הרוצחים מקבלים תיאבון • מאמר

פיגוע רודף פיגוע ומדי יום, לעיתים כמה פעמים ביום, אנו שומעים על ניסיון נוסף לרצוח יהודים. בידינו לעצור באחת את המפלה חלילה וככל שנקדים יוטב. חיי יהודים קדושים יינצלו, ארצנו תוותר שלנו בשלמותה ולצוררים לא תהא תקווה • מאמר 

פיגוע רודף פיגוע ומדי יום, לעיתים כמה פעמים ביום, אנו שומעים על ניסיון נוסף לרצוח יהודים.

אין תימה באשר לרוצחים הערבים ומניעיהם. מהבחינה הזו מה שהיטיב לתאר ברל כצנלסון כ"נאצים הפלשתינים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח", שריר וקיים.  אין חדש תחת השמש ומה שהיה הוא שיהיה.

לינוקא שלא ידע את ברל יש לומר שכצנלסון הנ"ל לא היה כהניסט, דתי או  ימני פנאטי. ברל כצנלסון היה לא פחות מאשר מנהיג סוציאליסט והומניסט ומי שכונן את מפלגת העבודה. אגב, הדברים נאמרו לפני שבעים שנה עוד בטרם קמה ראשית צמיחת גאולתנו.

מה שהבין כצנלסון מיודענו בחושיו הבריאים ובראייתו הבהירה, נעלם משום מה מעיני אותם יהודים המנהלים היום שיח עם הרוצחים אותם כינה "נאצים הפלשתינים". אמנם אחרי מאורעות תרפ"ט לא היה צריך להיות רואה בנסתר כדי להגיע לתובנה הזו באשר לטיבם של הערבים במקומותינו אלא שגם בימינו אנו חווים אסונות בעלי אותם מאפיינים מזוויעים.

אוטובוסים מתפוצצים (זוכרים?) , טבח בני משפחת פוגל , רצח אשר פלמר ובנו ( הי"ד כל הקדושים) ועוד מאות מעשי טרור מזוויעים היו לחלק מההוויה הישראלית  בארץ הקודש כאן בימינו ואין מושיע.

ניתן היה לחשוב שכל מי שעיניו בראשו יהדוף בשאט נפש כל ניסיון לתת אמון ברוצחים הערבים ובראשיהם. מעקב אחר התנהלות ראשי הרוצחים עימם מתקיים  שיח בלתי אפשרי מלמד על כך כי אינם נבדלים במאומה מאחרוני הרוצחים שלוחיהם. המחבל אבו מאזן אינו מחמיץ הזדמנות לפאר ולהלל את הרוצחים ומעשי התועבה שלהם, מענקים כספיים נדיבים כבוד ויקר מושפעים על הרוצחים ובני משפחותיהם , כיכרות ורחובות נקראים על שמם, קבוצות ספורט נושאות בגאווה את שמות הרוצחים ועוד ועוד, כל זה בגיבוי ובעידוד כל המפלצות בעור כבש עימן מבלים ציפי לבני ויצחק מולכו ימים כלילות בחדרי חדרים, רחוק מן העין ועוד יותר רחוק מהלב. אוי, כמה חסר הלב......

ואת ההפקרות הזו מלווה ומלבה ה"גדולה שבידידותנו" ארצות הברית של אמריקה. דומה שהתאווה לגזול מהעם היהודי את מכורתו ולייצר כאן מדינת אויב על חורבות התיישבות יהודית פורחת בישו"ב  (יהודה שומרון ובנימין), הפכה אצל האמריקנים בכלל ואצל ג'ון קרי בעיקר לאובססיה בלתי נשלטת מפניה הוא דוחה עיסוקים רבים ואחרים על מנת "להתקדם" במסלול זה.

כל זאת עת יונתן פולארד אחינו נמק בכלא במה שנראה כהתעללות סדיסטית מיוחדת במינה. ברקע  פרסומים לפיהם  הידידה הגדולה מרגלת אחר מנהיגינו כעניין של יום ביומו. על צביעות שמעו שם מעבר לים ?

הרוצחים הערבים הניאו נאצים אינם מבזבזים זמן. כל שעה היא שעת כושר וכל יהודי הוא מטרה ראויה לשנאה ולתאוותם לשפוך דם. מטען באוטובוס, חייל במחסום, חקלאי בחוותו בשעת לילה, מכונית עם עוללים על אם הדרך – כל אלה בסכנה מיידית.  בראותם את הקריסה והחולשה של מנהיגינו, את חוסר האונים של חיילינו ואת ההפקרות והריקבון במערכות הפנימיות , המשפטיות והפוליטיות, אינם יכולים  להתאפק ויוצאים לשחר לטרף, כמעין המתגבר יש לומר.

הרוצחים חוזים בחולשותינו.  בריחה מבוהלת מלבנון, גירוש ועקירה מגוש קטיף וצפון השומרון, שיתוק והעדר תגובה ממשית להפגזת יישובינו, חשש ממימוש ריבונו תנו בארצנו , שחרור המוני של רוצחי מיטב בנינו ועוד מעשים ומחדלים רבים ומסיקים את המסקנה המתבקשת מנקודת ראותם . הכו ביהודים ועשו זאת מהר וחזק שכן מפלתם קרובה .

בידינו לעצור באחת את המפלה חלילה וככל שנקדים יוטב. חיי יהודים קדושים יינצלו, ארצנו תוותר שלנו בשלמותה ולצוררים לא תהא תקווה.