הילד הועלם למרתפי השב"כ: הזעקה של אמא לנער גבעות עצור

זו תקופה שאני לא ישנה בלילות. הבן שלי נעצר. ככה פתאום, באו ועצרו אותו, בלי להגיד למה. הוא היה קטין. עד שהודיעו לנו מהמשטרה על המעצר עברו כמה שעות שהוא היה תחת ידיהם בלי עורך דין. פנינו לייעוץ משפטי (תודה ל"חוננו") בתקווה שנצליח לגלות מה קרה לו, על מה הוא עצור, ולמה לא הודיעו לנו על המעצר לפי החוק מיד כשהגיע לתחנה, אלא רק אחרי שכבר נחקר שם, לבד, בלי הורה או מלווה.

אני בדאגה ובעצבים, ובעלי אומר לי: "חבל על האנרגיות, אל תשאלי שאלות." הוא כבר יודע שכשמדובר בחבר'ה מהגבעות – כמו הבן שלנו – להם אין זכויות בסיסיות. ואין מה לצפות בכלל. הדאגה מכרסמת גם אותו, כי כשאין זכויות בסיס, אין לדעת מה עושים לילד "בשם החוק". הוא אפילו לא מנסה להירדם, האבא הדואג. יושב בסלון, כאילו לומד.

גם אני בתפקוד ירוד מדאגה ולחץ ואלף עניינים שרצים בראש ושצריך לסדר. כשהילד שלך נעצר כמעט כמו מחבל, מועלם למרתפי השב"כ, כשכל עוונו החמור הוא יישוב הארץ, מצב תפקוד האימא ומצב הילדים והבית בהתאם... אפשר לומר שהחיים נעצרו.

כשראינו את הורי החטופים, הייתה רמה שממש הזדהינו באופן אישי עם תחושותיהם. גם על בננו לא ידענו איפה הוא. ידענו שמן הסתם הוא בתא צר וחשוך. ידענו שמכאיבים לו, שמשקרים לו, שמשפילים אותו. בסיוטים שלנו, הבן האהוב שלנו חוזר עם מבט לא ממוקד, שותק או מדבר לא לעניין. ראינו את זה קורה אצל הבן של משפחה אחרת שאנחנו מכירים, אחרי שגם הוא הועלם על ידי נציגי החוק והמדינה למרתפי השב"כ לתקופה ארוכה, ובעצם קשה לומר שחזר.

הושיבו אותו בצינוק חשוך בגודל 2X2, חקרו אותו שעות ארוכות כשהוא אזוק מאחורי הגב, היכו אותו, פגעו בו פיזית, מינית ונפשית, קיללו אותו, ירקו עליו, מנעו ממנו שינה. הוא איבד תחושה באצבעות, איבד תחושת יום ולילה ואיבד את מניין הימים. בחור צעיר שסובל מפוסט־טראומה קשה מידי "שומרי החוק".

החטופים שחזרו מתארים את התנאים שבהם היו. מסתבר שגם אצלנו, במדינת ישראל, יהודים מוחזקים בשם החוק בתנאים כאלו. אבל רק אם הם מהגבעות. החוויות שבן המכרים ועוד כמה עשרות כמוהו כן מספרים, דומות להחריד לסיפורים של השורדים ששבו מעזה... שה' יסלח למי שעושה ככה לאחיו בני עמו. אבל באמת זה ככה.

גם לכם מהדהד מדי פעם בראש המשפט מתיק דומא: "לא היו עינויים. למי אתם מאמינים, לאיילת שקד או לאיתמר בן גביר?" והסתבר שבן גביר צדק. שבמדינת היהודים מענים יהודים. לא רק אז, לפני עשור, גם היום.

אז עכשיו הבן שלנו שוב עצור. אנחנו מתפללים בלי סוף שיחזור בריא ושלם בגוף ובנפש, ולצערי זה לא מובן מאליו במצב של נער גבעות שעצור ונמצא באחריות המערכת. מארגנים תפילות ותהילים במשפחה ובקהילה שלנו, מצב של חוסר אונים מוחלט שמנכיח באופן צורב נורא שאין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים. כי יש חלק במדינת היהודים שהפך את היוצרות, רואה באח – אויב, ובאויב – שותף, ומתייחס לאח כמו למחבל, להבדיל. ובהתאם לזה, הוא מעביר את האח חוויות שגרועי שונאינו העבירו את אחינו שם, במנהרות החמאס בעזה.

בשיתוף "אימהות לגבעות", פורום אימהות נערי הגבעות והחוות. לשיתוף מוזמנים לשלוח אלינו דואר אלקטרוני: [email protected]