שנה תמימה בלי אבא עברה על שני ילדיו הקטנים של דוד חי חסדאי (30), תושב גבעת רונן (סנה יעקב) שבשומרון. אשתו נעמי נאלצה לגדל את הילדים לבד כאשר אבא, והמפרנס העיקרי, בכלא, מנהל משפט מורכב, ומעליו מאיים עונש מאסר של עשור ויותר.
השבוע, ביום בו ציינו שנה למאסר, הגיע הזיכוי המהדהד והשחרור המיידי. "עבד ה' הוא לבדו חופשי", נכתב בשלט שהודפס בידי חבריו של חסדאי לכבוד שחרורו.
השופטת אפרת פינק מבית המשפט המחוזי בלוד לא זיכתה את חסדאי בקלות. היא טרחה לכתוב שוב ושוב כמה האירוע בו הואשם חמור. אבל גם לה לא היה מנוס מלהגיע למסקנה שגרסתו אמת וכי הוא חף מפשע. 42 עמודי הכרעת הדין מאפשרים הצצה למתפרת התיקים של השב"כ, ימ"ר ש"י והפרקליטות, שלא הורידו רגל מהגז בשום שלב, וביקשו להכניס את חסדאי לכלא בכל מחיר.
האירוע בגינו הואשם חסדאי התרחש לפני כשנה, בשיאה של המלחמה והמתיחות הביטחונית. רכב ובו מספר ערביות, שהתבררו לבסוף כבדואיות אזרחיות ישראל, נכנס לתוך הישוב גבעת רונן, מה שהקפיץ את כוחות הביטחון והתושבים כאירוע חדירה. למפרע – הן טענו כי התבלבלו בדרך לשכם. למקום הגיעו גם תושבים ונערים שהיו במעיין הסמוך. הערביות שהיו ברכב ברחו ממנו לאחר שיודו לעברם אבנים והרכב הוצת.
יש לציין כי בחודשים שקדמו לאירוע אירעו כמה אירועים ביטחוניים במרחב הישוב. אירוע חדירה של מחבל שעלה עם סכין מהכפר הסמוך וניסה לדקור תושב, ואירוע נוסף כאשר רכב עם לוחית זיהוי ישראלית התמקם במעיין הסמוך ולאחר בדיקות התברר שיושב בו מחבל חמאס משוחרר ממזרח ירושלים יחד עם פעילה מוסלמית אנטישמית מחו"ל.
בגבעת רונן הותקן שער רק לאחר האירוע, ותרחיש חדירת רכב מחבלים לישוב שנמצא דקות נסיעה בודדות משכם, היה תרחיש אליו התכוננו בישוב. כך או אחרת, הפגיעה בנשים ערביות אזרחיות ישראל שטעו בדרך, תפסה את הכותרות. התקשורת פתחה במתקפה הרגילה, והתיק קודם לראש סדר העדיפויות של ימ"ר ש"י והמחלקה נגד יהודים בשב"כ.
ימים אחדים לאחר מכן נעצר דוד חי חסדאי, תושב הישוב. הוא נלקח לחקירות בשב"כ, שאל התנאים שלהן עוד נחזור.
במשטרה מסר גרסה ברורה שהיתה עקבית לכל אורך התהליך המשפטי. הוא עלה ביום שישי עם רכבו מהמעיין הסמוך לישוב, כאשר בנו בן ה-4 ברכב. תושב שעבר מולו בכניסה לישוב צעק לו שברכב שלפניו נמצאים ערבים. מבחינתו מדובר בחדירה. בזמן שהתושב השני הזעיק את כוחות הביטחון, חסדאי נסע לעבר הרכב, יצא מרכבו וניגש לברר במה מדובר. הנהגת הערביה נבהלה, פתחה בנסיעה מהירה תוך שהיא פוגעת קלות בחסדאי, ומשהגיעה לשער בו עמד עדיין רכבו של התושב הקודם שמנע את הכניסה של רכבים נוספים מחשש לאירוע ביטחוני, פנתה במהירות לדרך עפר פנימית בישוב.
