ענני כבוד לאורך כל השנה

זמזום המברגות באוויר,

דפנות העץ המתחברות לכדי סוכה,

ריחות העץ והסתיו שפתאום הפציע, מלווים במשב רוח נעים, משתלבים עם ניחוח ארבעת המינים.

המראה הטרי והמשמח של כפות התמרים הענפות וההתרגשות שפועמת.

סוכות.

איזה חג.

כמה חיבור לטבע, לטבעיות, לאדמה הטובה והפורייה.

איזה המשך מדהים לימים הנוראים שזה עתה זקפו קומתנו.

כמה תשובה יש בלשוב אל הטבעיות, כמה חיבור לאלוקי.

לצאת מארבעה קירות אבן לדפנות העץ, ולדעת שבשביל ה' יתברך חד הוא.

הוא העוזר והמגן והמושיע לכל החוסים בו.

ופתאום הכתה בי ההכרה, שבערב יום הכיפורים הקדוש לא הייתה בי פניות לתת תשומת לב אליה.

כמה צמחנו.

כמה בקשות לפדיון כפרות הגיעו מעוד גבעה, ועוד חווה, ועוד נקודה שעלתה לשטח אך לפני ימים ספורים.

כמה הארץ צומחת ומתפתחת, פשוט מדהים.

כמה ארצנו האהובה ממש מתרחבת, מתיישבת ופורחת לנו מול העיניים עוד ועוד.

ועוד הבנתי פתאום,

שיש את אלו שזמזום מברגה ודפנות עץ, רוח סתיו וריח השדה, אינם נחלת חג הסוכות בלבד עבורם.

אצלם זה דבר יום ביומו.

החיבור לטבע ולטבעיות,

בניית דירה, שמקווים שלא תהיה עראי,

שוב ושוב.

בכל מזג אוויר ובכל שעה ביממה, קיר עץ ועוד קיר עץ, וגג ובית.

יש את אלו שמתעוררים תדיר עם אור ראשון שמעביר שינה מעיניהם, ושקיעת החמה עבורם היא זמן של התכנסות שקטה וחושך – כשברקע נצנוץ אורות הערים והיישובים הקרובים והרחוקים.

יש שחיים תמיד בתודעת מסירות וביטחון בה' באופן של קירות עץ או ברזנט, אם בכלל יש קירות.

שמוצאים מחסה בענני הכבוד, חבוקים בהשגחתו הפרטית של אבא שבשמיים.

שתפילתם מהמרעה או מראש גבעה, רחוקה מכל מקום יישוב, אך קרובה כל כך לה'.

אנשי אדמה.

זוקפים הם את קומתנו, משיבים אותנו, כולנו, לרצון האלוקי.

אשריכם ואשרי חלקכם, נערי הגבעות המתוקים.

ויעזור ויגן ויושיע לכל החוסים בך.

בשיתוף "אימהות לגבעות", פורום אימהות נערי הגבעות והחוות. לשיתוף מוזמנים לשלוח אלינו דואר אלקטרוני: [email protected]