סערה בקדומים והר-ברכה: האם הנהגות היישובים ביו"ש נשברו ראשונות בהעסקת פועלים ערבים?

לאחר קרוב לשנה וחצי של מאמץ לבנות ללא פועלים ערבים, יישובים בשומרון נשברים וחוזרים לפרנס את האויב. כפי שפרסמנו שלשום, החלטת היישוב כפר תפוח להכניס פועלים סוכלה בשטח בידי התושבים. בקדומים מתנהל מאבק פנימי חריף על הרקע הזה, וכך גם בהר ברכה. כך יוצא שבפרוייקטים בלא מעט ערים בארץ ההתנגדות להכנסת פועלים עומדת באיתנה, ודווקא ההתיישבות ביו"ש מחזירה אותם לתעסוקה. כך, בפועל, היא תורמת להמשך התבססותם ביו"ש. הגורמים התומכים בהחזרת הפועלים: 'נעשה מאמץ להחליף אותם בעתיד'. כל הטיעונים והדילמות בתוך הכתבה. פנינו להנהגות הישובים הר ברכה וקדומים להתייחסותן, אך לצערנו בהר ברכה בחרו שלא להתייחס, ובקדומים התעלמו מפנייתנו

מתחילת מלחמת שמיני עצרת עולה בישראל ההבנה שנדרש שינוי ביחס לאויב, גם בעניין הכנסת פועלים מקרבו. עד היום כניסת הפועלים הערבים מיו"ש לתוך תחומי הקו הירוק אסורה באופן כללי, ומאופשרת רק בצמצום לצרכים שהוגדרו חיוניים. כמעט מדי יום מדווח בחדשות שהוגש צו סגירה לעסק שהעסיק שוהים בלתי חוקיים. ביו"ש עצמה, לעומת זאת, הצבא לא כופה על היישובים הכנסת פועלים אבל גם לא מונע אותה - האלוף שהוא גם המושל הצבאי החליט להשאיר את ההכרעה בידי היישובים עצמם. ביישובים רבים מאוד, ההכרה בכך שפועלים הם מחבלים פוטנציאליים (בביצוע הפיגוע או בהכנתו), כמו גם בכך שפרנסתה של אוכלוסית האויב מחזיקה אותה בארץ במקום שתחפש את גורלה בחו"ל, הביאה להפסקת העסקתם.

אך הבעיה, שמורגשת בכל ישראל משני צדי הקו הירוק, היא שלאורך שנים פיתחנו תלות בכוח העבודה הערבי הזול. הפסקת העסקת הפועלים הערבים מיו"ש הורידה משמעותית את קצב הבניה, במעין הקפאה בפועל. הקבלנים שחתמו על חוזי בניה גדולים נלחצים כלכלית, ולוחצים להחזיר את הידיים העובדות בזול. בחודשים האחרונים החליטו כמה יישובים, שעד כה עמדו בהחלטתם מתחילת המלחמה, לחזור ולהכניס את הפועלים. שיח טעון בנושא מתנהל בעוד יישובים ביו"ש.

בהר ברכה, בקדומים, בכפר תפוח וביישובים נוספים הוחלט ממש באחרונה לחזור להכניס פועלים, ומול ההחלטה קמו מתנגדים רבים. גם המתנגדים וגם אלו שטוענים שאין ברירה מודעים לכך שהבעיה איננה רק החשש הבטחוני המקומי - הדאגה שהערבים שנכנסים ליישוב ינצלו זאת כדי לתקוף יהודים, או לאגור מידע בשטח לקראת התקפה בעתיד. זהו לבדו טעם רציני להמנע מהעסקת ערבים. בפוסט שפרסמה בפייסבוק תושבת קדומים חגית דבירי היא הציגה מודעת אבל ובה כתוב '7.10 בקרוב אצלך'. אבל מעבר לסיכון המיידי, הבעיה העקרונית שכולם מתייחסים אליה היא מתן האחיזה לאויב בארץ. נסיון העבר, וההגיון הפשוט, מלמדים שבזמני מתח בטחוני שבהם הפרנסה בתוך הקו הירוק וביישובים היהודיים נחסמת בפני ערביי יו"ש, ההגירה החוצה גוברת. פרנסה שמחזיקה את ידי הערבים תושבי רש"פ מובילה להשארותם בארץ.

שלשום בבוקר, כפי שפרסמנו בקול היהודי, כניסתם של הפועלים לכפר תפוח נמנעה על ידי תושבים מהיישוב, שחסמו את כניסתם בגופם עד שהם סבו על עקבותיהם. בסרטון שצלם שמואל הרצליך מהחסימה הוא מכריז 'לא נפרנס יותר את האויב, זה נגמר'.

במכתב לתושבים שהוציאה הנהלת היישוב הר ברכה, ובמכתב סיכום שיחה של נציגי השכונות עם נציגי מועצת קדומים, מפורטת הדרך שהובילה להחלטה הנוכחית. מתחילת המלחמה הושקע מאמץ בגיוס פועלים חלופיים, אך הוא לא הביא להצלחה מספקת. פועלים יהודים לא מוכנים לבוא לעבוד בעבודות פיזיות במספרים הדרושים, אפילו בשכר גבוה. פועלים זרים מחייבים שכר גבוה וזמן הכשרה ארוך. ופועלים ערבים מישראל מעוררים חשש בטחוני, כיון שאין סמכות למנוע מהם לנוע בחופשיות בכל היישוב, וכך הצבת שמירה עליהם לא תביא תועלת רבה. 

