הכיבוש הגרמני, רדיפת היהודים, שיתוף הפעולה עם הנאצים, פעילויות מחתרתיות נגד הגרמנים, המרת דת לילדים יהודים, המלשינים היהודים, השחרור וההנצחה ועוד – ספר חדש מבקש לספר את סיפור שואת יהודי בלגיה שהוצנעה.
אלן בליץ, בן לניצול שואה שגורש מבלגיה, הוציא לאור לקראת יום הזיכרון לשואה תשפ"ב, ספר עיוני מקיף, יסודי ומפורט אודות אירועי השואה בבלגיה – 'השואה שהוצנעה – בלגיה כמשל'. מדובר בספר הראשון בעברית העוסק בנושא זה, והוא יצא לאור בידי הוצאת הספרים 'צמרת'.
הספר, העוסק באירועים שבין השנים 1940-1944 (ה'ת"ש-ה'תש"ד) מתאר את שורשי הקהילה היהודית בבלגיה וצמיחתה לפני מלחמת העולם הראשונה ובין המלחמות. הוא מגולל את גורלם של יהודי המדינה במהלך שנות הרדיפה והגירוש במלחמת העולם השנייה, בוחן את פעולות שלטונות הכיבוש ואת תגובתן של האוכלוסייה והרשויות הבלגיות.
בהמשך משרטט הספר את תהליך עיצוב זיכרון השואה בבלגיה, החל משחרור המדינה בספטמבר 1944 (תשרי ה'תש"ה) ועד ימינו. בספר, מותח אלן בליץ ביקורת על חוסר המודעות והשכחה הכמעט מוחלטת אודות הנושא כאן בישראל.
בליץ מתאר בספרו כיצד בתחילה הרשויות בבלגיה נמנעו לשתף פעולה עם הנאצים נגד היהודים, בין היתר באמתלה של בעיות חוקתיות, שכן הדרישות של השלטון הנאצי שכבש את המדינה, כללו פגיעה בחופש השיוון בין אזרחי בלגיה. עם זאת, גם בחוקה הבלגית החליטו כי הסיוע שייתנו הרשויות לפגיעה ביהודים אינה "הסכמת בלגיה" לפעולות, אלא חלק מכניעת המדינה לגרמניה. בהמשך, סבלו רבות היהודים משיתוף הפעולה עם הבלגים לגרמנים. יחד עם זאת, כבר בתחילה גירשו הבלגים לצרפת את היהודים שנמלטו מאזור הרייך השלישי לתוככי בלגיה בתחילת המלחמה.
לקבלת עדכונים מהקול היהודי בווצאפ >> | הירשמו לניוזלטר שלנו >> | הורד את האפליקציה של הקול היהודי >>
בספר מתואר כיצד אזרחים בלגים רבים ביקשו להגן על חיי היהודים מאימת הצורר הנאצי. בין היתר, מקום מפלט היה בכנסיות ובפנימיות הנוצריות. כחלק מהטמיעה וההסתתרות, נאלצו הילדים להשתתף בטקסים הנוצרים.
רבים מהילדים הללו שרדו את שנות השואה האיומות ורבים מהם העידו כי אנשי ונשות הכנסייה פעלו במכוון בכדי להמיר את דתם לנצרות. עם זאת, אחרים אמרו כי לא נתקלו בניסיונות כאלה כלל. היו נוצרים במוסדות אלו אשר בחרו להגן על חיי היהודים בלי להשפיעה עליהם מהדת הנוצרית.
סילבן ברכפלד נולד באנטוורפן. לאחר שאביו, בנימין הי"ד, נרצח בידי הגרמנים במחנה עבודה בקוזל, הוברח למנזר ובית היתומים ליד וורוויאה. שם, נאלץ סילבן לקחת חלק ב"מיסה הנוצרית" מידי בוקר וערב בכדי להיטמע במקום ולא ייתפס בידי הגרמנים.
סילבן לא וויתר והקפיד על אכילת מזון כשר בלבד. בערב, לאחר שעמד מול הפסל הנוצרי, כששכב במיטתו עטוף בסדינים מעל לראשו, קרא קריאת שמע בבכיות. בשבתות, נהג לשיר בלחש את שירי השבת בתוך בכי חרישי ועמוק. סילבן שרד את המלחמה והיה לעיתונאי ולסופר. ב1974 (ה'תשל"ד) עלה סילבן לישראל.
בסיום המלחמה, כאשר הורים ששרדו את המלחמה אף הם, נפגשו עם ילדיהם ששהו במוסדות נוצריים, הופתעו לגלות כי ילדיהם ממשיכים לקיים את הפעולות והטקסים הנוצריים. עבור רבים, הייתה הדרך חזרה לחיק היהדות מסע ארוך ומפותל, וחלקם לעולם לא שבו אליה כלל.
בין 476 עמודי הספר 'השואה שהוצנעה, בלגיה כמשל', ניתן לקרוא בפירוט, ותוך מחקר מעמיק ועובדתי, את סיפורו של טרנספורט מספר 20. הטרנספורטים היו רכבות שילוח אשר יצאו מבלגיה הכבושה בידי גרמניה הנאצית ובה יהודים, אל עבר מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
בסיוע תנועת הרזיסטאנס ולאחר תכנון מוקדם, בוצעה הפעולה: בערב פסח ה'תש"ג (19 באפריל 1943) הסתתרו שלושה בלגים, בהם יהודי אחד, באזור הכפר בורטמרבאק, כשבאמתחתם פנס איתות מעוטר בנייר שקוף אדום ואקדח, והמתינו לטרנספורט מספר 20. סמוך לשעה 23:00 בלילה, אותתו לנהג הרכבת לעצור, בדומה לאיתות המתריע בפני תקלה בהמשך הדרך ומחייב עצירה מיידית.
