גוי אינו חלק מעמך ישראל

לעופר וינטר זכויות רבות. הוא מסר את נפשו בצבא למען עם ישראל, והכל מתוך אמונה עמוקה בבוחר בעמו ישראל באהבה. זכור לטוב דף הקרב שכתב, בו הוא מכריז 'שמע ישראל', וקורא בשם ה' אלוקי ישראל להצלחת הקרב. דף זה פרץ את הדרך לחיילים רבים היום הנושאים עיניהם לשמיים לפני יציאתם לקרב.

בהתאם לדרך אמונה זו, שמה של המפלגה שהקים עופר וינטר הוא 'עמך ישראל', לרמז לאהבת ה' לעמו "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

ולמרבה התדהמה, אחד המועמדים המרכזיים במפלגת 'עמך ישראל', אינו בן ברית! היתכן?

זה מטשטש את המושג 'עמך ישראל', ואת בחירת ה' בעם ישראל.

למען הסר ספק, יוסף חדאד בהחלט הוכיח את נאמנותו למדינת ישראל, מסביר חשוב מאוד אשר הודף את טענות אויבינו, ורבים בציבור מעריכים אותו. אך להכניס אותו למפלגת 'עמך ישראל' זה משבש ומשפיל את המושג עם ישראל!

*

אין זה סוד, כי ניטש מאבק במדינתנו מהי הגדרתה, מהו תפקידה ומה יעודה.

במגילת העצמאות המדינה מוגדרת כמדינה יהודית. המושג 'יהודית' מופיע שם כעשרים פעמים, ורוח המגילה כולה מבשרת ומכריזה על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".

אמנם יש בה גם שוויון זכויות גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין, ואף קוראת לעם הערבי לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה, על יסוד אזרחות מלאה ושווה. אך ברור לכל, כי מדינת ישראל נועדה להיות מדינתו של העם היהודי, וזכויות האזרח הניתנות למיעוטים לא הופכות אותם לחלק מהעם שמדינת ישראל שייכת לו.

בהתאם לכך, המנון המדינה, דגלה, סמליה וחגיה הרישמים מייצגים את עם ישראל. אמנם ה'דמוקרטיה' מאפשרת לכל בן אומה אחרת לנהוג את חגיו על פי אמונתו, עם זאת ברור הדבר, שלא יעלה על הדעת לשנות את הדגל או ההמנון באופן שיתאים גם לבני המיעוטים. הם צריכים להכיר שמדינת ישראל מבחינה לאומית שייכת לעם היהודי, והזכויות שהם מקבלים הינן זכויות אזרח פרטיות.

בשנים האחרונות, יש המנסים להוביל עמדה, כי מדינת ישראל שייכת לאזרחיה הערבים, כפי שהיא שייכת לאזרחיה היהודים. בתי המשפט מטשטשים את יהדותה של המדינה על סמך עיקרון ה'שיוויון', מעודדים 'השתלבות' ו'הפליה מתקנת' לטובת הערבים, ונערי ישראל 'מתחנכים' לאורה בספרי הלימוד באזרחות תחת הכותרת ל"לאומיות אזרחית". כביכול נוצר במדינתנו 'לאום' חדש, שהוא כל אזרחי מדינת ישראל. לדעת רבים, המאבק בנקודה זו, הינו כעת הסוגיה שנשמתה של מדינת ישראל תלויה בה.

אך אלו גם אלו, אינם אומרים שנוכרי יכול להיות שייך לעם היהודי העתיק מבלי שיתגייר. אלא שהם טוענים, שבמדינה 'דמוקרטית' לא אמור להיות הבדל בין יהודי לגוי.

כאשר עופר וינטר מציב גוי כמועמד מרכזי במפלגת 'עמך ישראל' הוא מייצר את שיא הטשטוש.

זו כבר איננה שאלה 'רק' של אזרחות במדינת ישראל, זוהי פגיעה בלב לבה של האומה. של טשטוש הברית עם אלוקי ישראל, של טשטוש הבחירה של ריבונו של עולם בעם סגולה.

דווקא יוסף חדאד, בגלל נאמנותו למדינה, יוצרת את הבלבול היותר גדול.

כאשר מדובר על גויים שאינם נאמנים למדינה - אלו שנלחמו נגד יסודה, רואים כאסון – 'נכבה' - את הקמתה, מתאבלים על עצמאותה, ושמחים בהצלחתם של אויביה - ברור לכל בר דעת שאינם חלק מאיתנו. גם להם זה ברור. הם מתנגדים לטשטוש לאומיותם הנפרדת ממדינת ישראל, ומגדירים את עצמם "אזרחי ישראל הפלסטינים". אך גוי הנאמן למדינה, מי שמעשיו מזכים אותו לכל הטוב שמדינת ישראל נותנת לאזרחיה, הוא זה שמעלה את שאלת הגדרתה בצורה חריפה יותר.

כאשר מדובר ב'עמך ישראל' - לא רק במדינה אלא באומה – בזרע אברהם, יצחק ויעקב - אין לך דבר הצורם מזה. אולי אפילו זו סוג של 'התבוללות לאומית'.

ולסיום, כאשר נשאל יוסף חדאד איך הוא שר את המנוננו הלאומי – התקווה, הוא השיב כי משנה מעט: במקום לשיר "נפש יהודי הומיה", הוא שר "נפש ישראלי הומיה". הנה ביטוי עמוק לסכנת הטשטוש.