לפני כשנתיים זימנו אותי ללשכת גיוס. הגעתי, מפנים אותי לחדר הקב"ן. אני נכנס לחדר, יושב מולי אדם ששואל אם אני יודע מי הוא? השבתי "כן, אתה הקב"ן." "לא" הוא אומר לי, "אני גולן משרות הביטחון הכללי". "שמענו שאתה מעוניין להתגייס לצבא ובאנו לגבש המלצה לצה"ל האים לגייס אותך." גולן שאל אותי כמה שאלות כלליות ובעיקר השקיע את זמנו בהסברים רבים מדוע השב"כ הוא לא גוף כל כך מפחיד, "כמו שבטח שמעת עלינו". הוא הסביר ארוכות, שהשב"כ זה גוף חיובי ומאד חיוני לבטחון המדינה ואזרחיה. "טוב" הוא אומר לקראת הסוף "אנחנו נכתוב עליך המלצה טובה כדי שצה"ל יגייס איתך" השיחה הזאת היתה די מוזרה מבחינתי, בכל אופן אחרי שבוע קיבלתי את הפטור מצה"ל בדואר... ד"ר גולן יום אחד, הפלאפון מצלצל ו... - "שלום, מדבר גולן, זוכר אותי? אני כבר לא עובד בשב"כ, אני עכשיו באקדמיה. שמע, אני עושה עבודה על 'משקעים וקרעים בחברה הישראלית'. אני זוכר כשנפגשנו בלשכת גיוס, התרשמתי ממך. בוא ניפגש בבית קפה ואני יראיין אותך, מה אתה אומר?" - "שמע, בדיוק אישתי צרכה ללדת אז לא כל כך מתאים לי". - "אין בעיה" הוא משיב "עמרם, השותף שלי לעבודה ייצור איתך קשר עוד כמה ימים. רק דבר אחד בינתיים, תשמור את השיחה הזאת בינינו". - "רגע" נבהלתי, "מה הבעיה? למה לשמור אותו רק בינינו?" - "ככה מקובל באקדמיה, אני בכל אופן לא אספר לאיש, אתה תעשה מה שאתה רוצה" הוא מצהיר ובזה מסתיימת השיחה. "הבנתי, הוא רוצה שזה יהיה רק בינינו... אני לא כזה תמים! אני לא הולך להסכים לזה. רגע, התחלתי להבין למה בכלל עשו לי את "שיחת ההכנה" הזאת לפני שנתיים בלשכת גיוס. כנראה כדי שלא אראה בהם משהו שלילי, ואולי אפתח לדבר איתם". אחרי מספר שבעות... "אני בדרכי לקניות, והטלפון מצלצל: "שלום, כאן עמרם. השותף של גולן. זוכר? גולן דיבר איתך לפני שבועיים הסיכום היה שניפגש. אז רציתי לתאם את הפגישה . מתי נוח לך"? "תשמע, בסוף אני לא מעוניין להיפגש כלל." השבתי לו. בקו השתררה דממה, כנראה שהוא היה בהלם מוחלט. עמרם התעשת, "אתה בטוח? אבל ככה סיכמנו?" "אני בטוח! אני לא רוצה להיפגש." עמרם היה נשמע המום לחלוטין, עוד משפט או שניים והוא סיים את השיחה. ויותר לא שמעתי מהם.
