"להגיד את מה שיש לתורה להגיד בשפה שהציבור יכול להבין"

"אין ולא יכולה להיות כיום אף מפלגה פוליטית שתאמר בפה מלא שהיא מאמינה ש"אתה בחרתנו מכל העמים" ותשאף להביא  זאת לידי מימוש. הרבה בגלל האג'נדה המשפטית שבג"ץ מתווה", אומר עו"ד אורי צפורי, שירצה בכנס של תנועת 'דרך חיים' ביום שלישי. "אנחנו שואפים לומר מה שאנו חושבים באופן של לכתחילה, מבלי להתפתל מכורח המציאות". 

באופן לא מתוכנן, יתקיים כנס החשיפה של תנועת 'דרך חיים' בשלהי תקופת המשא והמתן הקואליציוני על הרכבת הממשלה. לדברי עורך הדין אורי ציפורי, שישתתף בפאנל שיעסוק בסוגיית 'שלטון יהודי', העיתוי מדגיש באופן סמלי את הפער בין נקודת המוצא המשותפת לדבריו לכלל המפלגות במערכת הפוליטית, לבין תפיסת העולם של התנועה.

"'דרך חיים' שואפת להגיד בקול רם את מה שכל הבוחרים והנבחרים נמנעים מלומר בפה מלא בגלל כורח המציאות", אומר עו"ד ציפורי. "מה שמנחה היום את המציאות הפוליטית הישראלית, הוא עקרון השיוויון ויש פחד אימתני מכל אמירה שעשויה להתפרש כגזענית".

"אנחנו לעומת זאת רוצים לדבר באופן גלוי על עניינים שחשובים לנו כיהודים, מבלי להתנצל על זה שאנחנו מאמינים שיש הבדלה בין ישראל לעמים. בתוך הפוליטיקה הישראלית כיום, אין אף אחד שיכול לדבר באופן שמתווה לכתחילה סדר יום שהמבוסס על הנחת היסוד הכל כך בסיסית, המלווה אותנו לכל אורך ההיסטוריה מיום היותנו לעם".

בכנס מתכונן צפורי לפרוס את תמונת המציאות המשפטית במדינת ישראל היום, לאור עקרונות היסוד שהטמיע בג"ץ, בפרט עקרון השיוויון. לטענתו, האקטיביזם השיפוטי דוחף חזק מאד את העקרון הזה, ומוביל להתבוללות ולטשטוש הזהות היהודית.

"קיימת סתירה מהותית בין עקרון השיוויון  לבין הרצון שזו תהיה מדינה יהודית ליהודים, על אף שביהמ"ש העליון מנסה לטשטש את הסתירה הזו. קודם כל צריך להסתכל על המציאות בעיניים פקוחות ולהכיר בכך שזו המגמה וזו המציאות המשפטית הקיימת. הציבור מופתע ומתמרמר שוב ושוב ממהלכים שהמדינה עושה, בין אם זה בפגיעה בחינוך היהודי, ובין אם זה בפגיעה בהתיישבות. אני רוצה להסביר למה אין מה להיות מופתעים, להסביר את המציאות המשפטית שהביאה למצב הזה, ומתוך ראיה מפוקחת לחשוב מה אנחנו, כיהודים, יכולים לעשות כדי להביא לשינוי".

"לפני 150 שנה היו כאלו שניתחו לאן הולכת התנועה הציונית, והצליחו לקרוא את המפה ולהבין להיכן הרוח הנושבת. היום לא צריך להיות נביא,  יש לדברים  ביטוי מוחשי  בכל התחומים", הוא אומר.

ציפורי סבור כי השינוי ייעשה דווקא באמצעות התאגדות חוץ-ממסדית, ואת הדוגמה לשינוי השיח הציבורי בסוגיות כבדות משקל, הוא שואב מארגוני השמאל הישראלי. "כשהיה אסור על פי החוק להיפגש עם ארגוני המחבלים, אנשי השמאל נפגשו ודיברו איתם, וגם דאגו לכתוב ולהסביר את העמדות שלהם. בסוף זה נהיה מיינסטרים", הוא אומר. "ככל שיותר אנשים מחוץ למערכת מדברים וחושבים בצורה מסויימת, הם מובילים גם לשינוי  המערכת מבפנים, אבל אם אתה נכנס לתוך המערכת, אתה נאלץ בסופו של דבר לפעול כמותה. אתה נכנס למבוי סתום".

העולם כולו וגם במדינת ישראל הולכים ומטשטשים את הזהות הלאומית, באופן שמדבר על שיוויון וזכויות  - שעל פניו זה מצב מתוקן ומפותח. מנגד, התנועה מציפה את גישת היהדות, המדברת על היבט לאומי ומושג כמו 'העם הנבחר' כדגל. איך מצליחים להעביר מסרים כאלה היום?  

"זו שאלה מצוינת ואני לא בטוח שהתשובה תהיה טובה כמו השאלה", הוא מחייך. "יש כמה נקודות שצריך לקחת לתשומת לבנו. קודם כל נקודת המוצא היא האמונה ש'אין טוב אלא תורה' ולמרות שהרוחות מנשבות לכיוונים מסויימים אנחנו מאמינים שהמוסריות האמיתית נמצאת בתורה  - לא רק טובת עם ישראל אלא טובת כל העמים. אנחנו צריכים לא להתבלבל, ולא לחוש אי נעימות לומר את הדברים בריש גלי".

מאידך, מדגיש צפורי, רק "דברים שיוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ופועלים את פעולתם". הסיבה הבעיה העיקרית לכך שהדברים שאנחנו אומרים לא מתקבלים על לב השומעים נובעת בעיקר מכך שהם לא באמת מגלים אכפתיות ודאגה אמיתית, אלא איזושהי נצחנות ולוחמנות, כל אחד צריך לבדוק את עצמו בעניין. כתוב בחסידות שלפני שמוכיחים יהודי, צריך לגזור היטב את הציפורניים כדי שהוא לא יידקר", הוא מסביר.

"כתנאי לכך שהדברים שלך יישמעו בכלל, צריך שהרקע למה שאתה אומר יהיה הרבה  אהבת ישראל ודאגה לשלמות העם ולמצב של כל יהודי ויהודי. אחרי הבסיס הזה צריך גם כושר הסברה טוב ולדעת איך להגיע למקום של השומעים, לדבר בשפתם, ולהסביר את הרעיונות שהתורה אומרת ואת הפתרונות הריאליים שהיא מציעה, בהרבה נחת וסבלנות".

מצד אחד אתה מדבר על הצורך בלהיות גוף חיצוני שלא שבוי בקונספציות הקיימות, ומאידך אתה מדגיש שצריך לדעת לדבר בשפה של המרחב הציבורי בישראל. האם הכיוונים האלה מסתדרים?

"בהחלט כן", מהנהן צפורי. קח למשל את הספר 'תורת המלך', הרי אין שום מסגרת, משפטית או ציבורית אחרת, בה ניתן היה לומר את האמירות שיש בספר. את האמירות האלו ניתן היה לומר רק מבחוץ, ויחד עם זאת נגע בסוגיות שהציבור עסוק בהן.

"הספר מנתח , בין השאר, את סוגיית 'נוהל שכן' שעלתה לדיון ציבורי לאחר הרשעת חיילים שהשתמשו בנוהל הזה בימי מבצע 'עופרת יצוקה'", אומר צפורי, שאת ההיכרות עם הרב יצחק שפירא ותנועת דרך חיים עשה בעקבות פרסום הספר 'תורת המלך'.

"אני יכול להעיד עדות אישית, שלאחר שהסברתי לכמה וכמה אנשים בשפתם, ביניהם עורכי דין, אנשי שמאל, ומקבלי החלטות במגזר הציבורי, הם נאלצו להודות שיש בדברים הרבה טעם והגיון".

"הספר לא קיבל הזדמנות הוגנת, ולא זכה להקשבה לעקרונות שהוא העלה, ואף על פי כן הדברים חלחלו. עצם הבירור ההלכתי שנעשה משפיע, מן הסתם, באופן שעדין קשה להעריך את היקפו."

"תראה איזה הדים היו לספר שנכתב ע"י שני אנשים. הספר אמנם זכה "ללינץ'" תקשורתי, אבל זה בעיקר בגלל שקל לעושת לינץ' לדברים שנאמרים מפי אדם אחד או שניים, מה שאין כן אם הם נאמרים מפי ציבור גדול".

"הדברים האלה לא יכולים היו להיאמר בבית משפט, כי בג"ץ כבר הורה ש"נוהל שכן" הוא נוהל אסור, על פי כל מיני עקרונות של צדק ומוסר שהוא קבע. ממילא ברור שניתן היה להשמיע את הדברים רק מעמדה שהיא מחוץ למערכת, ולבסוף הם מחלחלים פנימה".

"זה הכח שיש לאמירות שנאמרות דוקא מחוץ למערכת, ללא ההתפתלות והעקמומיות שנדרשים ממי שרוצה להשתלב בתוך המערכת", הוא מסכם.