בע"ה ח' כסלו תשפ"ז
הרשמה לניוזלטר שלנו

בשליחת הפרטים את/ה מאשר/ת את מדיניות הפרטיות של האתר

Close

ממרעה בשטח עוין למשחק בלגו: הילדות של נערי הגבעות

כשהבנים חוזרים מהגבעה אחרי התמודדויות מורכבות, עבודה קשה וסכנות, אמא שלהם מביטה בהם משחקים בלגו וקוראים ספרי פנטזיה, ונרגעת. טור על התבגרות מוקדמת, חוסן נפשי והזכות להיות ילדים

  • ח' כסלו תשפ"ז - 12:15 18/11/2026
גודל: א א א
מרעה צאן. אילוסטרציה צילום: הקול היהודי
מרעה צאן. אילוסטרציה צילום: הקול היהודי

כשהבנים התיכוניסטים שלי חוזרים הביתה מהגבעה, הם מגיעים עם חוויות של מרעה בלב שטח עוין במשך שעות, שבהן הם צריכים להתאזר באומץ, גבורה והתגברות על פחדים טבעיים; של עבודה פיזית קשה בבנייה ובחקלאות; של שינה על מזרן חשוף ומלוכלך, בגדים שלא הוחלפו במשך שבוע, חוסר מקלחת, שירותים בטבע; של ארוחות שהם וחבריהם מכינים לעצמם, אחרת יישארו רעבים, וחיסכון קפדני במים; של קימה באמצע הלילה לשמירה; של דאגה וטיפול בבעלי חיים ובגידולי אדמה ללא מבוגר שיישא חלק מהאחריות; של עימותים עם חיילים ושוטרים מבוגרים מהם, מעצרים וחקירות והתמודדות עם הרס ממסדי של עמלם.

הם מתמודדים לבד, לגמרי לבד, עם אתגרים שגם למבוגרים הם קשים ומורכבים. מדובר בהתמודדות עם פחד, עם איתני הטבע, עם אתגרים טכניים, עם ביקורת קשה שמגיעה עד להשמצות, עם מורכבות אידיאולוגית ביחס למדינת ישראל ומערכות אכיפת החוק שלה, עם התגברות על הרצון למרחב פרטי עד לוויתור עליו לגמרי, וכניעה מוחלטת לכללים: לקום בזמן לשמירה, לא לשבור שמירה, להישאר בשטח כל זמן המרעה, לצאת מהגבעה רק כשיש בה מספיק אנשים, להיות זמין לכל העבודות שנצרכות בגבעה גם אם הן מגעילות או סיזיפיות ועוד ועוד.

יחד עם גאוותי בהם על פעולותיהם (והלוואי עלי בגילם ובגילי את הכוחות והרצונות האלה) וגאוותי בי שגידלתי ילדים כאלה, אודה שהיו בי גם חששות ותהיות ביני לבין עצמי: האם בשל החוויות וההתמודדויות הללו הם לא משלמים מחיר גבוה של התבגרות מוקדמת מדי ואובדן של ילדות שאי אפשר להחזיר אחר כך?

הילדות היא לא רק שלב חשוב בהתפתחות, אלא גם מרכיב בנפש שצריך לשמר אותו ולתת לו להתקיים גם בהמשך, בחיים הבוגרים. כל בוגר בריא הוא גם במידה מסוימת ילד.

לכן כשהבנים מגיעים הביתה ובונים בלגו, או מתאמנים בהפיכת הצ'ופים של אחיהם בן ה-8, או שקועים בספר פנטזיה לילדים בני 11, או אפילו רבים על שטויות כמו ילדים בגן – אני נרגעת.

במתבגרים רגילים הייתי גוערת שיעסיקו את עצמם בעיסוקים מתאימים לגילם ויתחילו להתגבר כבר. אבל אצל נערי הגבעות שלי, ההתנהגות הזאת מצביעה לי על בריאות נפשית. על איזון של הבגרות עם הילדות. על חלוקה בין הגבעה שבה נדרשים בגרות יציבה, החזקה עצמית והתגברות, לבין הבית שבו אפשר להתפרק, להשתחרר ולשחרר.

ותודה לה' שהבית שלנו הוא מקום שמרגיש בטוח ומאפשר לכל זה. היכולת שלהם לתת לעצמם להיות ילדים וגם להחזיק בתפקיד המבוגרים היא מופלאה, ואולי היא זאת שבונה את החוסן שלהם לעמוד בכל תלאות החיים בגבעה.

בשיתוף "אימהות לגבעות", פורום אימהות נערי הגבעות והחוות. לשיתוף מוזמנים לשלוח אלינו דואר אלקטרוני: [email protected]

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי: