בע"ה כ' תשרי תש"פ
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

"ואז דרך הדלת...דקר אותו בבטן"

שבוע וחצי של התמודדות מול תרגילי השב"כ, קללות ואלימות. יצהר קלימקוביץ' מספר על העמידה הנחושה מול החוקרים בעיניים עצומות מההתחלה ועד השחרור

  • כ"ט טבת תשע"ו - 22:23 10/01/2016
גודל: א א א
בית סהר. ארכיון (שבס)
בית סהר. ארכיון (שבס)

יצהר קלימקוביץ' (24) נולד ברוסיה, בעיר אומסק שבסיביר. בגיל 14 עלה לארץ לבדו ולמד בפנימייה בהוד השרון, בסוף כתה י"ב התגייס לצה"ל ושרת שלש שנים, ובסוף השירות עבר לגור בישוב תפוח, שם עבד בבניה. במקביל, הקים עם מספר חברים עדר בגבעה ליד הישוב. לפני מספר חודשים קיבל קלימקוביץ', כמו עוד רבים מתושבי הגבעות, צו מנהלי שאוסר עליו לשהות ביהודה ושומרון. מאז הוא לומד בישיבה בירושלים.

עוד בנושא:
סיקור מיוחד: הצצה אל הנוער בגבעות
החיים במאחז הבלאדים
"הם נלחמים בחזון, לא במעשים"

יצהר קלימקוביץ' (יהודה פרל)

לפני מספר שבועות נעצר קלימקוביץ' ו'בילה' שבוע וחצי בחקירות שב"כ קשות. "זה היה יום ראשון, נר שביעי של חנוכה. הייתי בדרך לישיבה בירושלים", שחזר קלימקוביץ' בשיחה עם הקול היהודי. חיכו לו בלשים ליד הישיבה ולקחו אותו למחלקת התשאול של ימ"ר ש"י, שם הסבירו לו שהוא חשוד ב"רצח, הצתה, התאגדות אסורה ובעוד סעיף כזה, משהו על פשע", ושיש לו איסור מפגש עם עו"ד. משם לקחו אותו למתקן השב"כ בפתח תקווה.

| חקירות במתקן השב"כ: "עיניים עצומות ופה סגור"

"בבניין עצמו שמו לי כיסוי על העיניים שלא אראה לאן הולכים". השוטרים לקחו את קלימקוביץ' לבדיקת רופא שגרתית. קלימקוביץ' מספר לנו שבשב"כ, כל אחד שאתה נתקל בו עלול להיות 'מדובב' – אדם שתפקידו להוציא ממך פרטים עליך ועל החקירה. כך הרופא ניסה לדבר איתו על כל מיני דברים, אבל "מהרגע שנכנסתי לבניין לא דיברתי יותר כלום. ככה הבנתי שהכי טוב לעשות, והחלטתי שמעכשיו הראש שלי למטה, עיניים עצומות, פה סגור, זהו".

"בשלב הזה לקחו לי את כל הדברים שלי כולל השעון. השעה האחרונה שראיתי בשעון הייתה 11:30. הביאו לי בגדים חומים - מדים של אסיר בטחוני. כשאתה מגיע לקומה של החקירות שמים לך כיסוי על העיניים. בכל הזמן הזה אני עם אזיקי רגליים, ובחקירות יש גם אזיקי ידיים. הסוהרים היו כל הזמן מאוד נחמדים וניסו להתחבר איתי. 'מה העניינים אחי? בוא, שמע, אם צריך משהו, באמת אין בעיה, אני כאן בשבילך, כל דבר'. אני לא דיברתי עם אף אחד מילה, כל הימים האלו לא ביקשתי כלום, לא רציתי שום קשר עם אף אחד, ידעתי שכל דבר כזה זה יכול להיות מסוכן".

