אתמול התפר
סם סיפור שאירע בשומרון, ליד הכפר הערבי ערק בורין. מצלמות הצבא קלטו אירוע בו יהודי הגן על חייו מפני התקפה ערבית, בתחילה על ידי ירי באויר ובהמשך גם בירי ישיר. האירוע נראה בבירור, מה שאין כן פניו של היהודי – אותו לא ניתן לזהות באמצעות המצלמות. לפי מה שהתפרסם מדובר במקרה ברור של הגנה עצמית, על כן פנו גורמי האכיפה באזור למתיישבים וביקשו שהיורה יסגיר את עצמו, לא לצורך משפט אלאל לגביית עדות בלבד. אחרי הכל, המצלמות קלטו את האירוע, ברור שמדובר בהגנה העצמית – אז מה יש לו לחשוש? הרי לפי הידוע הוא לא עבר על החוק.
כששמעתי את הפרטים התחלתי לחשוב – מה הייתי עושה לו הייתי אני באותו מצב? מסגיר את עצמי או לא?
יש כמובן שיקולים של היכולת לשמור סוד. אדם המחליט שלא להסגיר עצמו צריך גם לנצור פיו ולשונו ולא לספר על כך גם לחבריו הקרובים. אחרת החלטתו לא תעמוד במבחן המציאות. היחידים שכדאי לספר להם על מקרה כזה הם אנשי חננו, האמונים על שמירת סוד ועל טיפול יעיל (וגם זה מן הסתם לא בטלפון).
אבל לעצם העניין, מה תצמח לו לאותו יורה מן ההסגרה – תועלת או נזק?
נזכרתי באירוע שהיה בישוב יצהר לפני מספר שנים. תושב אחת הגבעות בישוב, שהיה באותה עת רבש"ץ – כלומר, בעל תפקיד בטחוני רשמי, ישב בביתו שבגבעה, כשהוא שומע לפתע את אשתו צועקת לו מן הסלון שערבי נכנס אליהם הביתה.
באותה עת התקיים מסיק זיתים של הערבים סמוך לגבעה, תוך אבטחה כבדה של חיילים ושוטרים. אלא שאלו הסתכלו רק לוודא שיהודים אינם מפריעים את שלוות הערבים התמימים, ולא טרחו לוודא שערבים אינם מנסים לטפס לגבעה...
אותו רבש"ץ, נושא נשק בתפקיד, ירה בערבי בתוך ביתו שלו. כתוצאה מכך, הוא נחקר במשטרה, אמנם התיק נגדו נסגר, בגיבוי הצבא שאישר את פעולותיו – אבל נשקו שהוחרם לא הוחזר עד היום הזה!
כלומר, אם אתה יהודי תושב יו"ש, הזכות להגן על עצמך באופן לגיטימי ניתנת לך רק פעם אחת. אחרי כן תסתדר בבקשה בלי הנשק. וזה למרות שמדובר באירוע שקרה בתוך ביתו של היהודי, ללא כל ספק. אולי למשטרה יש פירוש חדש לביטוי "חיים רק פעם אחת".
אז אם אני הייתי אותו יורה, בהחלט יתכן שהייתי מעדיף להישאר עם נשק, מאשר לשים את מבטחי במשטרה שכבר הוכיחה שגם אם לא תעמיד אותי למשפט- מה שלא ברור כלל וכלל – הרי שהיא לפחות תשלול ממני את היכולת להגן על עצמי בפעם הבאה.
