.jpg "אילוסטרציה (דובר צה\"ל)")
ביטחון בה' וקבלה טובה
כאשר יהודי נמצא בצרה עליו להתחזק בביטחון בה'. בנוסף הרבי הדריך להוסיף קבלה טובה בענייני תורה ומצוות. לא דווקא שאנחנו שיודעים למה באה הצרה. אלא, אנחנו מרבים בזכויות ורואים, בעניים של ביטחון בה,' שהצרה הזו היא הזדמנות לדברים טובים.
קבלה טובה בעייני תשובה כללית
כיום, חיילים מוסרים את הנפש על מלחמה ברשעים. אנחנו מתפללים לשלומם. אנחנו מתחזקים מול האויב האכזרי בביטחון בה' ולא מראים פנים של פחד או מסכנות. יהודים רבים גם מקבלים על עצמם להתחזק בתשובה ומעשים טובים. אך המתאים ביותר הוא לקבל קבלה טובה במצוות הציבור.
תשובה כללית מתאימה למציאות
כאשר מדברים על מצוות הציבור יש לנו מעצור מסוים "אולי לא הגיע השעה" אולי אנחנו דוחקים את הקץ. כך היה כאשר עלו יהודים לארץ לפני דור וכך היום כאשר מדברים על מלכות ישראל בית מקדש וכו'. הקושיה הזו היא טובה ולכן צריך אחד משני דברים או כתפיים רחבות של צדיקים שאומרים "הגיע השעה" או הסתכלות בעינים של אמונה על כך שאני עושה מהלך שיועיל עכשיו לעם ישראל גם בדרך הטבע.
לכן כאשר אני חושב באלו עניינים להתחזק במצוות הכלל אני חושב גם איך זה יועיל למלחמה שיש עכשיו. איך זה יועיל בדרך הטבע ליהודים.
א.מוסר יהודי– כל יהודי יכול לחזק אצלו את הרצון לנהל מדינה של יהודים על פי התורה. כי ה' ברא את העולם וגם את המוסר. כאשר ניגשים לקרב על פי המוסר של התורה אפשר לנהל את העולם בצורה יותר מוסרית לשבר, למגר, ולהכניע את הרשעות מן העולם. לעומת זאת כאשר מכניסים למלחמה מגבלות של מוסר מעוות מ- הרשעים חוגגים ואנשי ה'מוסר' סובלים. כך נגרם עוול לעולם כולו והופכים את העולם לעולם רע יותר.
ב."לא תוכל לתת עליך איש נכרי"– כאשר ניגשים למלחמה יש צורך בהרבה שיקולים. האם לתקוף מהאוויר או מהיבשה? האם לחכות או להזדרז? עד כמה להתחשב בלחץ האומות? את השיקולים הללו צריכים לשקול רק היהודים בעצמם. כאשר יושבים 120 אנשים ומיתוכם כמניין שאינם רואים את טובת ישראל. ברור שזה אינו הפורום שאמור לדון על חיי החיילים. כאשר הפורום הזה בוחר מתוכו קבינט גם אם חבריו יהודים הרי שכל הדיון מוטה לרעת ישראל. כל יהודי יכול לדחוף למדינה יהודית בה יישקלו יהודים בעצמם מה טוב לעם ישראל.
ג.יישוב הארץ– תושבי הגבעות והיישובים, נאחזים בנחרצות בהרי הארץ. הם מונעים באהבת הארץ שלהם ירי טילים מטווח ומדויק על שפילת החוף. כמובן שכל יהודי יכול לעזור ליישב את מרחבי הארץ לעכב ולמנוע כל התנכלות ל'חומת הברזל' של ארץ ישראל. על החיילים גם לגבות את גבורת המתיישבים. מספר גדול של חיילים עומדים היום בגבול עזה. להבדיל מספר דומה של חיילים עמדו שם לפני כמה שנים בשליחות שליט מושחת לגרש יהודים מארצם. אם רק היו מודיעים פה אחד כי אינם מוכנים בשום אופן לפנות יהודים. היו חוסכים חיים של יהודים רבים ומרימים את קרן ישראל. כל זה בלי ירייה אחת ובלי הרוגים.
ד.לא להתרגל– הטרור מרגיל אנשים לאט לאט לחיים בלתי אפשריים. כך הציבור נכנע לטרור מבלי לשים לב לכך שהוא כנוע. כאשר שר הביטחון מפנה מפעם לפעם מאחז הוא לא שם לב לכך שהוא עושה זאת כי הערבים מצירים לנו בלי הפסקה. כאשר אנו מותשים מהמלחמה הם דורשים בעזרת אומות העולם שלא נבנה בתים – כך נזכה להפוגה. במצב זה, פועל שר הביטחון בלחץ הטרור בלי לשים לב לכך. הפתרון הוא לא להתרגל אלא כבר בטיל הראשון שנורה לקום ולעשות מעשה. או יותר נכון האבן הראשונה שנזרקה על יהודים ללא תגובה סללה את הדרך לטילים רבים תלולי מסלול. כל חייל ובכלל כל יהודי יכול לקבל על עצמו לא להתרגל. כל אבן שנזרקת על יהודי חייבת תגובה. החייל שמגיב על אבן קטנה בולם המון צרות בהמשך.
ה.לא לתת מקום לאנטישמיות– כלל ידוע בכל שנות גלותינו : "פגעו ביהודי – לא נורא, פגעו בגוי – או ואבוי ואם יהודי פגע – אוי ואבוי ואבוי ואבוי והפוגרום בדרך". אפילו לגוי טוב קשה להתעלם מן הכלל הזה כי אין מי שיגן על זכויותיו של היהודי. הלחץ של העולם הוא להכנע לכללי האנטישמיות הללו. יהודי טוב אינו מוכן לתת שום מקום לכך שזריקת אבן על יהודי היא דבר שבשגרה ואילו זריקת אבן על ערבי זה אסון. כמובן שכאשר נכנעים למשוואה הזו ההמשך הוא שטילים על יהודים זו שגרה וכאשר יהודים מגיבים זה אסון. מול תקשורת אנטישמית יעמוד היהודי איתן, יחייך ויאמר "אתם אינכם כלום".
