תושבי שבות רחל: "נצמדים לעבודה עברית"

[caption id="attachment_702" align="alignleft" width="201" caption="ערך לאומי ומקור לגאווה. עבודה עברית"]
לפני קום המדינה ובשנים לאחר מכן היתה 'עבודה עברית' ערך לאומי בולט ומקור לגאווה במשנתה של התנועה הציונית. עם חלוף השנים, כחלק מתהליך ההתפרקות הערכית של הציונות החילונית, הפכה העדפת עבודה עברית לאמירה של "גזענות" כביכול. בשנים האחרונות שבה ומתעוררת הדרישה לעבודה עברית, בחלקים הולכים וגדלים של הציבור היהודי הנאמן, מתוך חשיבה יהודית ולאומית מתוקנת.

היישוב שבות רחל הוקם לפני כתשע עשרה שנה, כתגובה להירצחם של רחלה דרוק ויצחק רופא, הי"ד. המרקם החברתי בו מגוון - אנשי חינוך, אנשי מחשבים, חקלאים, בעלי מקצועות חופשיים, עצמאים ואברכים. משבות רחל צמחו הגבעות עדי עד, קידה, אש-קודש ואחיה שהפכו ליישובים העומדים בזכות עצמם. מבין מקימי שבות רחל ניתן למנות את יוסי שוקר ז"ל, מראשוני החקלאות העברית באיזור, ומקים 'משק אחיה' שהפך לעסק משגשג ומוביל בתחום השמן במשק הישראלי.

"עם פרוץ מלחמת אוסלו בתשס"א", נזכר שמוליק אשכנזי, יושב ראש מזכירות שבות רחל, "הוחלט כי מעתה והלאה לא יעבדו ערבים ביישוב. היה ברור לנו שלא ניתן פרנסה לאויבים שלנו בשעה שהללו נלחמים בנו". במהלך השנים, נוצר מחסור מסויים בבתי קבע עבור משפחות שרצו להשתקע בשבות רחל, פתרונות חלקיים למצוקת הדיור נמצאו בבניית מבנים טרומיים. הביקוש לבתים גבר והיה צורך במתן מענה משמעותי. תקופת הקפאת הבניה ביו"ש שהסתיימה אך לאחרונה, החריפה את הבעיה הקיימת.

במהלך השנים פנתה מזכירות היישוב לתנועת ההתיישבות 'אמנה' בבקשה לבניית שכונה נוספת ביישוב. לקראת תום ההקפאה, השיבו באמנה בחיוב, והחלו לתכנן שכונה בת שלושים וחמש יחידות דיור. אמנה התנתה את קיום הפרוייקט בכך שהשכונה תיבנה בידי ערבים, ואף הפסיקו את תהליך התכנון על מנת ללחוץ על היישוב לקבל את הצעתם. "קיימנו על כך דיון במזכירות. אני אישית טענתי שעדיף להתפשר בנושא כדי לקדם את הפרוייקט - שמבחינתנו הוא אוויר לנשימה, בכל אופן, העברנו את ההכרעה בנידון לתושבים", אומר אשכנזי.

מהו 'המוצב הקדמי'?

הדיון על הכנסת ערבים לשבות רחל שוב עלה על הפרק. מקרב התושבים היו שסברו כי הצורך המיידי בבתים נוספים, והחשש מפני תקופת הקפאה נוספת, עדיפים באופן זמני על פני עבודה עברית. "הדימוי שלי בסוגיה הזו, היה של שיקולים אסטרטגיים בזמן מלחמה. לפעמים צריך לסגת מנקודה מסויימת, על מנת לשמור על המוצב הקדמי והחשוב", מסביר אחד מתושבי היישוב. "הדיון הפנימי שהתרחש ביישוב עסק בעצם בשאלה מהו 'המוצב הקדמי' שלנו ביחס לירושת הארץ, האם זו ההתפתחות שכל כך חשובה לנו, או ההבדלה בין ישראל לעמים". באסיפת חברים בה השתתפו מרבית התושבים, התקבלה החלטה ברוב גורף כי ערך העבודה העברית חשוב להם יותר. הצעת 'אמנה' לבניית השכונה נדחתה.

"הדבר היפה בעיני, שלכל אורך הדרך, הדיון היה נעים ונינוח. לכולם היה ברור שההכרעה תתקבל בשמחה על ידי כולם. למפרע, גם אני שמח שדעתי לא התקבלה. אנחנו נתמודד עם הצרכים שלנו באופן יצירתי, נחלק את הפרוייקט לקבוצות בנייה ונדאג לפרנס את הקבלנים היהודיים מאזורינו", מסיים אשכנזי.

עבודה ערבית עולה ביוקר

מעבר לאיסורים ההלכתיים ('לא תחנם') הכרוכים במתן פרנסה לאויב הערבי (ומאידך, המצווה במתן פרנסה ליהודים), הדבר מהווה גם רכיב משמעותי בסכנת התבוללות של בנות ישראל ונישואיהן עם ערבים. ענת גופשטיין מארגון להב"ה, העוסק במניעת התופעה ובהצלת בנות שנישאו עם ערבים, מדגישה בריאיון שקיימה עם הקול היהודי, "התופעה קיימת גם בקרב יישובי יו"ש, שנדמה משום מה כי הם מחוסנים מסכנת הטמיעה".

למערכת הקול היהודי הגיע בימים האחרונים סיפורה המזעזע של א' (השם המלא שמור במערכת), בת היישוב קדומים, שנישאה לערבי תושב הכפר השכן פונדוק. "יש לציין כי עוד קודם לכן חייה לא היו נחמדים כל כך", אומר יעקב, שכנה ליישוב. "פועל בניין ערבי שעבד פה יצר עימה קשר ובסופו של דבר הם נישאו. האבסורד הוא, שא' עדיין רשומה כבת היישוב, והיא ביקשה לרשום את ילדיה בגן הילדים המקומי. כמובן שלא היו מעוניינים בכך, משום שאמנם על פי ההלכה הם יהודים לכל דבר, אך אביהם מגדל אותם כמוסלמים. בקשתה של א' נדחתה רק בשל העובדה שמדובר בגן דתי וילדיה אינם נחשבים ככאלה. בסופו של דבר השתבצו ילדיה של א' בגן ילדים ממלכתי בקרני שומרון הסמוכה".