מה ש"אתחלתא דגאולה" יכולה לעשות • דעה

כאשר לא יודעים להצביע על הדברים המקולקלים, נוצר בלבול שמתוכו אומרים על החושך שהוא אור. כל עוד מדינת ישראל תמשיך להיות מקודשת, יוזמות יהודיות יצטיירו כ'פשע' • דעה
[caption id="attachment_31584" align="aligncenter" width="300"] הכנסת (ויקיפדיה)
"רבים קמים עליי, רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו בא-לוקים סלה. ואתה ה' מגן בעדי, כבודי ומרים ראשי... לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עליי. קומה ה', הושיעני א-לוקי" (תהילים ג')
'רבים קמים עלי'– "בני אדם גדולים בתורה, גדולים בחכמה, גדולים בעושר, גדולים בקומה" (רש"י)
'מרבבות עם' – "כי כל ישראל היו עם אבשלום, לבד מאשר היו עם דוד בירושלים". 'שתו עלי' – שתו מלחמתם עלי" (רד"ק).
כשבונים בניין, הדבר הכי פשוט הוא שכאשר מגלים פגם בבניין, מתקנים אותו, וסותרים מה שצריך על מנת לבנות מחדש. קבלן שיאמר כי הוא זה הבניין לו חיכנו, קדוש הוא, ויסרב לסתור ולהגיד על הפגם שהוא פגם כאשר נצרך הדבר, יביא בסופו של דבר לבניין עקום כולו. הדבר הטוב היחיד שיישאר לעשות בו, הוא להרוס הכול ולבנות מחדש..
קיבוץ הגלויות הגדול שהיה פה מקום המדינה הוא דבר מבורך להפליא, אבל מי שלא יודע להגיד על הדברים הפגומים שהם פגומים, סופו להגיד על דברים מבורכים שהם הפגומים. ובלשון חז"ל "כל המרחם על אכזריים סופו שיתאכזר עלרחמנים".
לצערנו, היום כל מעשה שמדינת ישראל וזרועותיה יעשו יצטייר כ'לגיטימי' ו'הגיוני', לצד פעולות פרטיות ויוזמות יהודיות, שיהיו אך תמיד 'פשע' ו'אסון'. כאשר המנהיגים של העם אינם מסוגלים לבוא ולהגיד למדינה על מעשיה הרעים שהיא פושעת - לא מסוגלים לבוא ולהצביע על הריקבון הפושה במדינה - באופן "אוטומטי" מואשמים היהודים במעשיהם הפרטיים בעברות של 'פשע' ו'מעשה פסול'.
לדוגמא, כאשר באים בטענה כי מעשה מסוים יביא להרס ההתיישבות, בצורה פשוטה הטענה צריכה להיות מופנית כלפי אלו העושים את המעשה הלא נכון והנפשע. במקום לבוא לצה"ל ולמדינה באמירה כי מעשיה הם מכוערים, והרס בתי יהודים הוא פשע ואסון, בוחרים מנהיגי הציבור להפנות אצבע מאשימה דווקא לאלו הפועלים באופן שאינו נאסר על פי תורתנו ואין בו בכדי להזיק ליהודים.
דוגמא נוספת היא סוגיית הביטחון. כאשר המנהיגים לא מסוגלים לבוא ולהגיד כי ניצן אלון ומדיניותה הביטחונית של מדינת ישראל היא קלוקלת, ושלטרור הערבי הגובה עוד ועוד פגיעות ברכוש ובנפש, אחראים "כוחות הביטחון" המבליגים ו"מכילים" כל פיגוע, הם עוברים לדבר על יוזמות פרטיות, שלולא מדינת ישראל וראייתה כמקודשת, היו אלו מבורכות ומשובחות.
בעבר, אגב, מעשים אלו היו משובחים בפי כל. כך למשל הקים אריאל שרון, שזה עתה הלך לעולמו, את יחידת 101 שמטרתה הייתה לבצע פעולות נקם בערבים. כך למשל כשבן גוריון יחד עם שרון ביצעו את פעולת התגמול בקביה ושוקבא בבנימין, מה שכונה 'פעולת קיביה' או 'מבצע שושנה' שזכה לאהדה רבה ולמאמר הלכתי של הרב שאול ישראלי בספרו 'עמוד הימיני', בו הוא מסביר את דעת ההלכה החיובית בנוגע לפעולה. כל זאת תחת הכותרת שמעשה זה נעשה על ידי אנשים פרטיים ולא בידי חיילי צה"ל, שכך פרסם אז בן גוריון. היום, מעשים אלו הפכו לשנואים.
הסיבה לבלבול היא פשוטה, כמו שהזכרנו קודם. כאשר לא מסוגלים להצביע על הבעיות, כי הרי הן "אתחלתא דגאולה", מסמנים דברים אחרים כבעיה, וממילא פותחים כלפיהם במלחמת חורמה. לו רק נסתכל על המדינה בצורה פרקטית ,"תוכו אכל וקליפתו זרק", נוכל לבחון את המציאות בצורה מזוככת ולדעת להגיד בברור מה נכון ומה לא.
כך היה בנוגע לפסוקים שבהם פתחנו. אז, עם ישראל לא הצליח לעשות את הסוויץ' בראש ולהבין ששאול ירד מהמלוכה ודוד נועד למלוך על ישראל. במקום להגיד לשאול או לאבשלום כי הם עושים מעשים לא נכונים, ואפילו נפשעים, החליטו מנהיגי הציבור, ה"גדולים בתורה גדולים בחכמה" וכו' לקום כנגד דוד ולהילחם בו. את סוף הסיפור כולנו יודעים.
בעזרת ה' נזכה במהרה להתגלות גואל צדק, שלא יאמרו עוד לחושך אור "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם".