כַּאֲרִי - זכרונות מבן יוסף לבנת הי"ד

בֶּניוֹ היה אריה.

אריה. רעמת תלתלים קופצנית, נמשים ועיניים צוחקות. ככה הכרתי לראשונה את בן-יוסף (בֶּניוֹ) לבנת - שם דבר אצל החברים הרבים, החל מהיישוב באלון-מורה ועד החבר'ה בזולה. הבית של נועם ורבקה, ההורים, תמיד היה מלא בחברים של בניו. "כמו יוסף הצדיק שבֶּניוֹ נקרא על שמו, בנו של יוסף", חשבתי עליו. "מסלסל בשערו אבל איכשהו לא מתבלבל ונשאר פשוט ותם. סטלן דקדושה". אחי התחתן עם אחותו הבכורה של בניו, ונהיינו גם קרובי משפחה. בהמשך – גם שכנים לתקופה קצרה, כשבניו ושירה התחתנו וגרו בבית לידנו בגבעת תקומה ביצהר בשנת נישואיהם הראשונה.

אריה. בניו החליט שהוא רוצה ללמוד תורה. ככה ביום בהיר. אבל ללמוד, ללמוד. בניו ושירה עברו לבת-עין, עד שהתפנתה דירה בחברון. בניו למד בכולל 'אור שלמה' שבתל רומיידה, על שם הרב רענן הי"ד. "בניו לא היה מאלה שרק רשומים בכולל", סיפר הרב שליסל, ראש הכולל. "בניו למד, ולמד ברצינות. אמרו לי לפני שהוא הגיע, שיהיה לו קשה לשבת ללמוד. באמת היו לו קשה, אבל הוא ישב ולמד בהתמדה, והספיק בזמן קצר מה שלאחרים לקח זמן רב". בניו עבר בהצלחה חלק ממבחני ההסמכה לרבנות. מדי פעם היינו נפגשים, ואני הייתי פשוט מתבייש לידו. איזה כוח רצון, איזו התמדה. איך בן אדם מחליט לעשות חתיכת שינוי – ועושה.

לב ארי. יש כאלה שעוברים את תקופת הנערות הקשה, מתמקמים בנוחות במסגרות, וזהו. סוגרים מדפים. אין עולם. אין חברים מפעם, מעדיפים לשכוח. אבל בניו המשיך להיות חבר טוב של כולם. גם של אלה שנשארו בבלבולים, בקשיים, בבאסות. בשיברון הלב. ואיך נבחנת ידידות אמת אם לא באופן הזה?

בניו ושירה החליטו לעבור לירושלים, להיות קרובים לקהילת ברסלב 'שובו בנים', של הרב אליעזר ברלנד. איש פלא. התבודדות באמצע הלילה – מתגבר כארי בלילות להתפלל וללמוד בקברי צדיקים, ומגיע בבוקר הביתה כדי להוציא את הילדים לגן שחינוכם היה כה חשוב לו.. מדי פעם הייתי רואה אותו בשומרון ומבין שגם הלילה בניו השתטח על ציונו של יוסף הצדיק. דבר פשוט וברור הוא שהכניסות המאובטחות לקבר יוסף - כגנבים בלילה - שנותן צה"ל במשורה, התחילו ונמשכו רק בגלל הכניסות המשותפות של חסידי ברסלב ותושבי גב ההר, שהחלו לפני כשמונה שנים. חסידי ברסלב, הדבוקים במידת היסוד – מידתו של יוסף הצדיק, התמידו בכניסות אלו כמעט לילה לילה, כשבניו הוביל עשרות אם לא מאות מהן. זה קשר עמוק, פנימי ויסודי, כיאה לבן יוסף. למי שהובא בברית בציונו של יוסף.

ממשפחת אריות. בן לנועם ורבקה. נועם – נכה צה"ל מאה אחוז פלוס, עצמאי ברמות מדהימות, שלא מרחם על עצמו לשנייה. רבקה – אשת ברזל שדואגת לבעלה ומגדלת משפחה לתפארת, שמעטות כמוה בבריאות הנפש ובשמחת חיים. בֶּניוֹ, נכד לסבא עזריאל וסבתא שולמית, לוחמי חירות ישראל. ומה יש לסבא כזה לומר כשהוא קובר את נכדו? "זכית למה שחבריי זכו ואני לא זכיתי. למסור את נפשך על קדושת השם, העם והארץ". ומילותיו החצובות בסלע של סבא כזה, מאירות את דמותו של בניו באור יקרות - כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר.

בן-יוסף לבנת. כבן 25 שנה בהירצחו. נשוי לשירה לבית טרבלסי.

אב לאברהם עילאי בן ה4, בת ציון בת 3, נהוראי בן 2, אדל בת חצי שנה.

פורסם לראשונה בשבועון 'עולם קטן'. פרשת קדושים התשע"א.