"לא ככה מיישבים את הגליל"

בראשית דבריי, אני מבקש להביע תמיכה רבה וליתן ברכות "חזקו ואמצו" למשפחות האוחזות בקרקע בתנאים קשים ביותר ובמסירות נפש כפשוטה משפ' ארליך ועוד. ארץ ישראל נקנית בייסורים, וסאתם של המתיישבים בקרקע מלאה לחלוטין.

אני מבקש להוסיף מספר עובדות ולתקן כמה טעויות מהנכתב בכתבה.

העיסוק שלי בעניין הישוב רמת ארבל החל כבר בשנת 2002 עת התבקשתי ע"י ראש המועצה האזורית דאז ומהנדסת המועצה לרכוש באמצעות כמה מלקוחותיי קרקעות בגוש שסומן עבורי ובנימוק כי ישנה חשיבות לאומית עצומה בתפיסת הקרקע ובהקמת ישוב יהודי חזק עליה. היה זה לאחר מאורעות אוקטובר וחידוד ההבנה באבטחת הצירים הראשיים ובהם כביש 65.

במשך למעלה מעשרים שנה הייתי היוזם והדוחף של התוכניות והאישורים, והכל יחד עם ראשי המועצה האזורית דאז. השלמנו התוכניות המפורטות ,קיבלנו אישורי וועדות תכנון מקומית ומחוזית וכמובן החלטת ממשלה, אך טרם קיבלנו אשור סופי במועצה הארצית. לא נכונה הגדרתי בכתבה הנ"ל כיוזם הבאת קבוצת רכישה לקרקעות ותו לא.

שנית, המפגש שלי בשטח עם יוסף רוסו וכמה מחבריו, לא היה "כמעט מקרי". הוא היה בתיאום ביני לבין השר אופיר סופר, תושב האזור ותומך שלנו בפעילות להקמת הישוב. אופיר קבע את המפגש בשטח והזמין לו כמה חברים מהישוב טפחות. מכאן החל המהלך הנוסף לפני 4 שנים.

שלישית והנקודה החשובה מכל. לאחר למעלה מעשרים שנה של פעילות תיכנון, רישוי והוצאות כספיות ניכרות, בתיאום מלא עם המועצה האזורית ועם מנהל מקרקעי ישראל הבעלים של מחצית מהקרקעות בשטח התוכנית, חלה תפנית שלילית ביותר בתקופה האחרונה.

כל התוכניות, אשר היו כאמור מושלמות ועברו את רוב שלבי הרישוי כמו נזרקו לפח. אנשי המועצה האזורית התחלפו ,כמו גם כמה פקידים במשרד השיכון והחל תכנון מחודש בקרקעות אחרות. הם אומנם סמוכות, אך אינם בשטח הגליל התחתון אלא בתחום שיפוט מועצת בקעת הירדן וקיבוץ רביד, הם מרוחקות מכביש 65 ואינן במיקום אסטרטגי, הם לא במקום המיועד מלכתחילה שם קיימת פלישה ערבית, ההולכת ומתרחבת ומתוארת במעט בכתבה. שם, בקרקע האחרת, מתחילים הכל מבראשית. למה? כי המועצה האזורית והמנהל רוצים להיות הבעלים הבלעדיים של הקרקע בישוב.

אלו העובדות. עצוב וחבל. יש כאן נסיון של הרשויות לייפות את המחדל העצום של אוזלת היד ביהוד הגליל. אנשים טובים הפועלים נמרצות, ומוזכרים בכתבה, המתיישבים, הנוער הנפלא ואנשי ישיבת טפחות, נכנסו לרכבת הדוהרת והתקבלו ע"י היזמים בשמחה ובאהבה, אך החליפו קרון ליעד רחוק בהרבה. לא ככה מיישבים הגליל. יש תוכניות מפורטות ומוכנות, אשר קיבלו אישורי הגופים המוסמכים, חסרה הייתה החלטה פקידותית אחת ובמקום זה מתחילים מבראשית הליך מסורבל בקרקע אחרת והרבה פחות איסטרטגית ומתאימה.