קלימקוביץ' הוכנס לחדר החקירות, "הושיבו אותי על כיסא של בית ספר. הכיסא מחובר לרצפה, והידיים קשורות מאחורי המשענת של הכיסא". קלימקוביץ' עשה לעצמו כלל שבכל החקירות עיניו יהיו עצומות. "לא ראיתי את החוקר ואני לא יודע איך הוא נראה, אף פעם לא הסתכלתי על החוקרים. זה קצת קשה בהתחלה ומתרגלים לזה", הוא אומר.

"רוב זמן החקירה הראשונה הם ניסו פשוט להצליח שאפתח את העיניים. כל החקירות הם שאלו כל הזמן איזה פעולות אלימות עשיתי מול 'פלסטינים'. 'תספר לנו הכל, מה אתה קשור לדומא, תספר את כל הדברים שעשית'. הוא חפר לי בהשכל המון, אמר כל מיני דברים עלי שבאמת רק אני יודע, הרבה דברים, למשל משהו שסתם אמרתי למישהו בטלפון בימים האחרונים".

"החוקרים כל הזמן מקשקשים ומדברים, מנסים לגרות אותי ולמשוך אותי לדבר, הם גם כל הזמן לחצו עלי על הקטע שעליתי מרוסיה, הרבה הם דיברו איתי על המשפחה שלי שעלתה מרוסיה. 'מה באתם לכאן, אתם מלא גויים כולכם, הדבר היחיד הטוב שיצא מהרוסים שבאו לכאן זה בתי בושת!' כל הזמן השפילו אותי, 'אמא שלך נוצריה, אתה בכלל גוי, מה נראה לך, גידלת גוזמבות אז אתה יהודי? אתה גוי!!', נכנסתי לקטע שאני לא מתייחס, לא מתעצבן ולא נעלב. לא מתייחס אליהם בכלל", אמר קלימקוביץ' נחרצות. אמירה שעמד מאחוריה.

חצר הכלא (שב"ס)

גם איומים לא חסכו החוקרים מקלימקוביץ'. "אמרו לי 'אתה תשב פה הרבה זמן, אתה כבר תפור חזק, כל החברים שלך דיברו עליך, פתחו עליך. עזוב, עכשיו זה תלוי בך, מתי שאתה תדבר זה יעזור לך כי אתה כבר במצב על הפנים, סיפרו עליך הכל. כדאי לך מאוד לדבר, אתה בטוח עכשיו בדרך לכלא'. כך נמשכה החקירה הזו מספר שעות. בסוף הם אמרו לי 'אם אתה לא מדבר אז אנחנו ניפגש במתקן קישון', ואז לקחו אותי לבית המשפט".

השופט של קלימקוביץ' היה ארז נוריאלי, הוא מספר איך התנהל הדיון. "השופט אמר שאני מנוע מפגש עם עורך דין ושאל מה יש לי להגיד. שאלתי אותו 'על מה אני עצור? למה יש לי איסור מפגש?' אז הוא מסתכל עלי ואומר לפקידה לרשום את מה שאמרתי. בסוף הוא החליט: "יש לך איסור מפגש עד יום שישי בשעה ארבע והארכת מעצר עד יום ראשון", שזה אומר הארכת המעצר בשבוע ואיסור המפגש עם עו"ד בחמשה ימים".

| "צחקו עלי שאני גוי, קיללו בגסות"

מבית המשפט הוא נלקח לבית המעצר 'קישון', החליפו לו שוב בגדים, וסירבו לבקשתו להשאיר עליו את הציצית. "מנסים לעשות לך ניתוק מוחלט, מראים לך שאתה לגמרי בידיים שלהם". מיד כשהגיע מבית המשפט, הוכנס קלימקוביץ' לחקירה. שם, כמו בפתח תקווה, עצם עיניו כל החקירה. "בקישון הם מרגישים יותר בבית, יותר חזקים. עוד פעם כל בלבולי המוח שלהם, קיללו אותי כל הזמן. הם אוכלים ומתענגים להם שם ואני רק שותה מים".

