לאחר הפינוי: כוחות הביטחון הציתו נקודת התיישבות ליד שילה

בצהרי שבת האחרונה הגיעו כוחות לאכוף צו שטח צבאי סגור על גבעה באזור שילה. לאחר הפינוי, שלטענת התושבים היה אגרסיבי במיוחד, הופתעו התושבים לגלות שמישהו הצית את הציוד שנשאר מאחור.

לדברי התושבים, הכוחות שהיו במקום ערמו את הציוד והציתו אותו, במטרה למנוע את החזרה של התושבים למקום. 

בנסיון לברר מי נתן את ההוראה הזו, ומדוע הוא טרם נחקר, פנינו לדובר משמר הגבול ולדובר צה"ל, שכוחות של שניהם היו במקום האירוע.

מדובר מג"ב נמסר לנו שלא הם הציתו ואפילו שוטרי מג"ב שהיו במקום העירו לכוח אחר שהיה שם, ונתנו לו מטפים כדי לכבות את השריפה.

מדובר צה"ל נמסר לנו שהאירוע עודנו בתחקיר, ותגובה תימסר כשהוא יסתיים. אנחנו נפרסם את התגובה לכשהיא תתקבל.

"כאב לב אדיר"

לפני מספר ימים שוחחנו עם משה, תושב המאחז "מקנה אברהם", שכתוצאה מההתנכלויות החוזרות והנשנות של המנהל כנגד המקום, והחרמות החיות, מתו כבר מספר חיות.

"היו שתי החרמות משמעותיות. בפעם הראשונה, לפני כשלושה או ארבעה חודשים, החרימו עדר של כ-30 ראש. במהלך ההובלה הפרועה נהרגו שתי עיזים. בהחרמה השנייה, שאירעה לאחרונה, החרימו סוס, עז ושתי גדיות. העז מתה, ולסוס אנשי המנהל האזרחי פשוט ביצעו 'המתת חסד'". משה מוסיף כי שתי הגדיות שנותרו בחיים מההחרמה האחרונה מוחזקות עדיין בידי המנהל ולא הושבו לחוה.

תושבי החווה זועמים על ההתנהלות של מערכת הביטחון: "באנו לכאן ליישב את ארץ ישראל, ואנו חווים התנכלות בלתי פוסקת מצד מערכת הביטחון שמנסה להילחם בנו בכל דרך", מסרו התושבים. "התפיסה של החיות הייתה לא חוקית, וכעת המנהל מתנער מאחריות על מותן. גם אם החלטתם לפנות אותנו, למה לתפוס את החיות? למה להוביל אותן בצורה מזעזעת שגורמת להן צער כה רב? מדובר בנזק כלכלי כבד וגם בכאב לב אדיר. אנו דורשים מהמנהל לשחרר את החיות שעדיין מוחזקות אצלו ולפצות אותנו על הנזקים".

בתוך כך, המנהל האזרחי פועל גם במישור המשפטי כדי להקשות על המתיישבים להשיב את רכושם. ארגון חוננו חשף כי לאחרונה שינה פיקוד המרכז את החקיקה, והקשיח משמעותית את התנאים להשבת רכוש שהוחרם בידי המנהל האזרחי. בעוד שבעבר היה ניתן לפנות לבית המשפט הצבאי ולערער על החרמת הרכוש, כעת הופקעה הסמכות הזו מבית המשפט. שינוי החקיקה קובע כי ההחלטה על השבת הרכוש נתונה להליך פנימי בלבד בתוך המנהל האזרחי – כשהוא משמש למעשה כשופט של עצמו, ללא כל ביקורת שיפוטית חיצונית.