למען הבנים שנפלו ולמען הדורות שיבואו: עזה צריכה להיות יהודית

החזרתו של רן גואילי ז"ל, הגיבור שיצא להגן על העם הזה ונפל בקרב, היא רגע של הקלה בתוך ים של כאב. אני יודע מה עובר על איציק וטלי היקרים. אני יודע שהחזרה הזו לקבר ישראל לא מנחמת ולא מעלימה את הכאב שילווה אותם עד 120, אבל היא מאפשרת להתחיל להתאבל. במקום להיות עסוקים בלהשיב אותו, אפשר סוף סוף להתמודד עם האובדן.

אבל אסור לנו לטעות. הבאתם של גיבורינו לקבורה היא רק חצי מסגירת המעגל. המחויבות שלנו כלפי רן, כלפי אליקים בני, וכלפי הדורות הבאים, היא לוודא שמציאות כזו לא תחזור לעולם.

המוסר האמיתי: גביית מחיר קרקעי

אנחנו שומעים את הקולות מהעולם, מהתקשורת, ולעיתים גם ממשפטנים שמנסים להלך עלינו אימים. אבל העם היהודי הוא העם המוסרי בעולם, והמוסר היהודי הנכון והצודק קובע: "הקם להורגך השכם להורגו". מי שביצע בנו את הזוועות הללו, מי שחטף, אנס ושרף, איבד את הזכות להתקיים על האדמה הזו.

מדינת ישראל לא רק רשאית, אלא חייבת מוסרית לנקום באויביה. הנקמה אינה יצר אפל, אלא כלי להשבת ההרתעה ולעשיית צדק. האויבים שלנו מסתכלים מהצד. זה לא רק חמאס - אם הם רואים שיש עדיין אויבים בתוך עזה, ושישראל לא שולטת בשטח הם מפרשים זאת כחולשה.

כדי להבטיח שבאמת "לעולם לא עוד", אנחנו חייבים באופן הכי פשוט לחזור לשם. זה לא התחיל בשמחת תורה אלא בנקודה שבה עזבנו את המקום הזה. ולכן הניצחון לא יושג רק בהשמדת מחבלים, אלא במחיקת עזה מכל אויב ואז ביישובה מחדש. שדרות, נתיבות, אופקים וקיבוצי העוטף צריכים להגיע ברצף התיישבותי יהודי עד הים של עזה.

לצאת מהמיצרים של הגלות

השבוע נקרא את פרשת "בשלח", המתארת את יציאת מצרים. יציאת מצרים אינה אירוע היסטורי בלבד, אלא ציווי אקטואלי: לצאת מהמיצרים, להשתחרר מהתודעה הגלותית. הפסוק "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" חייב להנחות אותנו גם היום. אנחנו צריכים להיות, כפי שאמר רש"י, "בגבורה גבוהה ומפורסמת".

העולם שמתיימר לדאוג ל"בלתי מעורבים" בעזה, מוזמן לקחת אותם ולמצוא להם מקום אחר. לא כאן. לא במקום שבו נשפך דם בנינו. המקום הזה צריך להיות בשליטה ביטחונית והתיישבותית ישראלית מלאה. האדמה הזו צריכה להיות מחולקת ללוחמים, לפצועים ולמשפחות השכולות שהקריבו את היקר מכל.

כן יאבדו כל אויביך

דבורה הנביאה סיימה את שירת הניצחון שלה במילים המהדהדות עד ימינו: "כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה', וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ – וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה". השקט יגיע רק כשנשמיד את האויב עד תום.

רן גואילי היה הראשון לצאת לקרב מתוך ערבות הדדית, ולצערנו האחרון לחזור בסיבוב הזה. כעת, נותר לנו לפרוע את החוב. לא רק בהשבת הבנים, אלא בהבטחת העתיד. האחריות על עזה היא שלנו. רק כשנשלוט שם, נמחק את זכר עמלק מתחת השמיים ונבנה חיים יהודיים בארצנו – נדע שבאמת סגרנו מעגל.

עם ישראל חי.