אוטוסטרדת הציפורים הישראלית: למה דווקא ישראל היא בירת הנדידה העולמית?

זה לא רק חיל האוויר הישראלי, מתברר שגם השמיים של ארץ ישראל הם הרבה יותר מסתם רקע כחול ביום שמש – הם אוטוסטרדה שוקקת חיים המארחת את אחת התופעות המרהיבות ביותר על פני כדור הארץ. במשך שנים ריחף באוויר מעין "מיתוס" שלפיו ארץ ישראל היא צומת עולמית המושכת אליה כמות בלתי נתפסת של בעלי כנף מכל הסוגים והמינים. המציאות, כפי שמסביר מתניה, גיאוגרף ואיש טבע ומתכנן שבילים, עולה אפילו על האגדות: "מדובר באחד מפלאי תבל של ממש".

הרציונל שעומד מאחורי המסע המפרך והאינסופי הזה טמון, מתברר, בחיסרון הנדסי אחד קטן. "לציפורים יש כנפיים, אבל אין להן מזגן", מסביר מתניה. הפתרון שלהן לבעיה אקלימית דורש מהן לחצות יבשות: "כשקר בחורף, הן פשוט נודדות למקום חם יותר, וכשחם בקיץ, הן עוברות למקום קר יותר – זה סטארטאפ מטורף". בתוך מערכת ההפעלה ההישרדותית הזו, מדינת ישראל התקבעה כצומת דרכים אסטרטגי מכל הכיוונים האפשריים – חיבור בין יבשה לים וציר מעבר מרכזי מצפון לדרום. בסופו של דבר, זה ממש לא משנה לאיזה מין של ציפור את משתייכת, השמיים שלנו הם כנראה המסלול שתרצי לעבור בו.

ציפורים, ובמיוחד המינים הגדולים יותר, זקוקות ליבשה כדי לעוף למרחקים ארוכים, משום שמעל היבשה נוצרות "טרמיקות". טרמיקה היא זרם של אוויר חם שעולה כלפי מעלה בזכות הפרשי טמפרטורות וטופוגרפיה, והיא מאפשרת לציפורים פשוט לפרוש כנפיים ולדאות כמעט ללא מאמץ, מטרמיקה אחת לבאה אחריה. ישראל, המגשרת בין אירופה לאפריקה, מספקת את מסלול הרכס היבשתי המושלם, בניגוד למרחבים העצומים של הים התיכון או למדבר הסהרה השטוח ונטול מקורות המים.

היהודים שדרגו אפילו את המתנה הזאת

ב-50 השנים האחרונות, המסלול הזה השתדרג משמעותית והפך את ישראל לגן עדן של ממש עבור הנודדות. בעוד שבמדינות שכנות, כמו ירדן, ציפורים כמו חסידות נופלות לעיתים קורבן לציידים, ישראל מהווה "אי ירוק" של שמירת טבע. המדינה יצרה עבורן מקורות מים חלופיים ומלאכותיים, דוגמת אגמון החולה שהוצף מחדש ומאגרים נוספים, אשר מפצים על אובדן בתי הגידול ההיסטוריים. מי שדחף באופן מפתיע את ההגנה על הציפורים הוא צה"ל: התנגשות בין מטוס קרב לציפור היא קטלנית ויקרה לשני הצדדים. לכן, חיל האוויר, בשיתוף החברה להגנת הטבע והמרכז הלאומי בלטרון, חוקרים ומנטרים את מסלולי הנדידה בעזרת מכ"מים, כדי להסיט נתיבי טיסה ולמנוע תאונות – מהלך שהוריד דרמטית את אחוזי ההיפגעות. השפע הזה הפך את ישראל גם למוקד עלייה לרגל עבור תיירות צפרות מכל העולם; אנשים נוהרים לכאן חמושים במצלמות ובמשקפות, ופוקדים מאגרים כמו אגמון חפר או אגמון ויקר כדי לחזות בפלא.

למה הן עפות ביחד

כשמביטים אל אותן להקות עצומות החולפות ממעל, קשה שלא להתפעל מהמבנה ההנדסי המדויק שלהן. התעופה במבנה, לרוב בצורת משולש או חץ, נועדה נטו לחיסכון באנרגיה. הציפור הראשונה שמתקדמת שוברת את הרוח, וכל שאר הלהקה נכנסת אל "משולש שבירת הרוח" שנוצר מאחוריה. מדי פעם הציפורים מתחלפות ביניהן, וציפור אחרת נכנסת "מתחת לאלונקה" כדי להוביל ולספוג את ההתנגדות. הלהקות הללו מתפקדות כמשפחות שנודדות יחד עם הצאצאים עד לבגרותם, ושומרות על המסלולים הקבועים מדור לדור כמעין זיכרון גנטי העובר בתורשה.

