כמה גשם ירד ברוך ה' ועל כמה עוד צריך להתפלל?

לאחר ששנה שעברה נחשבה שנת הבצורת הקיצונית ביותר שנמדדה בארץ, היה מצופה שכל תחזית גשם תדווח בצהלה, אך משום מה כל מערכת גשמים משמעותית מדווחת כאילו השמים עומדים ליפול. המילים "סערה", "נזקים", "הצפות" ו"מזג אוויר קיצוני" נזרקות לחלל האוויר ויוצרות תחושת חירום, בעוד שבפועלירדו בעיקר גשמים טובים, וכן - קצת קור ורוחות - חורף, אתם יודעים.

מבלי לזלזל בנזקים שנוצרים כתוצאה מהצפות, מהזהירות שצריך לנקוט ואפילו מהערכות טובה יותר ברמת התשתיות - נראה שנכון שלא נשכח את העיקר. 

חורף ישראלי זה לא חורף של תרדמה כמו בכל מקום בעולם אלא חתיכת אירוע אקולוגי פעיל כפי שהרחבנו בכתבה על הצורך בגשם בעידן של מים מותפלים. אם לא קראתם - מוזמנים, זה ישדרג לכם את התפילות.

איפה ירד יותר ומה עם הכנרת 

אז כדי שמד התפילות שלכם יעבוד מכוון הנה מצבנו עד כה: בסך הכל קיבלנו יופי של גשמים ביחס לממוצע בתקופה הזאת. ברוב המקומות מעט יותר גבוה מהממוצע. הדרום עומד בראש. במרכז ממוצע פלוס ודווקא בצפון לא ממש הגענו לממוצע בשלב הזה. מה שכן, צריך לא להתבלבל ולזכור שכדי להגיע לממוצע העונתי יש עוד דרך לעבור - ברוב המקומות אנחנו עומדים על בערך מחצית מהכמות השנתית. אבל בגלל העובדה שלמעשה סיימנו רק את החודש הראשון מתוך שלושת חודשי החורף הרשמיים בארץ ישראל, זאת התחלה מאוד טובה. אם נמשיך להתפלל טוב והקצב יישאר כזה בע"ה נעבור את הממוצע השנתי. 

מה קורה עם הכנרת? ובכן שם יש פערים מאוד גדולים לסגור. מפלס הכנרת עומד כעת (י' בטבת) על 213.385 מטרים מתחת לפני הים, שהם 38.5 סנטימטרים מתחת לקו האדום התחתון ו-458.5 סנטימטרים מתחת לרום העליון. הזרימות של נחלי הצפון עתידים להראות את אותותם בימים הקרובים בע"ה. 

טעימה מכמה מנקודות הניתור של השירות המיטאורולוגי: 

עד כה, י' בטבת תשפ"ו (30.12.25) ירדו ב"ה בירושלים 212 מילימטרים גשם, שהם 128% מהממוצע לתקופה המקבילה ו-41% מהממוצע לעונה כולה.

בנוה צוף ירדו עד כה 431 מילימטרים גשם, שהם 189% מהממוצע לתקופה המקבילה ו-66% מהממוצע לעונה כולה.

בלהב ירדו עד כה 200 מילימטרים גשם שהם 203% מהממוצע לתקופה המקבילה ו-66% מהממוצע לעונה כולה.

בחיפה ירדו עד כה 362 מילימטרים גשם, שהם 136% מהממוצע לתקופה המקבילה ו-54% מהממוצע לעונה כולה.

הלכנו לאיבוד בים הנתונים

"אנשים אוהבים להתבכיין", אומר לנו בחיוך מתניה מיה גיאוגרף ומתכנן ערים, וגם איש ידיעת הארץ, ומסביר שיש פער עצום בין המציאות האקלימית לבין הדיווחים התקשורתיים. הסיבה? שילוב של רדיפה אחרי רייטינג ועודף מידע.

