על רבי יצחק בן וואליד מרבני יהודי תטואן במרוקו

הילולת רבי יצחק בן וואליד, מחכמי מרוקו ורב בקהילת תטואן, חל היום, ט' אדר שני. רבי יצחק היה נעים הליכות ועניו. בגיל צעיר התייתם מאביו, לאחר שנולד לו בנו הבכור נפטרה אשתו, ומאוחר יותר, נפטר אחד מעשרת ילדיו שילדה לו אשתו השניה.

היום (שלישי), ט' באדר שני, חל יום ההילולא של רבי יצחק בן וואליד מרבני מרוקו ויהודי תטואן.

בשנת ה'תקל"ז נולד רבי יצחק לאביו רבי שם טוב, בעיר תטואן (צפון מרוקו), ועוד בצעירותו שקד על התורה הקדושה והבחינו בו כי נועד הוא לגדולות.

בעודו צעיר, התייתם מאביו רבי שם טוב, ופרנסת ביתם, שהיה מרובה בילדים, הוטל על אמו הצדקת. מסופר, כי באחד הימים, כאשר הגיעו הילדים לחרפת רעב, מכרה האם את ש"ס הגמרא של בעלה המנוח ר' שם טוב, על מנת להחיות את ילדיה. רבי יצחק, שראה את צערה של אמו על שעשתה, בלית ברירה, החליט לעשות כל שביכולתו להחזיר את ש"ס הגמרא של אביו לביתם. כך אסף פרוטה לפרוטה עד שקנה בחזרה את הגמרות של אביו והחזירם הביתה.

כשהגיע רב יצחק לגיל 17, הכירו בו הכל כי בקיא הוא בתורה ובהלכה ורבני דורו ניבאו לו גדולות. כשהגיע לפרקו, בגיל 18, נשא לאשה בת למשפחת רבנים אשר ילדה לו את בנו הבכור. זמן קצר לאחר מכן, נפטרה אשתו והותירה את רבי יצחק יחד עם הילד הקטן. שנים מספר לאחר מכן, התחתן רבי יצחק עם שמחה וידאל ביבאס שילדה לו עשרה ילדים שכולם עסקו בתורה ונהפכו לתלמידי חכמים.

רבי יצחק היה עונה לשאלות הלכתיות שהפנו אליו רבים, אך בענוותנותו הרבה, סרב לקבל את המשרות שהוצעו לו, ופרנסת משפחתו, שהיתה דחוקה, הגיעה מכתיבת שטרות ומבית הכנסת שהיה ברשותו. כאשר פנו אליו אנשי העיר תטואן בבקשה שישמש בה כרבם, סרב רבי יצחק לקבל עליו את המשרה.

כיוון שהפצרותיהם של אנשי העיר תטואן הלכו וגברו, עזב רבי יצחק את העיר ועבר לגיברלטר. גם אז לא הרפו ממנו יהודי תטואן ושלחו אליו שליחים שהפצירו בו שוב ושוב שיחזור לעיר ויכהן בה כרב. לאחר שהראו לו בחלום כי עליו לשבת בראש העיר, חזר רבי יצחק לעיר מולדתו וכיהן שם כרב במשך 40 שנה.

בעודו מנהיג הקהילה היהודית, המשיך רבי יצחק להיות נעים הליכות, צנוע ודאג לכל חסרונותיהם של בני קהילתו, לעניים, ליתומים ולאלמנות. רבי יצחק השתוקק לכל פיסת מידע אודות ארץ הקודש ותרם ביד רחבה להתיישבות היהודית בארץ. בשנת ה'תרכ"ב ביקר בארץ ישראל יחד עם משפחתו.

בראש חודש אדר שנת ה'תרכ"ו נפטר אחד מבניו (ר' יעקב).

סביב רבי יצחק נקשרו סיפורי מופתים רבים. על פי המסופר, לרבי יעקב היה מקל הליכה שהיה ידוע בסגולותיו הרבות בריפוי מחלות והקלה ליולדות.

בגיל 93 תשש כוחו, ובשלושת השבועות האחרונים לחייו שכב על מיטה ולמד רק את סדרי קודשים וטהרות מהש"ס והקפיד שיגיע לביתו מניין לתפילות. בט' באדר, שנת ה'תר"ל, ליל שבת היה, קרא רבי יצחק את המילים "מזמור שיר ליום השבת" והחזיר את נשמתו ליוצרה.

רבי יצחק נטמן בעיר תטואן ואת קברו פקדו יהודים רבים בתאריך פטירתו. בצוואתו צווה לבניו שימשיכו במעשי הצדקה ויכריזו בקשת מחילה בשמו מכל אשר פגע בו. רבי יצחק חיבר את הספר "ויאמר יצחק". כיום, מספר מוסדות לימוד בארץ נקראים על שמו, כאשר הגדול שביניהם, "תולדות יצחק", שוכן בהר נוף שבירושלים.