במקום פינצטה - נקמה גדולה וכואבת

"גדול כים שברך מי ירפא לך", זה הפסוק שעלה לי לראש לאחר שהגיעו הפרטים. כל רצח של יהודי הוא מזעזע, ומחובתינו לא לתת לרגש להישחק, אבל עכשיו, מול אשה שנורתה בידי ערבי ארור בדרך להביא חיים חדשים לעולם בחדר הלידה, וגססה בזרועות בעלה הפצוע, לב מי יוכל שלא להתנפץ לרסיסים. והתינוק שיולד מאמו המתה ונאבקים על חייו. לא נתפס.

אבל אשמים אנחנו. אשמים אנחנו שהכתובת על הקיר, גם באופן כללי כשלידינו האויב האכזר ממשיך לחיות בארצנו הקדושה.

אבל כאן הכתובת היתה עוד יותר בוהקת מאחר וחוליית המחבלים ביצעה לפחות 4 פיגועים באותו מרחב קודם לכן. בכולם נמלטו. בכולם יהודים ניצלו בנס, בחלקם נפצעו. בדרך לחוות שובאל הסמוכה או באותו הכביש שבו אירע הפיגוע האחרון.

וצה"ל ומדינת ישראל במקום להבין שאויב צריך להשמיד, שאת אוכלוסיית האויב צריך לכל הפחות לגרש, שלמול פיגוע צריך לפעול באופן קולקטיבי בהריסות ומחיקת כפרי המרצחים, במקום כל זה עובדים עדיין בפינצטה.

מחפשים יתוש אחד ספציפי בתוך ביצה מפעפעת שמולידה יתושים חדשים בכל רגע. וכך החיפושים התמקדו ב"סריקות במרחב" לאחר כל פיגוע ובנסיון לאתר "מידע מודיעיני". 

חלק ממרדף אין סופי שמתבצע עשרות שנים ותוצאותיו - עוד ועוד יהודים שנרצחים. כשלון תפיסתי אחד גדול שמאפיל על הצלחות יומיומיות קטנות.

כמובן שכדאי וחשוב לתפוס את הרוצחים, אבל מדינת ישראל ועם ישראל חייבים להבין שצריך לשנות את כל הראש.

רצח יהודים זה לא ברירת מחדל. אפשר אחרת. ובשביל זה צריך להפסיק לרדוף אחרי יתושים אלא לייבש את הביצה. במדינה בעלת מוסר יהודי אמיתי צה"ל היה מוחק אחרי הפיגוע הראשון באזור, את ברוקין וא-דיכ ומגרש את תושביהם בתור התחלה. לא חסרים חיילים שיודעים וישמחו לעשות את זה.

אבל במקום זה רדפו באופן "ממוקד" של תיפגע באוכלוסיית האויב הצוהלת על רצח יהודים. רדפו ונכשלו כמו באירועים רבים.

זוכרים את המחבל שרצח את אליה הלל ודיאגו הרסאג' הי"ד, לוחמי כפיר בצומת המטווחים לפני חודשים ארוכים? הוא טרם נתפס. המחבל שהניח מטעני חבלה בבת ים באוטובוסים טרם נתפס, כך גם המחבל שרצח באזור תעשייה בראון את גדעון פרי הי"ד.

וצה"ל ונתניהו ממשיכים גם עכשיו לדבר על "סגירת מעגל", ו"נגיע למחבלים", ושלל אמירות שכולם יודעים שלא ימנעו את הפיגוע הבא.

ולא רק זה, העיוורון המוסרי שלהם הוביל אתמול את צה"ל והמשטרה לשלוח באופן מיידי כוחות רבים למנוע מהתושבים היהודים למחות על הפיגוע. לעשרות מוקדים נשלחו סיורים צבאיים וכוחות מג"ב ומשטרה לראות שיהודים לא נוקמים באויב בזמן שהצבא עסוק במרדף אחרי יתוש.

במקביל כמובן נשמרה שגרת החיים של האויב. נסעתי אתמול לאחר הפיגוע על כביש 60 מדרום הר חברון ועד ליצהר. תנועת האויב היתה חופשית לגמרי. כאילו לא קרה כלום.

חייבים להפנים - חייבים לשנות. הפתרון היחיד הוא השמדת האויב, וגירוש כל מי שרוצה ברעתינו.

כמו שאומרת התורה: "ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה".

אין דרכי קיצור, ועד שלא נבין את זה, לצערינו זה ימשיך לכאוב.