יו"ר אגודת החרדים לדרישת ציון: ההודיה על הכח שבידינו אינה סתירה לאמונה

בימים אלו, אנו עומדים ומשתאים ממה שאפשר רקלשמוע ולא להאמין, שמדינה קטנה יכולה לתקוף ולשתק מדינה הגדולה ממנה פי שמונים  בעלת משטר דיקטטורי אשר במשך עשרות שנים ניתב את עיקר תקציבה הענק לפיתוח נשק גרעיני ושלל אמצעי לחימה ולהקמת מערך טרור עולמי שנועד להשמיד את המדינה הקטנה ממנה בהרבה. לא מדובר בארגון טרור, כי אם במדינה עוצמתית בעלת צבא חזק ומשוכלל החולשת על העולם האיסלאמי האדיר במימדיו, ולא רק על החלק השיעי שבו.

לב מי לא יתפעל מאותו נס וגילוי השגחה, כאשר עם שרק לפני כשמונים שנה הובל כצאן לטבח הגיע למימדים אלו של גודל וחוזק, שקשה להשוות לכל מדינה אחרת בעולם, בוודאי לא בגודל של מדינת ישראל. לעינינו הולכת ומתגשמת נבואת מיכה – "והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל. תרם ידך על צריך וכל איביך יכרתו".

חשוב לומר את הדברים הללו, אף שהם גלויים לעין כל, משום שבקרב חלקים מהציבור החרדי השתרש ברבות השנים יחס של בוז וזלזול בעוצמה הצבאית הישראלית, כאשר מייחסים את ההתפעלות והתרוננות הלב למחשבת כפירה, כביכול, של 'כחי ועוצם ידי' עשו לנו את החיל הזה.

הגדילו אף לחשוב, כאילו פסוק זה נאמר לא רק על תחושת הגאוה וההתכחשות למעשה ה' תוך יחוס ההצלחות אלינו בני התמותה, וטענו שיש אף פעולות שבעצם מהותן מהוות פעולה של 'כחי ועוצם ידי', אף שהמעיין בפסוק בהקשרו מבין, כי לא הזהירה התורה אלא מפני המחשבה הלא נכונה העלולה לצמוח מההצלחה הגשמית, ולא מעצם הפעולה. על-כן ראוי בהזדמנות זו לקרוא שוב את פסוקי התורה עם פרוש הרמב"ן, ומתוך כך לגזור מסקנות תורניות המיוסדות על אדני פז ולא על אמרות כנף התלושות מהמציאות. 

אומרת התורה הקדושה בחומש דברים פרשת עקב  (ח יא-יח) -

"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּֽוֹם. פֶּן־תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָֽׁבְתָּ. וּבְקָֽרְךָ וְצֹֽאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה־לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר־לְךָ יִרְבֶּֽה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָֽׁכַחְתָּ אֶת־ה' אֱ-לֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִֽים. הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר׀ הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ׀ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵֽין־מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַֽחַלָּמִֽישׁ. הַמַּֽאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּֽתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִֽבְךָ בְּאַחֲרִיתֶֽךָ. וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת־הַחַיִל הַזֶּֽה. וְזָֽכַרְתָּ אֶת־ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת־בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּֽה".

וכותב שם הרמב"ן – "ידוע, כי ישראל גבורים ואנשי חיל למלחמה, כי נמשלו לאריות ולזאב יטרף, ומלכי כנען - במלחמה נצחו אותם, על כן אמר - אם תחשוב כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, תזכור השם שהוציא אותך ממצרים ולא היה לך שם כח ועצם יד כלל. ותזכור עוד, כי במדבר אשר אין לאל ידך לחיות שם, עשה לך כל צרכך, אם כן גם החיל הזה אשר עשית בכחך - השם הוא שנתן לך הכח כאשר עשית אותו. ואם תשכח את השם, יכלה כחך ושארך ותאבד כאשר אבדו הם, כי כל עוזבי ה' יכלו".

הרי דבריו ברור מללו, כי השמחה וההודיה על הכח שבידינו אינה מהוה סתירה לאמונה, אלא אדרבה – היא מבטאת את אמונתו בבורא עולם, ובלבד שנזכור, כי הכל מגיע מאתו יתברך בחסדיו הרבים עלינו. העובדה, ולפיה ישנם כופרים בתוכנו שששכחו שם שמים ומנסים לתלות את נצחוננו בכחנו ועוצם ידינו ולא ביד ה' – עובדה זו אינה מפקיעה מאתנו את החיוב להודות ולהלל לה' ולהתבונן במבט תורני אמיתי במעשה ה' הגדול. וכן חתם הנביא הושע את נבואתו – "מִי חָכָם וְיָבֵֽן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵֽדָעֵם כִּֽי־יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָֽם".