פרשה בכותרות - סקירת אירועי פרשת השבוע במבט מחפש משמעות

בין חזון למציאות הפרשה נפתחת בהבטחה אלוקית חגיגית לגאולה, הכוללת את ארבע לשונות הגאולה המפורסמות. אולם מיד לאחריה, אנו פוגשים את המציאות הקשה: העם לא מקשיב למשה "מקצר רוח ומעבודה קשה", והמשבר רק מעמיק.

בין החזון למציאות שאנחנו פוגשים: הפרשה פותחת בהבטחת ה' לגאולה (עם 'ארבע לשונות הגאולה' – והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי), מתוך המשבר והכבדת הקושי על עם ישראל על ידי פרעה בסוף הפרשה הקודמת. 

תעודת זהות של מנהיגים: לאחר מכן התורה מספרת לנו מיהם משה ואהרן ומה הייחוס (המכובד!) והגיל שלהם, אחרי שבפרשה הקודמת הוריו של משה הוזכרו רק כ"איש מבית לוי" ו"בת לוי" מעניין למה כך בחרה התורה להציג את הדברים.

מתי ניסים משכנעים ומתי פחות: מכאן משה ואהרן ניגשים לפרעה ומתחילים בהפיכת המטה לתנין ובחזרה – אבל פרעה לא מתרשם, וחרטומיו מסוגלים גם הם לעשות את הדבר הזה. מה הסימנים האלה אומרים על ניסים ועל יכולת השכנוע שלהם? מעניין למה זה לא משכנע את פרעה ומה זה אומר על בנין האמונה של העולם.

הדם הוא הנפש - כעת מתחילות עשר המכות. מכת דם, הראשונה, בה הופכים כל מי היאור, מקור החיים של מצרים, והסובב אותו לדם. פרעה מסרב להתרשם. 

רעשי רקע - במכת צפרדע מתמלאת מצרים בצפרדעים, אין שקט ושלוה.. . זה כבר גורם לפרעה להבטיח - בפעם הראשונה - לשחרר את ישראל, אבל הוא לא עומד בדיבורו. 

קטן, אישי ומציק - מכת כינים פוגעת בחיים האישיים, פתאום התשתית הכי זעירה כבר לא מתאימה למצרים - 'אצבע אלקים היא'. אולי בכל זאת לאדם יש מגבלות. 

מלחמה של חיות - במכה הרביעית, מכת ערוב, מתמלאת הארץ בחיות טורפות. אוירת המלחמה מביאה את פרעה שוב ל"שולחן המשא והמתן", אבל הוא שוב לא עומד בדיבורו והמכות נמשכות.

מוות מול העיניים - במכת דבר כל הבהמות מתות. מצרים מקבלת קדימון ראשון לסכנת החיים שאותה נפגוש במכת בכורות. 

עור בעד עור - במכת שחין נפגע העור של המצרים, הם מותקפים אישית.

קללה משמים - במקום גשמי ברכה - מותקפים המצרים בברד רצחני (עם אש מתלקחת בתוכו), שהורג את כל הנמצאים בחוץ. בפעם השלישית משקר פרעה כדי להינצל מהמכה, אבל לא עומד בדיבורו.

הפרשה מסתיימת במכות הללו שכנגד מידות הלב - קליפת מצרים רוככה, אבל עוד לא נוצחה...

נקודה למחשבה:

כשקוראים את הפרשה שלנו – בולטת העקשנות של פרעה. אתה רואה שאתה 'חוטף' מכה אחר מכה, אתה רואה שמצרים מוכה שוב ושוב, אז למה אתה מתעקש?

כדי להבין את זה – ולמצוא בנפש את המקום בו אנחנו צריכים לא להיות פרעה.. – נשים לב מדוע זה מנגנון קבלת ההחלטות אצל פרעה, ומה מניע התנהלות כזו.

זה נראה טפשי, ואפילו לא טבעי להתעקש כך, אבל יש לזה הסבר יומיומי: כשאנחנו מחליטים משהו והולכים לכיוון מסוים – קשה לנו להודות שטעינו. אז כאשר בתחילת הדרך אנחנו מגלים שאולי טעינו – זה עוד לא כל כך בטוח שטעינו, ואנחנו מעדיפים לחשוב שלא טעינו ולהמשיך הלאה. בהמשך נהיה יותר ברור שטעינו – אבל כעת יותר קשה לנו להודות שטעינו, כי צעדנו בדרך הלא נכונה יותר. האם נוותר על כל מה שהיה עד עכשיו? אם נודה שטעינו – מתברר שלא היינו חכמים בכלל כאשר המשכנו בדרך הזו, וקשה להודות בשטות כזו. ממילא יוצא שככל שחולף הזמן – גדל המשקל בשני הצדדים: אמנם המשקל שמעיד על כך שמדובר בטעות גדל, אבל מן הצד השני גם הקושי לוותר על הדרך בה אנחנו הולכים כבר לא מעט זמן ושילמנו כבר מחירים עליה – גדל. אם פרעה יוותר במכה השלישית, למשל, יוצא שהוא התעקש סתם, וקיבל מכות לחינם. אז קשה יותר לוותר עכשיו, ופרעה ממשיך להתעקש.

אנחנו יכולים לראות את התופעה הזו סביבנו לא פעם – בעניינים ציבוריים ובעניינים פרטיים: מישהו עושה שטות, והוא מסתבך והולך – אך ככל שהוא מסתבך כך קשה לו יותר לוותר כי הוא השקיע יותר בשטות שעשה.

וכמובן המטרה היא להסתכל על עצמנו, ולא על אחרים: נזכור וניתן לעצמנו כח לעזוב דברים רעים, להסכים לוותר על הרבה כוח שהשקענו אם השקענו אותו במקום לא טוב, וכך נצא ממצרים, מהמיצרים שכובלים אותנו ולא מאפשרים לנו לצאת למרחב של בחירה חופשית שאינה כבולה לעבר.