מי עומד מאחורי המפלגה החדשה? ארגוני השמאל בוחשים בחברה החרדית

התארגנות פוליטית חדשה בציבור החרדי מבטיחה "צדק, שוויון, סולידריות וזכויות יסוד של כבוד האדם". מבט אל ההיסטוריה של מנהיגיה חושפת שוב ושוב את קרן מנדל – גוף המזוהה עם השמאל הרדיקלי והקרן לישראל חדשה. האם מדובר ביוזמה אותנטית, או בניסיון רב-שנים לשנות את הדי-אן-איי של הציבור החרדי מבפנים?

בעוד הציבור החרדי גדל והולך, ומסתמן כמוקד השפעה מרכזי מאוד על עתיד העם היהודי בארץ, מתחוללות בו תנועות רבות המצביעות על שינוי מגמה: מהתנהלות שערך ההתבדלות תופס את המקום המרכזי בה, להתנהלות של השתתפות פעילה ואף הובלה של מהלכים ציבוריים ופוליטיים הנוגעים לציבור הרחב. 

לאורך השנים האחרונות, החלו להתמנות שרים ממפלגות יהדות התורה ואגודת ישראל, לאחר שאלה התנגדו לכך נחרצות בעבר; רבנים ואדמו"רים מובילים כיום מגעים עם צה"ל בנושאי גיוס; ותנועות רבות רוחשות בציבור - כמו תנועת "קדושת ציון" החותרת למדינת תורה מלאה.

בהתאם לתהליכים הללו, מאמצת המפלגה החדשה ערכים של תמיכה מלאה בלימודי ליבה, יציאה לשוק התעסוקה ושירות צבאי כחלק מאחריות אזרחית. אבל בניגוד לתנועות חרדיות אחרות, הטרמינולוגיה שמאמצת המפלגה שזורה שוב ושוב במושגים כמו "ערכים דמוקרטיים ליברליים", "אינדוודואלים הנפלטים מהמסגרת" ו"סוגית המגדר". האם הערכים הליברליים הללו מבטאים רק אחריות ציבורית, או שיש כאן משהו אחר?

עיון ברשימת החותמים על המסמך מעלה שמות כבצלאל כהן - יוזם התנועה, ד"ר אליעזר היון, אסתי שושן, עדינה בר שלום, פנינה פפויפר, פייני סוקניק ועוד. כל השמות הללו למדו ב"מכון מנדל ישראל" לאורך השנים, מכון שיצא לו שם כמקדם שקט אך עקבי של מדיניות שמאל רדיקלי.

לשם ההמחשה - ג'רמי פוגל, חבר הנהלה במכון, טען כי החברה הישראלית מצויה בתהליך שהוא מכנה "נאציפיקציה". פרופ' יהודה ריינהרץ, נשיא קרן מנדל, כיהן בעבר כנשיא אוניברסיטת ברנדייס וחתם על הסכם שיתוף פעולה עם אוניברסיטת אל קודס האנטישמית. הוא גם קיבל לעבודה באוניברסיטה את פתחי שקאקי - אחיו של בכיר ארגון הטרור הג'יהאד האיסלאמי, שנחשד כמעורב בארגון.

הפער בין המכון לבין הציבור החרדי מתגלה בתחום משמעותי לא פחות: בראש מכון מנדל למנהיגות עומדת כיום יעל הס – רעייתו של יזהר הס, לשעבר ראש ארגון הגג של הקהילות הקונסרבטיביות. בתפקיד הבכיר שמילאה כקצינה בחיל חינוך, קידמה הס את זכויותיהם של החיילים הרפורמים והקונסרבטיבים, ואף דרשה לתת ביטוי לזרמים אלו ביהדות כחלק מהתודעה היהודית בצה"ל. 

היעד - שינוי השקפת העולם

כיאה למי שקרא לספרו "הסוד טמון באנשים", ניכר כי מורטון מנדל השתדל לשתול בעמדות השפעה אנשים מיומנים וחדורי מטרה - שהתחנכו בקרן מנדל. "כל מי שהתקבל לתוכנית", כתב על המכון שהקים, "גילה במהלכה שאמונותיו ועמדותיו עוברות טלטלה גמורה". הוא כינה את המכון "גוף של סוכני שינוי" ומתגאה בבתי ספר המעודדים לימוד משותף של יהודים וערבים - יוזמות של בוגרי התוכנית. 

לא מפתיע לגלות, אם כן, שתפיסות כאלו חדרו גם לאנשי המפלגה החדשה: בצלאל כהן, מהבולטים שבמובילי המהלך, חבר בתנועת "השמאל האמוני" - שפעלה, בין השאר, למאבק ברפורמה המשפטית והשתתפה בקמפיין "ההרעבה בעזה" כשבצלאל כהן אף חתום על עצומה בנושא. 

גם עדינה בר שלום מזוהה עם עמדות השמאל: בשנת תשס"ד היא הצטרפה לארגון "יוזמת ז'נבה" הקורא לנסיגה מלאה מיו"ש ועזה, ובשנים שלאחר מכן השתתפה במפגשים עם אבו-מאזן ובכירים ברשות.

הציבור החרדי לא נותר אדיש ובשנת תש"פ פורסם מכתב מאת  שורה של רבנים מובילים, ליטאים וחסידים, ובראשם הרב חיים קנייבסקי: "מקום זה מגמתו לטשטש את ההבדלה וההפרדה … ופעילותו הרסנית לייצר חיבורים ולערבב אותנו החרדים עם הציבור החילוני".

עם זאת, נראה כי ההתעוררות באה מעט מאוחר מדי: בוגרי המכון השתלבו במקומות רבים, והתלמידים החרדיים המשיכו  ללמוד במקום  גם לאחר מכן. האם המפלגה החדשה היא סנונית ראשונה של נסיונות השפעה רחבים יותר, המנסים לנתב לכיוונם את התזוזות בחברה החרדית?