- הרשמה לניוזלטר
- מועדון המשפיעים
- שימושון
- אודות
- תרום לנו
- צור קשר
כולנו מכירים את החזון פורץ הדרך של פנחס רוטנברג, "הזקן מנהריים", שהקים עוד לפני קום המדינה תחנת כוח הידרואלקטרית בנקודת החיבור שבין נהר הירמוך לנהר הירדן. התחנה הזו עבדה וסיפקה חשמל, עד שנפלה בידי הירדנים והעיראקים במלחמת העצמאות.
אבל הרעיון של ייצור חשמל מכוח זרימת המים לא עצר שם. גם בלבנון, כפי שהזכרנו בפרק הקודם, קיים פרויקט הידרואלקטרי ענק בשם "מנהרת מרכבה", המחבר בין שני הנהרות הגדולים של המדינה: הליטני והאוואלי.
כדי להבין את הפרויקט, צריך להכיר את הטופוגרפיה המקומית. נהר הליטני מתחיל את דרכו בבקעת הלבנון, על המורדות המזרחיים של הר הלבנון. הוא זורם דרומה בתוך השבר הסורי-אפריקאי, עד שהוא מגיע ל"ברך" המפורסמת שלו מתחת למבצר הבופור, שם הוא נשבר בחדות מערבה ונשפך לים התיכון.
במקביל אליו, אך מערבה יותר, זורם נהר האוואלי. הוא מתחיל בקו רוחב דומה, אך על המורדות המערביים של הר הלבנון. גם הוא זורם דרומה, עד שהוא נפגש עם ואדי אל-אראי (המגיע מאזור ג'זין שסקרנו בשבוע שעבר), ומשם משנה את כיוונו מערבה אל הים התיכון.
ההבדל הקריטי בין שני הנהרות הוא הגובה: הליטני זורם במפלס גבוה בהרבה מהאוואלי. לפני כ-50 שנה, בסיוע חברות זרות, החליטו הלבנונים לנצל את הפרשי הגובה האלה וביצעו פרויקט הנדסי עצום של חפירת מנהרות ממש מתחת להר הלבנון.
הפרויקט מתחיל מדרום לאגם קרעון. מי הליטניזורמים אל תוך מנהרה תת-קרקעית באורך 6 ק"מ, ונופלים פנימה בהפרש גובה של 150 מטרים עד לתחנת כוח תת-קרקעית. משם, המים ממשיכים לדהור בתוך מנהרה נוספת באורך 17 ק"מ, וצונחים עוד 420 מטרים כדי להפעיל תחנת כוח שנייה. התחנה השלישית והאחרונה מנצלת נפילה נוספת של 150 מטרים. בסך הכל, מי הליטני צונחים לא פחות מ-710 מטרים אל תוך נהר האוואלי, ומזרימים אליו כ-500 מיליון קוב מים בכל שנה.
על הנייר, זה נשמע כמו פרויקט לאומי מבטיח ומרשים. אך במציאות הלבנונית של ימינו, הפרויקט הזה יחד עם מתקנים הידרואלקטריים נוספים, מצליחים לייצר בקושי 4% עד 7% מצריכת החשמל השנתית של המדינה. הסיבות לכך רבות: הפרויקט מיושן, סובל מהזנחה ותחזוקה לקויה, ותלוי לחלוטין בשינויים במשק המים ובמפלס אגם קרעון שיורד לעיתים תכופות.
כדי לסבר את האוזן ולהבין את הפער: בעוד שבישראל מיוצרים בשנה בין 75 ל-80 מיליון קוט"ש, לבנון כולה מצליחה לייצר (על פי הנתונים הרשמיים בלבד) כ-4.5 מיליון קוט"ש. בפועל, המספרים נמוכים בהרבה. התוצאה הכואבת היא שלמרות שפע המים, המפלים והמנהרות, אזרחי לבנון "זוכים" כיום ליהנות מזרם חשמל רציף במשך שעתיים עד ארבע שעות ביממה בלבד. השוויץ של המזרח התיכון, כך מתברר, מעולם לא הייתה חשוכה יותר.
מותר לנחש מה יהיו התוצאות החשמליות של חבל הלבנון כשישראל תחזור לנחלתה?