בעבר, "ממוצע עונתי" היה משהו שנמדד בפרספקטיבה של 30 שנה. חוקרים היו מחכים לסוף השנה כדי להגיד אם היא הייתה גשומה או שחונה. היום? אנחנו חיים בעידן של "ים מידע". כל שלושה ימים של יובש בינואר הופכים מיד לכותרת דרמטית על "בצורת", וכל מערכת גשם חזקה ממותגת כ"סופה היסטורית". בפועל, מסביר מתניה, אנחנו חווים כרגע חורף ישראלי נורמלי לחלוטין. המערכות החורפיות החזקות הללו פוקדות אותנו בממוצע 2-3 פעמים בשנה. זו לא קטסטרופה – זו השגרה המבורכת של האקלים הים-תיכוני: שבוע גשם, שבוע הפסקה.

אז למה בכל זאת נדמה לנו שהכל קיצוני יותר? יש לכך שתי סיבות. הראשונה היא מדעית - שינויי האקלים אכן גורמים לגשם להגיע ב"בומים" חזקים יותר ולא בזרזיף מתמשך. אבל הסיבה השנייה קשורה אלינו, בני האדם. מתניה מצביע על תופעה מרתקת שנקראת "אי חום עירוני". תל אביב של היום היא לא תל אביב של 1905. כשיש מיליוני מזגנים שפולטים חום החוצה, בטון שמחזיר קרינה ופליטות של מכוניות - אנחנו מייצרים לעצמנו "מיקרו-אקלים" חם יותר, מה שגורם לנו להרגיש כל שינוי במזג האוויר בצורה דרמטית יותר.

שתי הצעות לטיול

בעוד אנחנו מסתגרים בבתים, בחוץ מתרחש קסם. נכון, משק המים של ישראל הוא מלאכותי ברובו (התפלה, השבת מים), ולכן הברז בבית לא תלוי ישירות בענן שמעל הראש. אבל הטבע? הוא תלוי בזה לחלוטין. הגשמים צובעים את המדבר בירוק ואדום בוהק, ממלאים את שדות החיטה בנגב המערבי וגורמים לנחלים לזרום בעוצמה. "זה הדבר הכי משמח שיש", אומר מתניה, "כל המדבר הולך לפרוח בשבועות הקרובים".

אז במקום לפחד מהדיווחים, קחו מעיל, מגפיים וצאו לראות את היופי הזה בעיניים (בזהירות כמובן). הנה שתי המלצות חמות לטיול חורפי:

לצעוד בזרימה ולהישאר יבשים בנחל ציפורי

מה רואים? נחל שזורם בעוצמה (במיוחד אחרי הגשמים האחרונים), טבע ירוק ושקט גלילי.

המסלול: מדובר בטיילת בטון מוסדרת ונוחה ("הכי פשוט שיש, אתה הולך נקי", מבטיח מתניה). אפשר ללכת ממש "על המים".

איך מגיעים? הכניסה המומלצת היא דרך היישוב הבדואי ראס עלי (נכנסים מצומת יגור לכיוון בית העלמין תל רגב ועוקבים אחרי השילוט). חונים בחניה המסודרת ויורדים לטיילת לכיוון "טחנת הנזירים". מתאים לכולם, כולל משפחות.

בעוד שבועיים עוטף עזה ייצבע באדום, אבל של כלניות. למי שרוצה לנשום מרחבים, זה הזמן להדרים לאזור עוטף עזה.

מה רואים? מרבדים אינסופיים של ירוק ששוטף את השדות, ובעוד כשבועיים התפוצצות של כלניות אדומות ("דרום אדום").

המסלול: לא צריך מסלול מורכב. פשוט להגיע לאזור צומת סעד או יערות העוטף, לראות את אסמי התבואה של ישראל מתמלאים בחיטה ולנשום אוויר נקי אחרי הגשם. הטבע שם כרגע בשיאו.

ה' יתברך, תודה על הגשמים. ממש נשמח לעוד ועוד.