אור בתוך ענן אבק

תפסנו את הדר אלבז (21), לוחם בחטיבת כפיר ותלמיד ישיבת ההסדר בקרני שומרון, לשיחה טלפונית רגע לפני שהוא וחבריו חוזרים ונכנסים שוב להילחם בעזה. למרות השגרה המבצעית האינטנסיבית, ההכשרה המפרכת ולחימת השטח, הדר מדבר ברהיטות מרשימה על תורה שלא פוסקת, על כיסי מדי ב' שעמוסים בספרים, ועל ישיבת ההסדר שמהווה עבורו מנוע עוצמתי. 

נקודת המוצא של הדר מתחילה הרבה לפני הבקו"ם. עבורו, השירות הצבאי אינו הפסקה מהחיים הרוחניים, אלא המשך ישיר שלהם. "הצבא בעיניי הוא חלק אינטגרלי מלימוד תורה ובניית תלמיד חכם. למעשה הוא תמונת מראה לאדם על מה שהוא עשה בתקופה שלו בישיבה".

ספרים בכיסי מדי הב'

איך זה נראה בפועל בתוך הלו"ז הצבאי הנוקשה? הדר מתאר מציאות שבה כל רגע מנוצל. "אחד הדברים שבאמת החזיקו אותי, זה שבכל רגע בכיסים הענקיים של מדי הב', יש ספרים, ספרים, ספרים…"

אני מבקש מהדר לחשוף אותנו לפק"ל הכיסים שלו. בהתרגשות הוא מספר שהצליח לעשות 'סיום' של מסכת ברכות שנלמדה, לא יאמן, ממש במהלך הטירונות. "פה כמה שורות, ופה כמה שורות. אפילו בהמתנה לתור בחדר אוכל". 

חוץ ממסכת ברכות בפורמט זעיר, הוא החזיק בכיס שלו ספר 'אורות' למרות שלא ממש הצליח להעמיק תוך כדי ההכשרה. "וכמובן שניים מקרא אחד תרגום שהיה הבייסיק של הבייסיק" - הוא מספר. "הנקודה היא איך אתה מנצל את הזמן. אם אני יודע שיש לי עכשיו חמש דקות, האם אני פותח ספר, או לא פותח ספר? האם התודעה שלי בכלל נמצאת שם?"

בזמן הטירונות שעת הת"ש הידועה מנותבת ע"י רוב המכריע של החיילים לעיסוקים קצת פחות מעמיקים מלימוד תורה. הדר זוכר את זה כפיתוי לא קטן ובכל זאת גם שם הצליח לנעוץ זמן לימוד "האם בן אדם באמת צריך שעה בשביל לדבר בטלפון, להתקלח ולעשות קצת צחוקים? תמיד יש 20 דקות שבן אדם יכול לבוא וללמוד תורה". 

"בשבתות שאתה סוגר, יש המון זמן שאפשר ללמוד בו גם בחברותות בדברים ברומו של עולם, כשיש זמן וכוח להיות מיושב".

הוא מתאר את בית הכנסת של הבא"ח כאי של מציאות אחרת בתוך שגרת הצבא. "זאת תמיד הייתה נקודת הקודש הזאתי שממנה אני נושם, מתוך זה אני חי. זאת הייתה נקודת האור שלי בטירונות".

מרכז החבר'ה והפרדת רשויות

אני שואל את הדר עד כמה הלימוד שלו בא על חשבון הקשרים החברתיים עם חבריו הלוחמים - הוא מחייך ומבהיר שאין לזה שום קשר "אני בן אדם מאוד שמח וחברותי, ברגעים רבים גם מרכז החבר'ה והעניינים. אנחנו לגמרי לא מוותרים על הצחוקים, יש לי סיפורים לכל החיים מהטירונות. אבל ברגע שבן אדם שם לב לנקודות שבהן זה פחות הזמן להסתלבט, או שיש זמנים שבהם אדם אומר 'תשמע, עכשיו יש לי הספקים, אני רוצה עכשיו ללמוד', הוא עושה את זה. זו נקודה של איזונים שאני בחרתי. בן אדם שיודע לעשות את האיזונים הנכונים מתוך תודעה והכוונה שהגיעה מהישיבה, יכול למצוא את עצמו מאושר על הגג שהוא עשה הכשרה מתוך קודש".

נקודת האור בשטח ובבא"ח

באופן לא מפתיע האתגר הגדול ביותר מגיע בשבועות השטח נטולי התנאים והשינה. אבל דווקא שם, החיבור לתורה קיבל משמעות אחרת. "בשבועות של נסיגות ומשקלים כבדים, קרה לי כמה פעמים שיש איזו הפסקה, אני מנסה לפתוח ללמוד גמרא ואני פשוט נרדם מול הספר, כי באמת לא מצליחים. אבל דווקא בנקודות האלה, פתאום יש לך איזה כמה דקות של ישוב הדעת, ועצם העובדה שהייתי מצליח לפתוח ספר - זה היה וואו! זה היה מחזיק אותך לימים שלמים, היית ממש מתמלא מזה."

זיכרון עוצמתי במיוחד שמור להדר משבוע השדאות הראשון: "היינו בשבוע הראשון שלנו בשטח, שבוע מאוד קשה, עייף ומאתגר, עם ציוד שלא ירד מאיתנו כל השבוע. פתאום, באמצע שטחי האש, הצליח להיכנס אלינו נציג של עמותת 'צל"ש' (צבא לשם שמיים). הוא בא והעביר לנו שיעור תורה על ספירת העומר. אתה רואה את האנשים עייפים ורצוצים אחרי ימים קשים, ועדיין שואלים שאלות לעניין. אחרי שהוא הלך אנשים דיברו על זה כל השדאות. עד היום, כשאני מזכיר את הסיטואציה הזאת, אומרים לי במחלקה: 'וואו, זה היה הרגע שבאמת הרים לי את הרוח, בזכותו עברתי את השבוע הזה'."

תודעה של בן ישיבה בתוך המנהרות בעזה

כיום הדר וחבריו לוחמים בלב עזה. שם המושג "לימוד תורה" מקבל ממד שונה. "היו מצבים שהם יותר עצימים בעזה. שמירות באמצע הלילה, יציאה לסיורים, פיצוצי מנהרות והתקפות. במצבים האלה אתה לא מצליח ללמוד. אבל אני חושב שגם אם אנשים לא יכולים ללמוד תורה במצבים האלה, אם מה שמעניין בן אדם, באמצע המציאות המבצעית זה מחשבות של תורה - התמודדות הלכתית או משמעות מחשבתית, זה עצמו לימוד שאין כמותו. גם כשלא לומדים וגם כשהספרים לא שם, השאלה איפה התודעה של הבן אדם. זה באמת מראה איפה היית בישיבה, וממילא איך אתה תראה בחיים המעשיים"

לסיום, כשהוא נשאל כיצד צעיר צריך להכין את עצמו כדי לעמוד בהצלחה רוחנית כזו בצבא, הדר מדייק את המסר שלו: "צריך להגיע מתוך מקום רוחני חזק. כשאנחנו מגיעים מתוך תודעה חזקה של 'מה אני רוצה להיות?', כשאני מגיע מבורר עם עצמי - אז אני מבין את חלקי, ולאן אני שואף להגיע. הצבא הוא בסך הכל מראה למה שבנית בישיבה".