בע"ה כ"ה אב תש"פ
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

מקבילים נפגשים • מלכות ישראל

על מנת לקבל ציור של שלטון מלוכני הקרוב לימינו, אין צורך להפליג ולשוטט בין סוגי המונרכיות השונות הקיימות בעולם. העולם החסידי, ובעקבותיו שאר העולם היהודי, השכילו לבנות בזעיר אנפין מודל מלוכני שכזה. בין חסידות לממלכתיות

  • הרב יצחק שפירא
  • י"א אייר תשע"ה - 13:09 30/04/2015
גודל: א א א
הרב יצחק שפירא
הרב יצחק שפירא ראש ישיבת 'עוד יוסף חי' וחבר ועדת הקמה בתנועת 'דרך חיים'

הפעם נלמד שיעור קצר בהיסטוריה. אך נפתח בתקציר המאמר הקודם: עסקנו בשתי שיטות ממשל בתורה, שלטון המלך ושלטון העם. מינוי מלך הוא מצוה בתורה, אבל במקביל יש תוקף לשלטון המייצג את הציבור ונבחר בידיו, כמו מוסד "טובי העיר" שהיה מקובל בעולם היהודי, "דמוקרטיה יהודית". הסברנו גם שניתן לשלב בין השיטות – פרלמנט נבחר שמעליו בית-מלוכה (מעין "מונרכיה דמוקרטית").

היכן אנו עומדים היום? מלכות – נראה שמזמן שכחנו איך היא נראית. מלכות בית דוד פסקה עם חורבן הבית הראשון, וגם מלכות החשמונאים עברה מזמן מהעולם. באשר לשלטון העם – יש להבדיל בין המישור הכללי-לאומי ובין המישור הקהילתי-מקומי. בתוך הקהילה התקיימה פעמים רבות מערכת שלטון פנימית (גם אם סמכויותיה היו מצומצמות), ואף היו מסגרות שכללו כמה קהילות (כמו "ועד ארבע ארצות"), אבל רוב דורות הגלות לא היתה לעם היהודי מסגרת כוללת של שלטון עצמי. המציאות של הפיזור והשעבוד פשוט לא אפשרה זאת.

•לקריאת המאמרים הקודמים

| שלטון העם ליהודים

אך המצב הזה השתנה בדורות האחרונים. קמו תנועות שהתיימרו לדאוג לכלל היהודים, ובמיוחד התנועה הציונית שרצתה לדבר בשם העם היהודי כולו ולהביא להקמת מדינה ("בית לאומי") לעם היהודי. התנועה הציונית התקבלה בהתלהבות אצל יהודים רבים לא רק בגלל הציפיה הגוברת לשוב לארץ ישראל, שאותה מעולם לא שכחנו, אלא גם מעצם התחושה שהנה קמה תנועה שאינה מייצגת רק אינטרס יהודי מקומי אלא רוצה לייצג את העם כולו.

נדגיש שאיננו עוסקים כאן בדיון כולל על התנועה הציונית. ידועה הבעיה היסודית שמלווה את התנועה הזו מראשיתה, בכך שהיא מבקשת לאגד את העם על-יסוד השתייכות לאומית בלבד תוך התכחשות ליסוד המהותי שמייחד ומגדיר את העם והוא תורת ישראל. אך כאמור, זה לא הנושא. עובדה היא שתנועה זו היתה גורם חשוב בעצם התעוררות הרעיון של "שלטון עצמי" לעם היהודי – שהציבור היהודי ינהל בעצמו את חייו. בנוסף, ראוי בהחלט לדון עד כמה מדינת ישראל דהיום היא אכן שלטון עצמי של העם היהודי, וגם בזה לא נעסוק כאן, אך מכל מקום עצם הרעיון כבר קיים בעולמנו. עכשיו, כשאנו מדברים על "תיקון המדינה", ורוצים לתאר כיצד תראה מדינה יהודית ראויה לשמה – אנו משתמשים ברעיון הקיים של שלטון העם ומביאים אותו בצורה מתוקנת, שלטון העם היהודי לפי תורת ישראל.

| יש מלך בישראל?

לכאורה, אם אנו מחפשים מודל קיים של מלכות, נראה שעלינו לפנות לשדות זרים וללמוד מהם מהי מלכות (כמו שהזכרנו בגליון הקודם את הממלכה הבריטית), שהרי בימים האלו אין מלך בישראל... אך האמת היא שלא חייבים ללכת רחוק. נתבונן רגע בתנועת החסידות מזווית הראיה הבאה: מה חידשה החסידות בעם ישראל - יותר נכון, מה עוררה החסידות מחדש? אפשר להצביע על יסודות חשובים באמונה ועבודת השם, אבל אין ספק שאחת הנקודות החשובות היא צורה חדשה-ישנה של מנהיגות. בכל הזרמים השונים בחסידות, עומדת במרכז דמות של איש אחד, הצדיק-הרבי-האדמו"ר, מנהיג העדה – מזכיר מאוד את מושג המלך בתורה.

תאמרו, מה הקשר? הרבי הוא מנהיג רוחני, מורה דרך, והמלך הוא איש פוליטי, מנהל המדינה בפועל. אבל במבט נוסף, וללא הנחות קדומות, המרחק אינו גדול כלל. ראשית, במקום לחשוב על מלך רשע ועריץ, רודף נשים-סוסים-וכסף, נחשוב על מלך צדיק וחכם. ושנית, נשים לב שלרבי חסידי יש בפועל המון סמכות כלפי אנשי הקהילה. גם אם אינו עוסק בניהול ושלטון, הרי כל העסקנים והועדות בקהילה כפופים אליו לגמרי, ובכל התחומים. ההבדל הוא שהמחויבות שחשים החסידים להנהגת הרבי באה, בדרך כלל, רק מתוך אהבה והתקשרות כלפיו, ולא מתוך פחד מכעסו ושוטריו... בקיצור, החסידות החייתה בפועל את המודל של שלטון המלך, גם אם בזעיר-אנפין. אגב, היום גם עולם התורה הליטאי אימץ במידה מסוימת את המודל הזה, ובדומה לזה מנהיגותו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל ועוד.

לאור זאת, כאשר אנו מדברים על חידוש המלוכה בישראל ורוצים להתחיל לצייר מהו מלך, כדאי ללכת וללמוד על כוחו ומנהיגותו של אדמו"ר חסידי. אין הכוונה להעתיק ולשכפל בדיוק את המודל הזה. אדרבה, מסתבר שיש הבדל גדול בין מנהיג של קהילה סגורה ואחידה יחסית, כמו ברוב קהילות החסידים, ובין מנהיג של עם שלם, על כל גווניו ועדותיו. ובכל זאת, יש לנו נקודת מוצא חשובה להשוואה.

כאמור, אנו מציעים מודל משולב של שלטון העם, פרלמנט יהודי של נבחרי הציבור ומעליו שלטון המלך. המודל הזה משתמש בשני הזרמים שהוזכרו קודם. מצד אחד, אנו לוקחים נקודה טובה מהתנועה הציונית (עם התודעה החילונית שלה), ואף מכירים לה טובה על כך שעוררה את העם היהודי לקראת חיים ציבוריים, ומצד שני אנו רוצים להמשיך – בפנים מחודשות - את המפעל הקדוש של הבעל-שם-טוב ותלמידיו שהעמידו בראש דמויות מופת של צדיקים.

לקריאת המאמרים הקודמים בסדרה:
1|2|3|4|5

פרסום לראשונה בעלון 'גל עיני'

תגובות (5) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 14 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד