תשעה באב – יום של כאב ותקווה

תשעה באב, החל השנה ביום חמישי, איננו "עוד צום". הוא יום שבו העם היהודי כולו עוצר. מפסיק לאכול, שוכח מרחצה, נועל נעלי בד, יושב על הארץ ובוכה, אבל בתוך הבכי מסתתרת נקודת אור, אמונה, גאולה.

יום פורענות

בתשעה באב התרחש חטא המרגלים, אז חרבו שני בתי המקדש. הראשון בשנת ג'של"ח (586 לפנה"ס), השני בשנת ג'תתכ"א (70 לספירה). ביום הזה התרחשו גם גזירת ביתר, גירוש ספרד, פרוץ מלחמת העולם הראשונה, והוא "יום מוכן לפורענות", מוקד של חורבן לאומי חוזר.

אבל האבל איננו ייאוש. בתורת החסידות מוסבר כי "חורבן הבית הוא רק כלפי חוץ אך הפנימיות לא נחרבה לעולם. השכינה לא הסתלקה אלא נסתתרה. והכיסופים אליה הם עצמם חלק מתהליך הגאולה."

הלכות היום – מה מותר ומה אסור?

איסורי הצום דומים לאלה של יום הכיפורים:
🚫  אכילה ושתייה
🚫  רחיצה
🚫 סיכה
🚫 נעילת הסנדל
🚫  תשמיש המיטה

גם לימוד תורה נאסר, שכן "פקודי ה' ישרים משמחי לב", מלבד נושאים הקשורים לאבל ולחורבן, כגון אגדות החורבן שבגמרא, ספר איוב ונבואות החורבן שבנביאים.
יש לשבת על הקרקע עד חצות היום, ולא לעסוק בעיסוקים של המסיחים את הדעת מהאבלות.

⏰ זמני תחילת וסיום הצום – תשעה באב תשפ"ו

*מומלץ להוסיף כמה דקות חומרה בכל צד.

מהלך הצום

עם תחילת הצום, מתכנסים בבתי הכנסת. האור מעומעם, כל אחד יושב על הקרקע, וקול בוכים שקט עולה בין הקירות: מגילת איכה. אחריה – קינות. פיוטים עתיקים שנכתבו מדור דור על חורבן הבית, גזרות תתנ"ו, אינקוויזיציה, שואה, ובימינו יש מוסיפים גם על חורבן גוש קטיף, ונפילת גיבורים על קידוש ה'.

ציפייה לגאולה – לא כמליצה

למרות הכאב, תשעה באב הוא גם יום של תקווה. חכמים קבעו: "מי שאבל על ירושלים – זוכה ורואה בשמחתה".

בחסידות מסבירים: האור הגדול ביותר בא לאחר חושך עמוק. כשנחרב הבית, לא נעלמה השכינה אלא ירדה למעמקי המציאות. כשנראה שאין יותר למה לצפות, דווקא אז צומחת הגאולה האמיתית.

 ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים!