ועדה של העם

שנתיים של מיזם מרופד בהון בלתי נגמר הכשיר את הקרקע למוסכמה שחיי החטופים חשובים יותר מהביטחון הלאומי של מדינת ישראל. מיצגים של כיסאות, שלטי חוצות בכול
מקום, להחזיר אותם מיד ועכשיו, השתוללויות בכבישים, הובילו לחתימת הסכם שעדיין לא
ברור, מה טומנים רוב האסונות המקופלים בו, באופן גלוי וחסוי.
מסירות הנפש של ראש הממשלה, שהלך נגד כל היגיון ונגד קולות מתנגדים מבית ומחוץ,
וידע שזה עלול לגבות מחיר דמים יקר מחיילי צה"ל (דבר שברוך השם לא התממש) לא
נרתע מלחימה עקשנית בחמאס. החטופים שבו בניסי ניסים, וכעת יופנה המאמץ של
השמאל להקמת ועדה ממלכתית והנדסת התודעה כבר החלה. כל אחד שעיניו בראשו מבין
שזו תהיה ועדת טיוח , ממי שאמונים על ניסיונות להפלת הממשלה. כאשר מסתיימת טרללת
אחת, מיד מוכן בשרוול המהלך השני. כעת לאחר הניסים הגדולים שחלפו מול עיניהם ונס
רדף נס, הסתתמו טענותיהם שחיי אדם פרטי עדיף על חיי החברה הכללית, שהרי החטופים
הפרטיים שבו, גם זה כבר לא רלוונטי, וכל הקפלניסטים ממשיכים בדיוק מאותה נקודה
שהחלו בה, לפני שנים רבות. המפגינים למען גלעד שליט, ארגון ארבע אימהות שלחצו על
נסיגה מלבנון ויצרו את מפלצת חיזבאללה, הם מעולם לא שילמו מחיר על מה שעשו לעם
ישראל, נהפוך הוא. הם מסתובבים כאן כטווסים, וממשיכים לתת פרופסורות חבר לחברו.
ככה זה כאשר אתה בברנג'ה.
אם עסקינן בוועדות טיוח, הרי שלפני חמישים ושתיים שנה, בעקבות מחדל מלחמת יום
הכיפורים, שר הביטחון דאז משה דיין, הקים במהירות האור כמעט , חקירת ועדה
ממלכתית, פחות מחודש לאחר הפסקת האש.
נשיא בג"ץ שמעון אגרנט מונה לראש הוועדה והחברים בה, היו השופט משה לנדוי, ומבקר
המדינה יצחק נבנצל. אליהם התווספו משפטנים שלא הייתה בהם חצי הבנה בנושאי ביטחון
ולוחמה, ועוד שני חברים של שר הביטחון, הרמטכ"לים לשעבר יגאל ידין וחיים לסקוב.
משה דיין הוביל 'מהלך' שהוועדה תחקור את הכנות הצבא למלחמה, ואת המידע המודיעיני
שהתקבל בטרם פרצה המלחמה. את התנהלות הדרג המדיני פוליטי, את ההתעלמות
מאותות מקדימים, אזהרות גלויות, כל זה לא ייחקר. ועדת אגרנט חקרה רק את שלושת
הימים הראשונים למלחמה, ההצלחה שהביא דדו , כאשר היטה את הכף לכדי ניצחון, זה
לא עלה בכלל. משה דיין האיש הנכלולי, הערמומי, לכד את דוד אלעזר ברשת שטוה סביבו,
כדי להטיל עליו את האשמה.
סופו של דבר הרמטכ"ל אלעזר נפטר כתוצאה משברון לב, והפוליטיקאי משה דיין, יצא נקי,
וכך הדרג המדיני שנשא אף הוא באחריות למחדל, נותר חף מכול אשמה. הכול היה עיוות
וטשטוש, שנבחש ונקבע מראש על ידי פוליטיקאים מהשמאל.
כעת הם רוצים לחזור על הקונץ הזה. לא הרמטכ"ל, לא ראש אמ"ן, לא ראש השב"כ, ברור
שכולם יצאו צחים כשלג, כי הרי הכול נותר עדיין בשליטת השמאל, והם מתכננים וועדה
ממלכתית שמהנדסי התודעה יורו לה את מי להאשים. כמובן שהאשמה תוטל על הדרג
המדיני, ובראש וראשונה על ראש הממשלה, ברור שהדרג הביטחוני, וכל תעלולי היועמ"שית
וחבר מרעיה המשפטנים, ינקו לחלוטין את האשמים. השמאל של אז ישב בממשלה והיום

במערכת המשפט. שר הביטחון משה דיין קרס אז ואמר, "חורבן הבית השלישי מגיע", ואילו
הרמטכ"ל דוד אלעזר פעל בקור רוח והפך את התבוסה הוודאית לניצחון צבאי בלתי אפשרי.
למרות שסורב ע"י דיין לתקוף ראשון, סורב לגיוס מילואים רחב היקף , זה שגולדה אמרה
עליו, "שתדעו לכם, שהוא הציל את עם ישראל". מצא עצמו שעיר לעזאזל של ממשלה
שכשלה, ושמה על כתפיו את כל המכשלה.
ועדת חקירה ממלכתית, כזו שבה יצחק עמית יבחר את חבריה - חבריו, השמאלנים
הפרוגרסיביים, שלא ישאלו ולא יבדקו, את שאלת האחריות של הרשות השופטת על מחדל
הדמים. ואיך ישאלו , ואיך יבדקו, אם האשם בהם...
ההוראה של הצבא הייתה לירות בכל עזתי שחוצה את רצועת השטח שלפני הגדר הקרויה
'פרימטר'. כך נהוג בכול מקום בעולם. האויב אינו יכול להתקרב עד כדי מגע בגדר הגבול.
אולם בג"ץ בעקבות עתירה שהוגשה ע"י השמאל אישר לחמאס לבוא לקרבת הגדר במסגרת
'הפגנות זעם', מה שהיה בעצם הסחת דעת שנועדה להרדים את ישראל.
כלומר בג"ץ סייע לחמאס בכל היבט אפשרי, למן הרדמת הערנות, ואישור הגעתם של אלפי
מחבלים עד לגדר עצמה, מידי יום. כך נורה החייל בראל חדריה שמואלי, כאשר רוצח הגיע
עד לחומה וירה.
המלחמה פרצה בשש וחצי בבוקר כאשר אלפי מחבלים חמושים פשטו על שורה של יישובים,
וטבחו ושרפו ושחטו יהודים ללא רחם. כבר היה ידוע לאורך כל שעות היום הנורא ש"אין
צבא", שאוגדת עזה קרסה לחלוטין ושמעשי טבח נוראיים מתרחשים בישובים, עד לשעה
שמונה בליל מוצאי שמחת תורה אסרו היועמ"שית והפצ"רית נקיטת כל פעולה שהיא, או
תגובה מלחמתית, שהרי בעיניהם זו לא הייתה הגדרה משפטית של 'מצב מלחמה'.
רק לאחר 14 שעות הואילו השתיים לעיין שוב, מה אומר בדיוק 'היבט מלחמתי', וזה כבר
לאחר שאנשים וישובים עלו בעשן לקול זעקות נצורים מושלכים לאש. אלו עובדות ידועות
שאי אפשר לסתור אותן, אז מדוע לא להתחיל עם שתיים אלו. כמו כן מאורעות ידועים כמו
מצנחי רחיפה שמשייטים מעל נתיבות כתרגול לפני פלישה, התצפיתניות דיווחו על כך, מה
עשו עם זה בחיל האויר? מה הבין מזה המודיעין?
צלם של אחד העיתונים שנרצח יחד עם אשתו אחת משתי נשות השב"כ, צילם את כלי
הרחיפה שחדרו לישוב, ושלח אותם בזמן אמת, מדוע חיל האוויר לא הוריד את הרחפנים?
מתברר שמג"ב רצה להתקין מערכת בשם 'להב אור' שבעזרת לייזר מיירטת רחפנים מסוגים
שונים וחיל האוויר התנגד בטענה שאז המערכת לא תהיה בשליטתו. כלומר בזמן הפלישה
לישראל, לחמאס הייתה עליונות אווירית מוחלטת !

אותה ועדה לא תבדוק את משמעות אוזלת היד השמאלית ואת השפעתה על הרג האזרחים.
אותה ועדה לא תבדוק את התנהלות השב"כ או חיל האוויר לפני ובמהלך השבעה
באוקטובר.
אסור בשום אופן שתקום ועדה שכזו. ועדה שתהיה בנויה על שקר ורמאות וטשטוש עובדות ,
מה שימיט אסון נוסף על עם ישראל.

הם רוצים מבצעים שילכדו את ראשו של נתניהו, ועם ישראל צריך להתעורר. לא עוד שעיר
לעזאזל. מקרה 'דדו' לא יקרה שנית.