באזהרתו האחרונה שבפרשת האזינו, כאשר אנו רק בראשית דרכנו בהיסטוריה, דרש כבר משה רבנו מאתנו 'בינו שנות דור ודור', דרישה המציבה בפנינו את החובה להישאר ערניים למשמעותן של ההתרחשויות, משום שכולן התגלויות של ההשגחה האלהית במציאות. רק כך נימלט מלהיות 'דור תהפכות' או 'בנים לא אמון בם' ח"ו.
לדרישה זו המשך 'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך', היפוכו הגמור של הכפירה שבפי מי שחיבל כל כך בנו בדור האחרון, שמעון פרס שהיה מצהיר השכם והערב 'העבר מת' תפישה שהולידה את הטרגדיה של אותו יום שמחת תורה שהפך מיום טוב לאבל לכל האומה בעקבות הפוגרום שכדוגמתו לא נראה מאז הגלות המרה, ועוד בארץ שהיתה אמורה לשמש מקלט ליהודים נרדפים. פוגרום זה שהוריד על הברכיים את צה"ל, השב"כ והממשלה מחייב כל החדור אמונה, לעמוד בדרישת הרועה הנאמן לעמו ולהבין מהותם של המהלכים ההיסטוריים.
ובכן, מי שזכה להימנות על תושבי הארץ בשנת התשל"ג, זוכר שביוה"כ באמצע תפילת המוספים סירנות גירשו אותנו מבתי כנסת כדי להתמודד עם ההתקפה הערבית האכזרית ביום הקדוש – כרגיל אצלם. והנה שבדיוק חמשים שנה לאחר מכן, ראש העיר ת"א, בהחלטה אנטישמית בזויה, אוסר את אותן התפילות יוה"כ בככר מלכי ישראל. האמת, מבחינת שם המקום, הוא ממש ראוי להחלטה, שהרי כל מלכי ישראל (לא יהודה) היו רשעים גמורים, אז תפילה אינה משתלבת באג'נדה שלהם.
החלטה מכוערת זו הפכה לקטרוג נוראי בשמיים, והיה ברור בעיני כל בר דעת המבין דור ודור שהקב"ה לא יתן לו לעבור ללא תגובה קשה. היא הגיעה במלא עוצמתה וקשיחותה ביום המיועד לשמחה על יסוד חיי עמנו, שמחת התורה, והדחייה הבזויה של קודש בארץ הקודש, רמסה את השמחה והשפילה את האומה שהתבוססה בדם בניה הי"ד.
למול ההתקפה הפראית של החמאס, המטכ"ל ובמיוחד הרמטכ"ל עם ה'קונספציות' האוויליות שלו, עם ראש הממשלה, ראש השב"כ, מצאו את עצמם בהלם וחסרי אונים. כפתרון יחיד עמדה לנגד עיניהם רק אפשרות אחת: להעזיק את הנשיא ביידן המאד לא אוהד, המסרב לספק את כל הנשק הדרוש, השם אמברגו גם על מה ששולם, להושיע אותנו.
אבל לא לשם חיזוק מנטליות וגישה גלותית הביא הקב"ה עלנו את הטרגדיה הנוראה, אלא דוקא על מנת להשיב את כולנו לחיק האמונה הצרופה ולהשבת המהות היהודית למדינה שההי טק המצליח שלה השקיעה אותה בהתכת זהב וכסף לעגל מסכה לא לומד.
ה' ברחמיו הגדולים הפיח בעמו רוח גבורה ו 300000 מילואימניקים, עזבו משפחותיהםופרנסתם כדי להיחלץ חושים ולהציל את עמנו. מחזה נשגב זה, שכולו מסירות נפש עילאית עלתה מעלה מעלה השמיימה, ובמקום הקטרוג הנורא, הם הרימו ידיים להגן על בניו של הקב"ה תוך רוח הקרבה שמאז דוד המלך לא זכינו לראות, וגבר ישראל, והצלחותיהם מול אוייביהם האכזריים של החמאס לא היו משא פנים של הקב"ה, אלא צדק ומשפט.
המחזה הזה מילא את ראש ממשלת עוז וגבורה, וסוף סוף העיז בפעם הראשונה לנקוט בצעד התקפי נחרץ נגד אוייבי ישראל. זהו עם ישראל בשיא תפארתו! מה שהצליחו להשיג ברצועת עזה, בלבנון וביו"ש אחרי כל שטף הדם שניגר על הארץ, הרשים כבר את העולם כולו שלא האמין שהדבר אפשרי, אף ידידינו בארה"ב.
