לקיחת השה כתרגיל פסיכולוגי

"היו יהודים שחששו בסתר ליבם, מה יחשוב האדון המצרי ומה יגיד עלינו, הרי קשירה למיטה של השה שהיה אליל מצרים באותה תקופה מרגיזה ומקוממת את הגוי עלינו. לכן אמר להם הקב"ה: קחו את השה, את אליל מצרים ופולחנו, ותקשרו אותו למיטה"

אנשים שעברו בחייהם מסכת התעללות והשפלה לא משתחררים בקלות מהטראומות שנחרטו בנפשם. גם אם יצאו לחירות ומסכת ההתעללות מאחוריהם, הרי שעדיין הם מפוחדים ומסוגרים. מי שעבר התעללות של שעבוד לאדונו במשך שנים, צריך טיפול של איש מקצוע כדי להשתחרר מהטראומות של העבר. אחרת- חייו אינם חיים. גם חוויות שאמורות לשמח אותו עלולות להפוך אצלו לסבל ולסיוט.  דברים אלו נכונים גם כלפי חייו האישיים של כל אדם, וגם כלפי החיים הציבוריים.

התורה הקדושה מספרת לנו שהקב"ה נותן לעם ישראל "תרגיל פסיכולוגי" כהכנה ליציאת מצרים, שמחנך להתנתק מהתלות לשעבוד המחשבתי לאדון המצרי שהכביד עולו עלינו. הקב"ה מצווה את עם ישראל לקחת שה ולקשור אותו למיטה במשך ארבעה ימים, לשחוט את השה בי"ד ניסן בין הערביים, לקחת את דמו ולתת אותו על המשקוף.

גם באופן האכילה יש הדרכה פרטנית שצריך לדקדק בה:

יש לאכול את קרבן הפסח רק צלי אש. אין לאכול ממנו כל עוד לא נצלה לגמרי: “אל תאכלו ממנו נא".

אין לבשלו במים. רק צלי אש.

אין לחתוך את בשר השה לחתיכות אלא יש לצלות אותו בשלמות: “ראשו על כרעיו ועל קרבו".

ועוד דבר: מי שלא מהול לא רשאי לאכול מקרבן הפסח. “וכל ערל לא יאכל בו".

היו יהודים שחששו עדיין בסתר ליבם, מה יחשוב האדון המצרי ומה יגיד עלינו, הרי קשירה למיטה של השה שהיה אליל מצרים באותה תקופה מרגיזה ומקוממת את הגוי עלינו. לכן אמר להם הקב"ה: קחו את השה, את אליל מצרים ופולחנו, ותקשרו אותו למיטה מהעשירי לחודש עד י"ד בחודש. “יתבונן כל אחד מישראל השוהה בגלות, מה היו עושים הגויים לישראל הגרים בארצותיהם תחת שלטונם אילו היו מבזים בפרהסיא את אמונתם?” אלא שהקב"ה דורש מעם ישראל אמונה ובטחון שהוא יוכל להגן עליהם מפני אויביהם ושונאיהם. הווי אומר: להשתחרר מהעבדות המחשבתית למצרים.

במשך הגלות היו יהודים רבים שסברו שאם נתדמה לגויים ולא ניבדל מהם בתרבות שונה, נבטל את שנאת הגויים כלפינו, נמעט את האנטישמיות. כך גם חשבו יהודים רבים במצרים. “לפי שהיו ישראל במצרים מניחים את המילה כדי למצוא חן בעיני המצרים, לפיכך "הפך ליבם לשנוא עמו". אולי זה מרגיז את הגויים שיהודים שונים מהם, אז נתדמה להם, נתרפס בפניהם שלא יתגרו... “מיד אמר להם משה רבנו: “וכל ערל לא יאכל בו". הקב"ה אומר לעם ישראל: זו נקודת המבחן שלכם. תפסיקו להיות משועבדים למצרים לא מחשבתית ולא רעיונית. צאו מהגלות, תתרגלו להיות בני חורין! “אין כוח בעולם שיכול לעמוד נגד ישראל כשעושה רצונו של מקום. אין לפחד כלל מהגויים ולא משום מלך ומלכות ולו החזקים ביותר". ה' יתברך הוא כל יכול, ואין דבר שיכול לעמוד מפני רצונו. חייבים אנחנו להאמין בו, ולהשליך רק עליו את יהבינו, ואסור באיסור האיסורים לסמוך על בשר ודם.

כשאנחנו קוראים פרשיות אלו בתורתנו הקדושה, הלוואי וניקח את המסר החשוב הזה גם לימינו. ידע לו כל אחד מאיתנו- אוצרות של טוב גלומים בנשמתו פנימה, ואל לו להיות משועבד לכוחות ויצרים חיצוניים שזרים לנשמתו הטהורה. ויידע לו עם ישראל לצאת מכל שעבוד מחשבתי לגוי. נהיה בני חורין שעושים רצונו של מקום. “ה' אורי וישעי ממי אירא"  (מעובד ע"פ הספר אור הרעיון פרק י"ז)