"כל הזמן הזה, במשך כל הימים, כל החקירות, הם דיברו אלי בצורה מגעילה. עלי ועל אמא שלי, שאנחנו סתם רוסים מסריחים. 'מה באתם לארץ!', ושאני בכלל גוי, צחקו עלי ועל המשפחה שלי, 'תראה את הרוסי הדפוק הזה', הם הראו אותי אחד לשני". קלימקוביץ' מספר על אוירה גסה בחדר החקירות. "הם קיללו קללות שאני לא רוצה להזכיר עכשיו".

"כל החקירות לא ידעתי מה השעה, ולא התפללת כי לא רציתי לבקש מהם כלום. לא היה לי תפילין בכלל, הם נשארו באוטו, מזל שאת הכיפה השאירו לי".

| התרגיל בכלא עכו. "הוא שכב, היה דם"

"יום אחד לקחו אותי, לא ידעתי לאן". מהחלון הקטן ברכב האסירים הבין קלימקוביץ' שהוא בדרך לכלא עכו. "דיירי התא שלי לא התייחסו אלי, וגם אני לא דיברתי עם האסירים האלו. הם רק דיברו בינם לבין עצמם קצת. ולא רצו עסק איתי. הם היו נראים כאלו אסירים 'כבדים' מאוד. לא ידעתי למה הביאו אותי לעכו, חשבתי שכנראה השב"כ ירדו ממני כבר".

בפעם הראשונה שהאסיר התורן ('חוליה') הערבי עבר ליד התא, הוא ראה שהגיע אסיר חדש. החוליה הבין שהוא לא אסיר פלילי רגיל, והחל לעורר מהומה באגף בין היהודים לערבים. במשך יומיים המתח החריף בין שתי הקבוצות. "כל הזמן הזה ישבתי שם בשקט. היה לי קצת לא נעים כי הם רבים בשבילי, כאילו חשוב להם הכבוד היהודי, אבל שתקתי ולא התערבתי".

קלימקוביץ' מציין כי כל הימים האלו הוא ראה את ה'חוליה' היהודי מעביר דברים לאחד האסירים שהיו איתו בתא, והוא בתמורה היה מביא לו כסף. באחד הימים הוא ראה את אותו אסיר פותח את המזרון בזריזות ומעביר ל'חוליה' משהו לבן עטוף. "לא ייחסתי לזה חשיבות, חשבתי שזה בטח סמים, או משהו כזה".

"למחרת הוציאו אותנו, האסירים היהודים, לחצר. לא דיברתי איתם גם בחצר. ה'חוליה' הערבי כל הזמן עבר וירק לתוך התא שלנו, וכשהיינו בחצר הוא בא לשטוף את הרצפה ושפך מים לחצר בכוונה, וכל הזמן עובר ליד הדלת של החצר ומקלל. אסיר יהודי מהתא השני התעצבן עליו ותפס את הערבי ואמר לו 'אני יעשה לך ככה', ומעביר את האצבע על הצוואר, ויהודי שני תופס אותו ומרגיע אותו".

קלימקוביץ' מספר שבהמשך אותו היום החליטו היהודים לארגן 'סולחה' ולהתפייס עם הקבוצה הערבית. כל היום דיברו היהודים ביניהם וארגנו את ה'סולחה'. "בשלב הזה הם קראו ל'חוליה' הערבי בשביל ה'סולחה'. ה'חוליה' הערבי פתח כנראה את הדלת של התא השני בשביל לעשות את ה'סולחה', ואז דרך הדלת, זה שאיים בחצר, דקר את ה'חוליה' הערבי בבטן שלו. שמעתי 'איי... איי'. הערבים מיד התחילו להתפרע בשאר התאים, והיהודים מצדם התחילו לשמוח ולקלל את הערבים".