אבל עם ישראל נשאר מאויים בשבע חזיתות הניזונות משורש הרע העולמי העמלקי שבפרס, וחיוני לשוף את ראש הנחש. אין ספק שזה שנים שגופי הבטחון מנסים להתכונן, והכנות עצומות הושקעו למשימה. אך להחליט לקחת סיכון אדיר כזה היה דרוש רוח גבורה עליונה מצד ראשי המדינה והצבא שעד למלחמה בעזה לא הייתה להם. רוח עוצמתית כזו היתה חסרה לראש הממשלה ובמיוחד לגופי הבטחון שמאז הסכמי התועבה של אוסלו, הפכו לסתם פוליטיקאים חסרי כל עמוד שדרה. רוח הגבורה של חיילינו הנפלאים טפחה על פניהם החיוורות.
בחסדי שמיים הסכנה האיומה של פצצה גרעינית חייבה אותם לאזור אותה גבורה של חיילינו הקרביים שבקו ראשון, ויצאו למבצע שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה. מדינה קטנטונת רמסה מעצמה בטחונית וכלכלית במרחקים למעלה מ-2300 ק"מ, ובין רגע אחד טייסי העם הקדוש ערפו ראשיהם של כל בכירי הצבא הפרסי ופגעו פגיעה קשה ביותר בכל המערכות השלטוניות והצבאיות של איראן.
והגבורה הזאת לא עצרה כאן אלא אף הדביקה את ארה"ב עד שאחרי ההיסוסים הצטרפה למערכה.
המלחמה עדיין לא הסתיימה, אך היא כבר מצטיירת כעת כנצחון ישראל מפליא ומבריק יותר ממלחמת ששת הימים, המהמם את העולם כולו!
מדובר בהישג שרק יד ה' הייתה יכולה להעניק לעמנו ברחמיו ובחסדיו העצומים ניחומים אחרי הסבל הנורא של ה-7 באוקטובר. הממשלה, המטכ"ל, כל העם ואף כל העולם המומים מהישגים מרשימים אלה, שלא לא רק שלא ציפו לרובם, אלא שעוד לא האמינו שיהיו ברי השגה.
ובאשר לתגובה האיראנית, היא גבתה אמנם קורבנות שכל אחד מהם הוא עבורנו אסון שאנו מבכים, אבל קורבנות שמספרם הוא כאין וכאפס בפני מה שחשבו שעלול להתרחש, כהודאת בכירי הצבא עצמם, שהרי 'בישרו' לנו שאלפי טילים יפגעו בכל מדינתנו! על נסים ונפלאות כאלה שחולל לנו הקב"ה, ועל התשועה שבהם, עלנו להודות לו ולהללו בכל לבנו.
העם התחבר ומתחבר מחדש עם זהותו האמיתית, עם ערכיו האלהיים ובגאווה כי הצבור המאמין – דתי יותר או פחות - הוכיח היכן נטוע שורש הכח והבטחון, הכלכלה משגשגת, העם התאחד כולו בהיפוך נורא ממה שהיה נחלתו בשלוש השנים האחרונות, ולמרות המחיר הכבד בקו ראשון זוהי ברכת שמיים עילאית בשורה לעתיד נפלא.
אבל זהירות נדרשת מאתנו: עלינו לדאוג שהמבצע האדיר לא יאפיל על הקודש הזה שחזר אלינו. עלינו לדאוג שלא יישמע עוד 'כוחי ועוצם ידי' כפי שקרה אחרי מלחמת ששת הימים המחוויר ביחס למה שחולל ה' אתנו כיום. מפנה היסטורי אדיר מתרחש כעת בכל המובנים הארציים, אסור לנו לאפשר שהמפנה הרוחני, האמוני, הלאומי והערכי יתפספס! אסור שגישה חילונית תגנוב את הנצחון האלהי הזה, כי הושג כולו הודות לנצחון חיילינו ברצועת עזה, לבנון ושבשם אמונה עצומה בעם הזה ובה' ובתורתו הנטועה בלבם של רבים בעמנו!
יהי רצון שנזכה לראות פעמי גאולה אלה הולכים ומתעצמים לטובת כולנו.