עם זאת, חוקי הטבע אינם סלחניים. המסע ליעד חייב להימשך, ואם ציפור בלהקה – למשל חסידה – מתעייפת, נפצעת או מתקשה לעמוד בקצב, הלהקה פשוט תשאיר אותה מאחור ותמשיך בדרכה, כי עיכוב עלול לסכן את כולם. אותה חסידה פצועה תישאר לנוח לבדה בשדות, ולעיתים קרובות, אם תתאושש כעבור ימים אחדים, היא לא תוותר. היא פשוט תמתין ללהקה אחרת שתחלוף באזור ותצטרף אליה, ממש כמו נוסע שפספס את האוטובוס ומחכה בתחנה לאוטובוס הבא.

המדריך המעשי לצפר המתחיל: צידה לדרך והיכן לתצפת

לפני שיוצאים לשטח, למתניה יש פרוטוקול ברור מאוד לכל צפר מתחיל: ההצטיידות הבסיסית דורשת משקפת ומגדיר ציפורים (שאפשר גם להוריד לאינטרנט), אבל מעל הכל – נדרשת סבלנות. התזמון הוא קריטי, כשהשעות הטובות ביותר לתצפית הן שעות הזריחה והשקיעה, אז הציפורים יורדות מהאוויר כדי למצוא מקום לינה ומנוחה. כלל הברזל בהתקרבות לציפורים הוא לא לבוא ב"בום". יש ללכת לאט ובשקט מאחורי סבך או מסתור, להרים את המשקפת, ובשום אופן לא לצעוק מהתרגשות כשרואים ציפור – כי "צעקת, הברחת".

כעת, כשהצטיידתם כראוי, הנה האתרים המומלצים, מהמוכרים ביותר ועד לפנינות החבויות:

הקלאסיקה: אגמון ושמורת החולה זהו אולי האתר המוכר מכולם, וביקור בו לקראת ערב מבטיח חוויה מרשימה כשהציפורים נוחתות ללינה. בשמורת החולה ישנו מסלול קטן הכולל עמדות מסתור דמויות צל, שבהן חלונות הצצה המאפשרים לעמוד בשקט ולצפות בציפורים מבלי להפריע להן.

בלב הארץ: מאגר ויקר בלב עמק חפר, בסמוך לנחל אלכסנדר, נמצא מאגר המהווה נקודת עצירה פופולרית, במיוחד עבור שקנאים. במקום הוקמו מרפסות ומקומות מסתור ייעודיים לצפרים, המאפשרים תצפית נוחה על הלהקות.

הקסם הוורוד: בריכות המלח בעתלית פנינה פחות מוכרת לחובבים, אליה הגיעו לאחרונה להקות הפלמינגו. כדי לצפות בהם, מתניה ממליץ לנסוע בכביש החדש המחבר בין חוף המבצר הצפוני לחוף נווה ים. יש למצוא מפרץ חניה קטן, "להרים האמברקס בעדינות", ולצאת בשקט לשביל האופניים הסמוך המוסתר בצמחייה. אם תהיתם מדוע חלק מהפלמינגו ורודים יותר מאחרים, התשובה נעוצה בתפריט שלהם. ממש כמו ילד שאוכל הרבה גזר והופך לכתום, כך גם צבעם של הפלמינגו משתנה ומתחזק בהתאם לכמות ולסוג המזון שהם צורכים מהמים.

הפנינה הדרומית: פארק הצפרות של קק"ל באילת דווקא באילת, הרחק מהקניונים והמלונות, מסתתר אחד מאזורי הנדידה המטורפים בישראל, הנמצא על נתיב הבקע הסורי-אפריקני. מתניה ממליץ בחום לבקר בפארק, במיוחד בחופשות כמו חנוכה. האתר מציע שבילי הליכה מסודרים מדק עץ, נקודות מסתור אינטימיות לתצפית בזריחה או בשקיעה, וגם אתר הנצחה מרגש לחללי צה"ל.