"באותו הזמן הייתי במיטה. מיד רצתי לדלת וראיתי דרך הסורגים של הדלת, שבמסדרון, בין התא שלנו לתא השכן, ה'חוליה' הערבי שוכב עם הרבה דם. הוא לא דיבר והיה בשקט. זה היה מפחיד חבל על הזמן, והייתי בהלם". היהודים במהירות שפכו מים החוצה, וניסו לטשטש את סימני הדם מהסכין. "אני מהר הלכתי למיטה שלי כדי לא להיות קשור לסיפור הזה, שלא להסתבך".

| "מי אתה ומאיפה הגעת? שלא נדקור אותך.."

תוך רגעים ספורים הגיעו הרבה סוהרים להשליט סדר באגף ולקחו את ה'חוליה' שנדקר. "התחיל בלגן שלם באגף. באה מנהלת האגף ומפקד בית הכלא והתחילו חקירה שלמה".

קלימקוביץ' מספר שהאסירים אצלו בתא החלו להילחץ מזה שיתגלה שהם העבירו את הסכין. באותו רגע הם פנו אליו, לאחר שלא דיברו איתו מאז שהגיע. הם פחדו שהוא ילשין עליהם, והחלו לחקור אתו מי הוא ומאיפה הוא.

"הם מושיבים אותי על הספסל ואומרים לי 'מי אתה? מאיפה הגעת?', אמרתי את השם שלי. 'על מה אתה עצור?' עניתי 'לא יודע'. 'מה זה אתה לא יודע?' עניתי 'לא יודע, לא אמרו לי בחקירה'. הם ממש בלחץ, והמשוגע הזה מהתא השני מתחיל לאיים עם הידיים. אמרתי שאני עצור מיום ראשון. 'איפה אתה עצור?' אמרתי לו שהייתי עצור בקישון, הייתי עכשיו בחקירות בשב"כ. 'על מה חוקרים אותך?' אני עונה 'אני לא יודע, לא הבנתי על מה חוקרים אותי'. 'בן כמה אתה?' 'בן 24'. 'מאיפה אתה?' 'מירושלים'. אז הוא אומר: 'וואי מה אני עושה עכשיו, תיק של סיוע לרצח', ומסתובב בתא עצבני". הם החלו לדרוש מקלימקוביץ' שיספר להם על מקרה בו עבר על החוק, כך יהיו בטוחים שהוא לא יספר עליהם שום דבר מחשש שהם יספרו עליו. הוא מצדו מנסה לשכנע אותם שהוא לא ראה כלום, כך שגם אם יחקרו אותו לא יהיה לו מה למסור עליהם. כך עוברים על קלימקוביץ' מספר שעות של לחץ ואיומים.

אסירים בכלא (שב"ס)

"מתי שהוא אמרו לי 'לך למיטה שלך וכשיגיע סוהר תבקש לצאת כי אנחנו לא רוצים לדקור אותך'. הכוונה שאם לא אבקש לצאת הם ידקרו אותי", מסביר קלימקוביץ', שהיה תחת לחץ גדול. "עמדתי ליד הדלת. בכלא", מספר קלימקוביץ', "זו השפלה לבקש לצאת מתא מסוים, אבל בסוף באמת בקשתי לצאת".

