הנה ליקוט מזוקק משלוש שיחות עם שלושה אנשי מקצוע: הללי להב - מטפלת רגשית ומאמנת מהצפון, הרב יוני לביא - איש חינוך ומרצה לנוער והורים, ואלומה פישר - כלבנית טיפולית ומנחת הורים
על איזה צורך בנפש עונה החיבור המתמיד שלנו לקבוצות העדכונים?
זה נכון שאנחנו מספרים לעצמנו שאנחנו בסך הכל רוצים להיות קצת בעניינים ולא להיות מנותקים, אבל מסתבר שבעומק, הצורך הנפשי שלנו להיות מעודכנים בחדשות מסביבנו מגיע בכלל מחרדה, שקיימת אצל כל אחד במידה אחרת, מהפחד לאבד שליטה על חיינו.
מתברר שמדובר בצורך מאוד עמוק וחבוי שלפעמים מתחפש לכל מיני רגשות אחרים אבל ביסוד מדובר בפחד לאבד שליטה. במצבים מסויימים הפחד הזה עלול אפילו להפוך להפרעת חרדה שלמעשה הופכת להיות גורם מפריע לתפקוד ולחשיבה שלנו.
מדוע העדכונים לא מספקים לנו את מה שאנחנו זקוקים לו?
אם מבינים שהצורך שלנו להתעדכן הוא החזרת השליטה, אז די ברור מדוע העדכונים הרבים עושים את העבודה ההפוכה: 1. ראשית כי ברור שאין באמת אפשרות להתעדכן עד הסוף במה מתרחש בכל מקום ובכל זמן, ולכן מהר מאוד מתגלה שהמרדף אחר ההתעדכנות כמזור להחזרת תחושת השליטה בחיים שלנו, מתגלה כבלתי אפשרי. 2. אבל זה יותר מזה - החיבור המתמיד אל עוד ועוד עדכון עושה את העבודה ההפוכה בדיוק, כי אנחנו מבינים מהר מאוד מעצמת וכמות המידע המתחדש שלמעשה מדובר בבור אינסופי של מידע, ואז הסיפוק שחשבנו שנקבל מזה שנכיר את המציאות מתחלף בהכרה שלעולם לא נכיר את המציאות כי המידע וההתרחשויות לעולם לא ייגמרו.
כך אנחנו מוצאים את עצמנו צורכים עוד ועוד מידע והנפש רק הולכת ומאבדת את השליטה וממילא החרדות שניסינו להרגיע כשהגענו לכאן "רק כדי להתעדכן" לא מוצאות מזור אלא רק מתעצמות.
כל זה נכון בחדשות רגילות ותמימות, אלא שרוב מערכות החדשות בנויות כך שהן מערערות את החוסן הנפשי כי המידע ברוב ערוצי החדשות פורט על מיתר הדאגה שקיים אצל רוב צרכני החדשות. המערכות בנויות כך שהן מנסות לתת מענה לרגש הדואג. לא כדי להרגיע את הדאגה אלא כדי להזין את הרגש הזה.
ואז גם מובן מהיכן מגיע דפוס ההתמכרות
כמו בכל מצב נפשי שבו קיים צורך ואנחנו מזינים אותו בחומר זמין שלא באמת עונה עליו, מתפתחת התמכרות. זה עובד ככה: הגענו לעדכון כדי לייצר תחושת שליטה. אנחנו צורכים עדכון. תחושת השליטה לא מגיעה. אנחנו צורכים עוד עדכון מתוך תקווה שהיא תגיעה הפעם. תחושת השליטה מתרחקת אבל אנחנו כבר בתוך הלופ. וחוזר חלילה. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו מתעדכנים לאורך כל שעות היממה עם רמת מתח שרק מרקיעה ועולה.
איך כן עונים על הצורך בשליטה על חיינו?
הכותרת של הכל היא אמונה. האמונה של תורת ישראל בנויה משני מרכיבים - 1. הבחירה והאחריות במקומות שביכולות שלי להשפיע ולתקן 2. ובמקביל ההכרה שכל מה שמחוץ להשפעה שלי שייך לחשבונות הגדולים של בורא העולם שמשגיח כל רגע, ושם אין לי כל יכולת לשלוט.
הנגזרות המעשיות של עדכונים מתוך אמונה
במצבי חירום מוודאים שאנחנו נשמע אזעקה במידה ותופעל. אפשר גם לחבר התראה למכשיר הטלפון, אבל דואגים לצליל שיעביר את המסר בלי לייצר דרמה מיותרת.
קובעים לעצמנו פעמיים-שלוש ביום שבהם אנחנו צורכים חדשות. בזמן מלחמה אפשר לקבוע פעם נוספת.
איפה צורכים חדשות? גם כאן כמו שאמרנו צריך לבחור היטב גם קבוצות וגם אתרים וערוצים. מאוד קל לזהות אילו ערוצים מייצרים תבהלה ולחץ: תנו רפרוף אקראי על הכותרות באתר או בקבוצה - אם הן שליליות ודרמטיות - הן לא בשבילכם. הן מרחיקות מאמונה ובטח מרחיקות משמירה על נפש בריאה.
שני מיזמי תקשורת מצוינים שעושים את העבודה מצויין הם "תמצית החדשות", ו"דיווחי הברזל" - קבוצות ווטסאפ שקטות, שנותנות 3 פעמים ביום סקירה מדויקת, אמינה וחדה, בדיוק מה שצריך לדעת מבלי לשרוף שעות על גלילה מיותרת. יש כנראה עוד כאלה.
נקודות נוספות שכדאי לשים אליהן לב:
תכנון נכון של היום והשבוע גם הוא נותן מזור טוב לרצון שלנו לשלוט על חיינו כי הוא עושה סדר במקומות שכן בשליטה שלנו.
כשנכנסים לממ"ד אפשר להתנהל באווירה של פחד ואפשר לספר על התקופה המופלאה שאנחנו חיים בתוכה, שעם ישראל זוכה לבער את הרוע מהעולם וכחלק מזה אנחנו גם נדרשים לשמור על זהירות.
אלו תכנים כן עונים על הצורך של שליטה ממקום של אמונה?
מרבים בהקשבה לשיעורים מעצימים.
עוסקים בהרחבת המבט למשמעות של המערכה הלאומית. חשוב לייצר בבית שיח על המשמעות וההשפעה הרוחנית והמוסרית של מה שמתרחש היום בעם ישראל גם בתוכנו וגם על העולם כולו. העמקת המשמעות דוחקת את תחושות החרדה ונותנת כלים להגיב באופן שקול גם למצבי לחץ.
צורכים סיפורים מעצימים מהמלחמה, סיפורי גבורה בקרב ועוצמה בעורף.
התייחסות לאירוע חדשותי כאירוע עוצמתי. אפילו כשחייל נופל אפשר לשדר דיכאון וחרדה ואפשר לשדר שמדובר בקדוש שמסר את הנפש על אמונה בה'.
כדאי לדעת שברוב המקרים שיח לא עוזר ברגעים של חרדה.
כדאי להתמקד במגע, חיבוק, נשימות ונשיפות, אלה דברים שגם ברמה הביולוגית מסבירים לגוף שאנחנו לא בסכנת מוות.
אם הילד במצב יותר רגוע – לדבר דרך השכל. אם יודעים שתכף יישמעו פיצוצים – להסביר את זה לילד. אפשר להגיד תהלים עם הילדים, במנגינה נעימה ורגועה ולא בלחץ. וגם כאן בשלב הזה אפשר לפתוח למבט רחב של אמונה על המהלך האלוקי.
