רבים תחושה קשה של איום. האם האנטישמיות באמת התגברה? מה קורה בעולם ומה עושים עם זה? כדי לענות על השאלות האלו שוחחנו עם יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית.

כשאני מעלה בפני יעקב חגואל את שאלת האנטישמיות בעולם ואת מקומה של ההסתדרות הציונית העולמית בסיטואציה הנוכחית, הוא מבקש להרחיב את המבט לאחור. ההסתדרות הציונית העולמית, הוא מזכיר, קמה לפני כמעט 130 שנה ביוזמת הרצל, מתוך ההבנה שמשפט דרייפוס איננו אירוע נקודתי אלא סימפטום. כבר אז, הוא אומר, התברר שהאנטישמיות לא נעלמה עם הזמנים המודרניים, והפתרון שמצא הרצל - הקמת מדינת ישראל – שזר זה בזה את המאבק באנטישמיות בחו"ל ואת עידוד העליה לארץ. “וחוט השני הזה”, כדבריו, “לצערנו המשיך עד היום”.

ההיסטוריה היהודית רצופה גלים של רדיפה – מגירוש ספרד ועד השואה – אך העשור האחרון, לדברי חגואל, חריג בעוצמתו ביחס לשנים שעברו מאז השואה. חגואל קובע כי מדובר בעשור שבו רמת האנטישמיות היא הגבוהה ביותר מאז, עם עלייה מתמדת במספר האירועים מדי שנה, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר. אך אם את העליה הכללית באנטישמיות ניתן לייחס למגוון גורמים, כשהוא מתייחס לאירועי שמחת תורה הוא ספציפי הרבה יותר: לדבריו, באותן דקות שבהן נפרצו הגדרות בעזה, “נלחץ המקש Enter על קמפיין מתוזמן, ממומן בעשרות מיליוני דולרים”. הקמפיין, הוא מסביר, לא רק חיזק תאים אנטישמיים קיימים, אלא יצר נרטיב של שנאת יהודים גם בקרב אנשים שמעולם לא פגשו יהודי ולא הכירו את המושג קודם לכן.

הקמפיין האנטישמי מגביר את הסכנה

כשאני מעלה את השאלה כיצד זיהו את אותו תזמון, חגואל מצביע על הצפת הרשתות בקמפיינים ממומנים נגד ישראל ונגד יהודים, שהחלו מיד עם המתקפה, באותן שעות ממש. שיא מסוים, לדבריו, הגיע כעבור ארבעה חודשים: בקמפוסים בארצות הברית נערכו מחאות האוהלים שבהן השתתפו צעירים שדיברו בלהט נגד ישראל והיהודים, אך לא הכירו יהודים קודם לכן ולא החזיקו בעמדות כאלה לפני 7 באוקטובר; הרשתות החברתיות הוצפו במסרים אנטישמיים ואנטי ישראליים בערבוביה, וקהילות יהודיות אוימו והותקפו.

אירועי התקיפה הלכו והחמירו, והפכו קטלניים יותר ויותר - כמו רצח שני העובדים בשגרירות ישראל בוושינגטון, והתקיפה ביום הכיפורים בבריטניה במהלכה נרצחו שני יהודים ושלושה נפצעו קשה.

בהקשר זה הוא עובר לאוסטרליה, ומדגיש כי “הכתובת הייתה על הקיר”. חגואל מספר כי ההסתדרות הציונית העולמית התריעה בחודשים שקדמו לפיגוע בפני ממשלת אוסטרליה, אך הצעדים שננקטו – או שלא ננקטו – הובילו לאירוע חמור במיוחד. הוא מזכיר את הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה לפני 31 שנים, ואת הטבח בפיטסבורג, ומבהיר כי גם בהשוואה אליהם מדובר באירוע חריג. 

בעיניו, האחריות לביטחון היהודים בכל מדינה מוטלת על הממשלה הריבונית, ובאוסטרליה – שבה קיימת קהילה יהודית מפוארת עם מוסדות חינוך, בתי כנסת ותנועות נוער – הכשל היה חמור במיוחד. הוא מתאר מציאות שבה אלפי יהודים, בהם ילדים ומהגרים מברית המועצות לשעבר, מתכנסים ביום חג ללא נוכחות משטרתית, מה שהוביל לאירוע טרור שנמשך דקות ארוכות עד לנטרול המחבל.

מעבר לקמפיינים המתוזמנים, חגואל מציין: "בשנים האחרונות, כשאנחנו מחפשים מסעדה כשרה, בית ספר יהודי או בית כנסת, אנחנו מזהים את זה בדרך כלל על פי ניידת משטרה או שומר שעומדים שם. הרשתות החברתיות, שהפכו להיות קרקע לא פשוטה לכל נושא הויראליות של האנטישמיות, מייצרים את התוצאה הזאת - יחד עם התרחקות הדורות מהשואה והתחזקות הכחשת השואה".

 רוב מערכות החינוך בעולם אינן מלמדות על רצח היהודים, הוא מספר – ואפילו בארצות הברית, ב־80% מבתי הספר הנושא כלל אינו נלמד. תוסיף לכך היעדר חקיקה ואכיפה מספקות, ואת ההגירה המוסלמית הגדולה לעולם המערבי - ותקבל מארג בעייתי מאוד של שנאה וניכור לעם היהודי. 

האתגר - זהות ללא פחד

על אף הפתיחה ההיסטורית של חגואל, המדגישה את הקמת המדינה ואת חשיבות העליה לארץ בתולדות ההסתדרות הציונית העולמית, ניכרת בשיחה חשיבה שונה מעט. כשאני שואל מהי בעיניו דרך הפעולה המרכזית של ההסתדרות הציונית העולמית, אני שומע מגוון מפתיע של תשובות: תגבור אמצעי אבטחה לקהילות, חיזוק הזהות היהודית והחוסן הקהילתי, והעמקת הקשר לעם ישראל ולמדינת ישראל. 

 “לא קל להיות היום יהודי בגולה”, הוא אומר, ומזהיר מפני ההשלכות ארוכות הטווח של הטרור והפחד: “אתה פוחד ללכת לבית כנסת, פוחד לשלוח את הילדים לבית ספר יהודי… ומי שפוחד להיות יהודי, הנכדים שלו לא יהיו יהודים”.

התחומים שהוא מדבר עליהם, כמענה לקהילות בחו"ל, הם השפעה על ממשלות לקידום חינוך וחקיקה, קרנות לסיוע באמצעי אבטחה פיזיים, ושליחים – מורים ואנשי חינוך – הפועלים לחיזוק הזהות היהודית והחוסן של הדור הצעיר.  הוא שב ומדגיש כי "זכותם של יהודים לגור בכל מקום שהם בוחרים בו", וגם את אחריות המדינות השונות לביטחון אזרחיהן היהודים. 

לצד כל אלה, הוא מדגיש כי עידוד העלייה נותר ציר מרכזי. הם משקיעים רבות בירידי עליה. הירידים מספקים מידע מקיף, ייעוץ והכוונה למעוניינים לעלות לישראל, בתחומי התעסוקה, חינוך, דיור וקהילה. 

לדבריו, מאז 7 באוקטובר, ולמרות המלחמה, עלו לישראל יותר מ־60 אלף עולים – נתון שמבחינתו מבטא התעוררות עמוקה ורצון להתחבר מחדש לבית הלאומי. חגואל מציין כי אף שהמציאות קשה ומאתגרת, הנתונים על העלייה והחיבור המתחדש של יהודים לישראל מעודד מאוד - ומראה על החיבור החזק של היהודים לארצם ולמורשת שלהם. 

לסיום, אני מבקש לשמוע את דעתו על תופעת האנטישמיות המתגברת מהימין האירופאי והאמריקאי. חגואל משיב כי התופעה הזו,עם כל ההפתעה שהיא מעוררת לעיתים, היא בסך הכל לבוש חדש לאותה אנטישמיות ישנה ומוכרת. בסופו של דבר, טוען חגואל, כי האנטישמיות פורחת במקום בו מאפשרים לה לעשות זאת - בעוד במקומות בהם מטפלים בשורש הבעיה בעזרת חינוך והסברה, רואים ירידה חדה בתופעה.