בשלב כלשהו נכנסה מנהלת האגף עם מפקד בית הסוהר. "המפקד שואל אותה: 'על מה הם עצורים? מי יש פה בתא?' אז היא אומרת שיש פה שלושה - אני, הזקן והצעיר. הצעיר באותו זמן בחקירה. על מה הם עצורים? הצעיר עצור על שוד, הזקן על ניסיון לרצח והוא על כפר דומא". מרגע זה החל האסיר המבוגר לכבד את קלימקוביץ'. "כנראה זה 'פוזה' לשבת על רצח, זה כבוד, אבל לא הסכמתי שיתקרב אלי". לאחר מספר דקות חזר האסיר שנלקח לחקירה, והוציאו את כל היהודים לחצר. בחצר, החל האסיר שחזר מהחקירה לספר לכולם שקלימקוביץ' מלשין. "שוב שואלים אותי על מה אני עצור, ואני אומר לזקן: 'תגיד להם, הרי אתה שמעת' והוא אומר לי' לא שמעתי כלום...' ואז הם מתאספים סביבי, לוקחים אותי הצידה ומתחילים לאיים עלי. אומרים לי: 'בשביל כסף מכרת אותנו! בשביל ערבי מסריח מכרת אותנו!'. ההוא שהעביר את הסכין בא ואומר לי 'יש לי ילדה בחוץ. למה אתה עושה לי את זה? אני לא צריך עוד תיק'".

אז כבר הבין קלימקוביץ' שזה לא משהו רגיל. "פעם ראיתי סרטון על מדובבים שמקבלים 400 ש"ח ליום ואם הצליחו אז הם מקבלים 2,800. אז אמרתי להם: 'בסדר קיבלתם את ה-400 שלכם, אבל כבר לא תקבלו 2,800, לא נורא…' הוא מספר שהחבורה נלחצה לרגע, אך מיד התעשתו והחלו להרביץ לו. "אחד תופס אותי במעיל והם דופקים לי את הראש בקיר כמה פעמים, שכתוצאה מזה הייתי כמה ימים אחר כך עם כאבי ראש חזקים, וכל השאר נותנים לי מכות מהצדדים. ותוך כדי צועקים שאני שוטר ומלשין. בשלב הזה מרפים ממני ומסתובבים בחצר. ושוב מגיע הצעיר ואומר לי 'אתה רוצה להרוס לי את החיים?' ונותן לי בעיטה באשכים. אני מתקפל מכאבים, נופל על הרצפה ושוכב שם כמה זמן". קלימקוביץ' אומר שבשלב ההוא הוא הבין כבר שזה כחלק מתרגיל של השב"כ להוציא ממנו משהו, אך "לא הבנתי בכלל עד כמה, ולא הגדרתי לעצמי שהכל, אבל הכל כאן הצגה שלמה בשבילי". את זה רק כשישתחרר וישחזר את ימי המעצר, הוא יבין.

לאחר האירוע נלקח קלימקוביץ' לחקירה במשרדי הכלא, שם מנסים לשכנע אותו שהם רק רוצים שיספר מה ראה בדקירה, אך הוא לא מוכן לשתף פעולה, חוץ מלומר ש"המדובבים שלכם ממש הגזימו, הם פוצצו אותי מכות, זה הרבה מעבר להפעלת כח סביר". קלימקוביץ' חוזר לתא ומספר לנו על יחס עוין שהמשיך מצד האסירים לתא ואף מצד מנהלת הכלא.

| חקירות ושחרור – "הגאולה מתקרבת"

למחרת מגיעים בלשים ולוקחים את קלימקוביץ' חזרה לכלא קישון, שם מכניסים אותו ישר לחקירה ארוכה בה המשיכו ההשפלות והקללות. "הם ניסו להוציא ממני מילה או לפחות מבט ולא נתתי להם". כך עברו על קלימקוביץ' מספר ימי חקירות במהלכם הותר לו לראות עו"ד ולשוחח איתו, ובסיומם שוחרר למספר ימי מעצר בית.

"הייתי מוכן להכל", מספר קלימקוביץ'. "הם שונאים אותנו, השלטון יעשה הכל למגר את תופעת נוער הגבעות". קלימקוביץ' גם רוצה להודות "לה' ששמר עלי והוציא אותי משם".

"אני כן צריך להתאושש מזה, זה דבר שמשפיע לטווח ארוך. אבל אני חושב שככל שהגאולה מתקרבת, צריכים למסור את הנפש יותר, והיא מתקרבת".

תגובות (19) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 6 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד