כמו רבים וטובים קיבלתי זימון לחקירה במשטרה... אני מריץ בראשי את כל האירועים האחרונים בהם השתתפתי ומנסה את מזלי בניחושים למה זה עלול להיות קשור – הזימון הזה. בכל אופן תאריך הזימון מגיע ואף אני – לתחנה. אני נכנס למשרד הקבלה, משם לחוקר, משם לחוקרת וזאת מודה על האמת שאין לה מושג מדוע קיבלתי את הזימון. טוב... החוקרת עושה טלפון לפה ועוד אחד לשם ו... "כן, כן. תמתין בבקשה ועוד מעט יגיעו לקחת אותך." [caption id="attachment_3637" align="alignleft" width="100%" caption="רכב שב"כ (אריכיון)"]
מזל שאני בחור סבלן. אני יושב וממתין עד שאני שומע קול "תתלווה אלי בבקשה, כאן למשרד" בשלב הזה אני כבר יותר סקרן מחשדן, ואני מתלווה אליו בלי לחשוב פעמיים. האחרון מתיישב מולי במשרד ומציג עצמו כאיש שב"כ "תשמע, אני מהמחלקה היהודית. ולא. זו לא מילה גסה" הוא מסביר לי ארוכות שהמחלקה היהודית בסך הכל עושה עבודת קודש וכמה חשוב זה 'שהם לא נותנים לקיצוניים להפר את האיזון ואז מלחמה יכולה להתפרץ'. אני מבין ממנו שהוא רוצה שנפתח את הקשר בינינו. הוא מציע לי תשלום על הנסיעות והזמן שלי, הוא מדבר איתי רבות על טיוליי בשומרון (אני מאוד אוהב לטייל) ואף מציע שנעשה יחדיו טיולים בשטח "ניסע קצת לאזור של הישוב שלך, נסתובב שם, מה אתה אומר?" השיחה מסתיימת בכך שהוא אומר לי שהוא התרשם ממני ושאנחנו צריכים להיות מעכשיו בקשר. הוא אף הבהיר בפני שאסור לי לספר לאף אחד על הפגישה בינינו "זה חייב להיות דיסקרטי. תחשוב טוב איזה סיפור כיסוי תספר לכולם על כך שהגעת לתחנת משטרה" ובכן, אני יוצא משם די מבולבל. הוא היה נראה לי אדם מנומס ומשכיל אבל מצד שני... הוא מהמחלקה היהודית... (זו מילה גסה?). אחרי כשעתיים אני מקבל החלטה ומתקשר לאריאל גרונר מ'עמותת חננו', הוא מסביר לי היטב לאן הדברים עלולים להוביל במידה ולא אחתוך את הסיפור עכשיו. לשמחתי, ה' נתן לי דעת וקיבלתי החלטה שאני לא הולך להמשיך עם הסיפור הזה! סיפרתי כבר לכמה חברים וכאשר איש השב"כ יחזור אלי אספר לו את החלטתי! וכמובן שבעצם כך שפירסמתי את הסיפור הזה כאן – בקול היהודי, אני מקיים את ההמלצה שנתנו לי ב'חננו' והיא – לפרסם כמה שיותר את העובדה שהם פנו אלי ובכך לנטרל את כוחם.
