שני אירועים עולמיים העסיקו אותנו בסמיכות – האחד: הנפת שתי הלחם בחג השבועות שעוררה פולמוס רחב והשני: התקיפה באירן. שני אירועים ששינו סדרי עולם.
הראשון, רבים מדברים עליו בעיניים נוצצות בתחושה שנגענו בחלום הדורות. לדעת החולקים, אולי טעינו בכמה פרטים, ובע"ה בפעם הבאה נעשה זאת יותר מדוייק. (אני לכשעצמי אומר, שזה לא גרע מאין ספור סיפורי הבעל שם טוב, שרחמנא ליבא בעי, והקב"ה חפץ בתשוקת בניו לחזור לעבודתו.)
השני, שינה סדרי עולם. איום קיומי הוסר מעל מדינת ישראל, והיחסים בין מדינת ישראל לציר הרשע אינם כמקודם.
והניסים היו רבים, גם המעט שאנו יודעים עוצר נשימה.
מטוסינו טסים בשלום, מפציצים בשלום וחוזרים בשלום. ובמקביל, מי ידוע כמה כוחות מוסד וקומנדו נמצאים באירן, ומפעילים משם אמצעים מופלאים, שעצרו את מערכת ההגנה שלה.
זה רק המעט שמפורסם בתקשורת. את רוב הניסים והנפלאות, איננו מכירים כלל.
ואולי יש קשר בין שני האירועים?
אולי הנס הגדול בהר הבית, נתן כוחות רוחניים והצלחה אלוקית לעם ישראל, ולכן המבצע באירן הצליח בניסים שמעל לדרך הטבע.
כתפילתו של שלמה המלך בעת חנוכת בית המקדש "כי יצא עמך למלחמה על אויבו, בדרך אשר תשלחם, והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך. ושמעת השמים את תפילתם ואת תחינתם, ועשית משפטם". (מלכים א' ח, מד-מה)
ואולי רמז יש בדבר, בגמרא בסוכה דף לז: בנוגע להנפת שתי הלחם: "מוליך ומביא- כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד- כדי לעצור טללים רעים".