במכתב ששלחה הנהלת הר ברכה היא מציינת כי יישובים רבים הדומים בהיקף ובאופי הבניה בהם מעסיקים שוב את ערביי יו"ש - עלי, בית אל, מעלה אפרים, יישובי מערבא, יישובים בצפון השומרון ועוד. 

לבסוף, ויכוח עקרוני שעולה הוא בשאלה מה מכריע את כף המאזניים כאשר אין ברירות נוספות: מצד אחד נצבת הבניה של יחידות דיור נוספות ומוסדות ציבור, להגדלת האוכלוסיה היהודית ביו"ש בעוד כמה מאות אנשים ולפעמים הרחבת שטח היישוב בעוד דונמים. מצד שני עומד המאבק להחלשת האחיזה הערבית בארץ. 

היסטורית, מאז ימי העליה הראשונה ועד המרד הערבי בתרצ"ו-תרצ"ט, צמיחתו של היישוב היהודי בארץ גררה איתה גידול באוכלוסיה הערבית - כי היהודים יצרו מקומות עבודה רבים שמשכו את ערביי המזרח התיכון. התומכים בהחזרת הפועלים טוענים שהקפאת בניה בפועל ביישובים היא פגיעה קשה עוד יותר בעקרונות בהם מאמינה התיישבות מאשר הכנסת הפועלים הערבים. מולם טוענים המתנגדים שיש לעשות כל מה שאפשר כדי למצוא תחליף לעובדים מרש"פ, לשאת בינתיים בעלויות הגבוהות יותר (בכ- 30% לפחות), ושאם אין ברירה - עדיף להמתין שנה אחת או שתיים עם בניה מועטת ומצוקת מקום במוסדות ציבור, עד שגיוס והכשרת הפועלים הזרים יבשילו לגמרי. 
בהקשר זה חשוב לציין שהנהגות היישובים התחייבו להתאמץ ולקדם, אפילו אחרי שיחזרו הפועלים הערבים, את החלפתם הקבועה בעתיד.

"בהחלט עדיף להקפיא בינתיים את הבניה, ומשפחות יכולות עדיין להצטרף ליישוב ולגור בינתיים בקראוונים", אומרת מרים סוקול, תושבת קדומים המתנגדת להחזרת הפועלים הערבים. "המועצה אמרה לנו שהבניה בקדומים היא דרך להתמודד עם הבניה הערבית הפרועה בכפרים מסביב לקדומים. לא הבנתי איך זה קשור. אמרו לנו שככה תופסים שטח, אבל זה ודאי לא רלוונטי לשטחי בניה באמצע היישוב. וגם בשכונות ההרחבה - כדי לתפוס את השטח מספיקה משפחה שתעלה עם אוהל ודגל לגבעה". לדברי מרים העקרון המהותי שצריך להכריע הוא האידיאולוגי: "הערבים הם אויב כעם, וגם כל פרט, כל עוד לא הצהיר והוכיח בפועל שהוא עומד לצדנו, אסור לתת לו פרנסה ואחיזה בארץ. אם קדומים לא תתן להם עבודה נהיה החלוצים של כל עם ישראל, ואם כולם לא יתנו להם עבודה הם לא ישארו כאן. אנשים אומרים שמאז הטבח הם הפסיקו לקנות מערבים, ואני לא מבינה איך עד אז הם כן קנו, אבל קשה עוד יותר להבין איך אנשים הפסיקו לקנות מהערבים בחוץ, אבל מכניסים אותם ליישוב שיעבדו פה. זה לא העניין הבטחוני ,שעליו מבטיחים לנו שתהיה שמירה - אישית אני לא מפחדת".

על השפעת האידיאולוגיה על העתיד, לפחות, מרים לא מדברת באופטימיות רבה. "היזם אמר שהוא החליף חלק מהערבים בפועלים מגיאורגיה, ומתכוון להחליף את כולם בגיאורגים במהלך השנתיים הקרובות. אין לי סיבה לא להאמין לו, אבל אני לא יודעת מה יקרה בשנתיים, ואם היזם מתכוון להתמיד במאמצים. לגבי חוזים שכבר נחתמו ובתים בהם כבר נקנו, המועצה והיזם אומרים שהמתנה של שנתיים לא באה בחשבון. אבל אנשים שאלו בפגישה את נציגי המועצה אם הם מתחייבים שבפרויקטים עתידיים לא יהיו פועלים ערבים, ואפילו על זה ראש המועצה לא הצליח להגיד שהוא מתחייב".

ההחלטה ביישובים שהפסיקו את העסקת הפועלים מקרב ערביי יו"ש לחזור ולהכניס אותם צפויה להביא להשלכות רחבות הרבה יותר מאשר העסקתם של כמה עשרות או מאות ביישובים המסוימים האלו. ההתנחלויות הן הנושאות את הדגלים הימניים של מדיניות יוזמת ובלתי מתפשרת בתחום המדיני והבטחוני. אם המקומות המזוהים כאידיאולוגיים ביותר נשברים, הם יהיו התקן שלפיו עשוי להתיישר כל ענף הבניה בישראל. מערכת הבטחון דוחפת תמיד להכנסת פועלים בטענה שזה ירגיע את השטח ויפחית את הפיגועים - ובשל תחילת הרמדאן הלחץ מצד מערכת הבטחון שוב גובר. הקבלנים בתוך הקו הירוק שואפים גם הם כמובן לקבל שוב כוח עבודה מיומן וזול. כשלון היישובים ביו"ש בהחלפת העובדים הערבים ביהודים או בזרים עשוי לסמן את הדרך לחזרה מלאה לימי טרום ההתפכחות.