בשלב זה, רוברט מייסטריו, שהיה בנו של איש עסקים יהודי ובן לאם שאינה יהודיה, הצליח לפתוח במאמץ רב את אחד הקרונות ולצעוק בצרפתית וגרמנית לנוסעים לקפוץ מהרכבת. אחת מהנמלטות סיפרה מאוחר יותר, כי השלושה חילקו לנמלטים שטרות כסף בכדי לסייע להם בהמשך להסתתר. רבים מיושבי הקרון סרבו להסתתר. היריות שהגיעו מכיוון הנאצים ששמרו על הרכבת, גרמו למייטריו לעזוב את מלאכתו ולנוס מפני השומרים המתקרבים.
הרכבת המשיכה לנסועה, כאשר נהג הרכבת בחר להאט בסיבובים ובהזדמנויות נוספות בכדי לאפשר לנוסעים נוספים לקפוץ מהרכבת ולהימלט. בהמשך התברר, כי חלק מהנמלטים נהרגו סביב פסי הרכבת בשל חבלות שקיבלו במהלך הקפיצה, רובם בשל ירי שביצעו החיילים הגרמנים.
הפצועים שנמלטו ונתפסו הועברו בידי הגרמנים לבית החולים בעיר טינן. ג'ורג' "יורה" ליבוביץ', שיזם את ביצוע הבריחה מטרנספורט 20 והשתתף בה, צירף אליו מספר פרטיזנים חמושים וארגן את המבצע לשחרור הפצועים. בכ"ט ניסן, 4 במאי באותה השנה, נכנסו לשטח בית החולים שני רכבים, אחד לאיסוף הפצועים והשני עם החמושים הפרטיזנים לאבטחת המבצע.
אלא שבאחד מכלי הרכב ישב פייר רומנוביץ, פליט רוסיה שהתברר מאוחר יותר כי היה סוכן של שירותי הביטחון הגרמנים. רומנוביץ, שהיה נהג באחד מכלי הרכב, שיבש במכוון את נסיגת הכוח הפרטיזני והפצועים עד שכוחות גרמניים החלו לירות לעבר כלי רכב. אחד רכבים נאלץ להיכנע בשל השיבוב המכוון של רומנוביץ. בסיומו של המבצע, הצליחו שני פצועים, מתוך שמונה, להימלט למקום מבטחים.
סך הכל נמלטו מטרנספורט מספר 20 – 236 יהודים, מתוכם 120 הצליחו להימלט בלי להיעצר שוב בהמשך ואף שרדו את המלחמה כולה. 91 נמלטים נעצרו בשלבים שונים, חלקם גורשו בטרנספורטים הבאים. כאמור, 25 מהנמלטים נהרגו במהלך הבריחה. הי"ד.
כאמור, בליץ מותח בספרו ביקורת על חוסר העיסוק בישראל בנושאת שואת יהודי בלגיה. "במפגשים עם מחנכים ומורים העוסקים בנושא השואה וההכנות למסע לפולין, מתברר שנושא השואה במדינות מערב אירופה בכלל, ובבלגיה בפרט, כמעט אינו מוכר להם. אין להתפלא על כך מאחר שמקורות המידע בשפה העברית מצומצמים למדי", כותב בליץ בספרו.
בליץ מוסיף כי חוסר המידתיות בין חקר הנושא בבלגיה ובישראל בולט לעין. בישראל אף לא נשמעו הדים ולא השתקפו השינויים שחלו בבלגיה מאז סיום המלחמה. לדבריו, "מלבד עבודת תזה בודדת לתואר שני לא נערכו מחקרים בשום מוסד אקדמי בישראל על הנושא ובמערכת החינוך הישראלית לא הפך סיפורם של יהודי בלגיה בתקופת השואה לנושא להוראה משמעותי, אם בכלל".
לצד זאת, בליץ מבקש להבהיר כי "חסך זה לא טומן בחובו כוונה מוצהרת או צעד מכוון מצד רשויות המדינה ומוסדות הזיכרון, זוהי בעיקר תולדה של מציאות ובחירת סדרי עדיפויות".
לסיום, כותב בליץ בפסימיות מסוימת, כי "קשה להאמין שהמצב הנוכחי ישתנה בארץ ומחקרים חדשים בנושא זה יראו אור בעתיד".
לסיכום, הספר 'השואה שהוצנעה, בלגיה כמשל', הינו ספר מלא וגדוש אודות אירועי מלחמת העולם השנייה בבלגיה בכלל ובקהילות היהודיות במדינה בפרט. כאמור, הוא ספר עיוני מקיף, יסודי ומפורט. ניתן גם לדפדף בין פרקיו ולמצוא סיפורים רבים חשובים ומרתקים, אשר ניתן לקוראם שלא בצורה כרונולוגית.
יש לציין, כי בפרקים בהם מסופר אודות התנצרות היהודים שהסתתרו במוסדות נוצריים, חסר הכאב והאובדן של נשמות ישראל שהתנצרו והכותב מקבל זאת, כך נראה, בשוויון מסוים.
בסיום הספר, ניתן לקרוא את סיפורו המלא של יוסף (ז'וסקה) בליץ, אביו של כותב הספר אלן בליץ. סיפורו של ז'וסקה מתחיל בעיירה צאנז, ממשיך במחנות העבודה, סיום המלחמה, תא המעצר בבלגיה, לוחם בצה"ל ועד דרכו האחרונה.
...בשיוון מסויים... 1 ג' אייר תשפ"ב 07:57 אלן