חסדאי הסביר כי בשלב זה כאשר הבחין ברכב הרבש"ץ ואנשי כיתת הכוננות שהוזעקו, חזר לבנו בן ה-4 שישב מבוהל ברכב, הרגיע אותו ונסע לביתו.
בשלב שלאחר מכן, כאשר כעבור כקילומטר של נסיעה הותקפו הערביות לאחר שהגיעו למבוי סתום בשביל, חסדאי לא נוכח ושמע על המתרחש בדיעבד. חסדאי, למעשה, מתנהג כמו אדם סביר שנתקל בסיטואציה כזו בישוב למוד אירועים ביטחוניים, שערבים אינם נכנסים אליו ביום יום.
אלא שבשב"כ ובימ"ר ש"י ירו כבר את החץ וביקשו לרצות את כלי התקשורת בכל מחיר עם כתב אישום בפרשה. כעת נותר להם לסמן את העיגול סביב חסדאי. אלא שכאן התעוררה בעיה כי העדויות שמסרו המתלוננות היו מבולבלות ומלאות סתירות ולא כללו שום זיהוי של חסדאי.
כך למשל הן ערבבו בין דמויות שונות שהיו באירוע בשלבים שונים. למשל הן תיארו כי האדם שראו ברכב בכניסה לישוב, הלא הוא חסדאי, היה שמן ואיים עליהן עם נשק. אלא שחסדאי רזה מאוד ולא חמוש.
בשלב זה בחקירה, המשטרה היתה צריכה לבצע מסדרי זיהוי בכדי להבין האם המתלוננות מזהות חשודים. מסדר שכזה הוא הליך חקירתי בסיסי ומוכר. למתלונן מוצגות 8 תמונות שונות שמתוכן אחת היא של חשוד בתיק. המתלונן נשאל אם הוא מזהה מישהו מהדמויות, ובמידה ומזהה, נשאל מה חלקו באירוע ובאיזה מידת ביטחון הוא מזהה אותו.
אלא שכל זה לא קרה, ולא בכדי. למרות הצהרת חוקר המשטרה בבית המשפט בהליך המעצר, כי הם מבקשים הארכת מעצר לצורך ביצוע מסדר זיהוי מסדר זיהוי לא מבוצע.
מה שקורה הוא שמזמינים את המתלוננות לגביית עדות נוספת, לא לפני שמתקיימת שיחת טלפון חריגה ואסורה לכאורה, של אחד החוקרים עם שלושת המתלוננות יחד, בה הוא מבקש מהן סימני זיהוי. הן מצהירות שלא ידעו לזהות אף אחד מהתוקפים מלבד מי שהיה עם הנשק (כאמור חסדאי אינו חמוש).
אלא שכאשר המתלוננות מגיעות לתחנת המשטרה, מציג להם החוקר נריה מגידו מימ"ר ש"י תמונה בודדת של חסדאי בלבד, תוך "רמיזה כי הנאשם היה מעורב באירוע האלים", כדברי השופטת בהכרעת הדין. "שימוש זה פגם במשקל הזיהוי, שכן הוא לא כלל בחירה מתוך אפשרויות, וכאמור גם שאלה בדבר תפקידו של האדם שתמונתו מוצגת. ניכר מתוך ההתפתחויות, כי המתלוננת השלימה את זיכרונה תוך שימוש בהיגיון ואולי אף בדעות קדומות, לאחר שהוצגו לה תמונות הנאשם, ובפרט נוכח השאלות המנחות שנשאלה", כתבה השופטת.
בדיון בבית המשפט טען קצין החקירות של ימ"ר ש"י, שי דה קוסטה כי הוא זה שנתן הוראה להציג כך את התמונה, לאור העובדה שחסדאי הודה שהיה במקום ואין מחלוקת על כך שהיה מעורב, וזאת למרות שחסדאי טען שהיה רק בנקודה של תחילת האירוע, בכניסה לישוב בזמן שהיה חשש לאירוע ביטחוני, וכי לא ביצע שום עבירה, ובודאי שלא היה בחלק השני של האירוע, מרחק כקילומטר משם.
למרות ההדחה הברורה של המתלוננות לזהות את חסדאי, תפירת התיק קיבלה קושי נוסף משום שהמתלוננות מסרו דברים שונים על חלקו של המצולם בתמונה באירוע. כך למשל אחת מהן טענה כי הוא רדף אחריהן בשטח וחטף להן את התיק, אירוע שהורשע בו אדם אחר. מתלוננת אחרת טענה כי היה עם נשק, ואחרת שזרק אבנים.
במקום לעצור, המשטרה ממשיכה בתפירה, מזמינה את המתלוננות שוב, והפעם מציגים להן כמה תמונות שונות, אחת מהן של חסדאי. החוקרת מזכירה למתלוננת כי את התמונה של חסדאי כבר הציגו לה, ואז היא אומרת שהיא מזהה אותו ב-70% כמי שהיה באירוע. בבית המשפט העידה אותה מתלוננת כי אמרה שהיא מזהה את חסדאי, אך בשל אותה תזכורת של החוקרת.
באופן כללי קבעה השופטת פינק כי גרסאות המתלוננות מלאות בסתירות, ומתפתחות בהתאם לדרישות החקירה, ומתחה ביקורת חריפה על התנהלות החוקרים.
למשטרה יש עוד בעיה בתיק. חסדאי מגיע ברכב הונדה רגיל, ואילו לפי כל העדויות של המתלוננות הרכב שרדף אחריהן ובו היו התוקפים היה רכב אחר וקטן.
השלב הבא של מתפרת ימ"ר ש"י הוא הבאת המתלוננות לעימות פנים אל פנים מול חסדאי. אלא שאז קורים כמה דברים מוזרים. למרות ששתי מתלוננות מגיעות לתחנת המשטרה, ברגע האחרון מחליטים להכניס רק אחת מהן. עימות חייב להיות מוקלט, אלא שבאופן מסתורי לטענת החוקרים היתה בעיה טכנית וההקלטה לא עבדה למרות שהפעילו אותה.
המסתוריות גדלה לאור העובדה שבחקירה מיד לאחר העימות אומר חסדאי כי הוא מקווה מאוד שהעימות מוקלט ומצולם מכיוון שבמהלך העימות החוקר נריה מגידו הכניס גרסה לפיה של המתלוננת. במקום הקלטה ישנו מזכר של מגידו שמשחזר את העימות, אך בית המשפט קבע כי העימות שוחזר באופן חלקי, ודברים שאמרה המתלוננת וחיזקו את גרסתו של חסדאי, לא נרשמו בידי מגידו.
בכל אופן, בעימות, שנערך שלושה שבועות לאחר האירוע, מופיעה לפתע גרסה חדשה אצל המתלוננת, לפיה חסדאי רדף אחריהן עם רכב אחר שאינו שלו. נזכיר, אין מחלוקת כי בנו בן ה-4 ישב ברכבו, ואם כן מדוע שיעלה לרכב אחר וינטוש את בנו לשעה ארוכה? נקודה זו מופיעה בהכרעת הדין והשופטת קובעת כי הפרקליטות לא סיפקה לכך כל הסבר, וכי הדבר מחזק את אמינותו של חסדאי.
הפרקליטות מלווה את התיק, ונראה כי גם הגרסה הזו לא מספיקה לה, ולכן יוצאים בימ"ר ש"י למקצה שיפורים נוסף. החוקר מגידו גובה עדות נוספת מהמתלוננת שהיתה בעימות, ובה הוא שואל אותה שאלות שאין דרך אחרת להגדיר אותן מאשר שאלות הכוונה, אשר עליהן היא משיבה ב"כן" ו"לא" כשברור מה מצופה ממנה להגיד.
כך הגרסה המשופרת נכנסת לכתב האישום שמוגש לבסוף ומייחס לחסדאי עבירות טרור חמורות, תקיפה, הצתה ועוד. הפרקליטות דורשת גם להאריך את מעצרו של חסדאי עד לתום המשפט.
כאשר עורך דין עדי קידר מארגון חוננו, המלומד בשערוריות ימ"ר ש"י, קורא את חומר החקירה, הוא נדהם מכמות החורים, התפירות והסתירות בתיק.
הוא מבקש לקיים בהקדם דיון "ראיות לכאורה" בו שופט המעצרים בודק באופן ראשוני האם ישנה היתכנות להרשיע את חסדאי. אלא שלמרות הסתירות הרבות והצעד השערורייתי של הצגת תמונת חסדאי, השופטת איילה אורן, בוגרת הפרקליטות, אמנם מציינת כי ישנו פגם בהליך הזיהוי אך משתפת פעולה עם הפרקליטות ושולחת אותו למעצר עד תום ההליכים בהחלטה שתביא לכך שחסדאי יבלה שנה מחייו בבית הכלא.
בשלב זה חבריו של חסדאי וארגון "חוננו" מבינים שמחכה להם דרך ארוכה וקשה של ניהול הוכחות בהליך העיקרי. הם מתגייסים בכל הכח להגנה על חסדאי, מסייעים למשפחתו ומספקים מעטפת משפטית רחבה. עו"ד עדי קידר מנהל מלחמה עיקשת בבית המשפט, מציג סתירה אחר סתירה, מחדל חקירה אחר מחדל חקירה, ומנתח את התיק לעומק תוך הצגת מה שהוא מכנה פשעים של ממש בידי החוקרים.
בסופו של יום חסדאי מזוכה בהחלטה אמיצה של השופטת פינק שקובעת כי גרסתו אמינה, גרסאות המתלוננות מלאות סתירות ומתפתחות, ונוזפת במשטרה על מחדלי החקירה הרבים. חסדאי בוחן הגשת תביעה לפיצויים על סבלו הרב.
הסבל כלל גם תנאים קשים במעצר במתקן השב"כ שמתוארים מפיו של חסדאי בהכרעת הדין: "לקחו לו את כל הבגדים, אמרו לו שהוא מחבל, הכניסו אותו לתא קטן, עם קירות מקורצפים, מזרן קשיח, שמיכות מסריחות, שירותי "בול קליעה" עם שתן וצואה, פתח אוורור מכני, וללא אוורור... אל החקירות הובל עם כיסוי עיניים, אזוק עם ידיו מאחורי גבו, הוא נאזק לכיסא, עם מזגן קפוא, וספג צעקות והשפלות".
אגב, הפרקליטות טענה שהשתיקה שלו צריכה לשמש נגדו אז הוא הסביר שהסכים למסור גרסה רק במשטרה אבל השב"כ השתמש בזה נגדו והתעלל בו באופן שבכל פעם שהתעקש לקבל חומרי ניקוי וניקה את התא הנוראי שישב בו, הוא הועבר בכוונה לתא מטונף חדש.
"הוא ראה שמסירת הגרסה לא סייעה לו, אלא גרמה להקשחת התנאים, לרבות החזקתו "במרתפים", אי אספקת חומרי ניקוי לתא, ולאחר שסופקו חומרי ניקוי והוא ניקה התא, העברתו לתא אחר. כך הועבר מתא לתא".
ואחרי שהבנו את המקרה של חסדאי חשוב לציין שלא מדובר במקרה יחיד. כפי שסקר אורי קירשנבום סמנכ"ל "חוננו" לשעבר, רוב גדול של תיקי הדגל של "הפשיעה הלאומנית" בהם נאשמו נערי גבעות ביו"ש בשנים האחרונות - הסתיימו בזיכויים.
רק בשנה האחרונה זוכו צעיר מהר חברון שהואשם בתקיפת אנרכיסטית, תושב יצהר שהואשם בפגיעה במסגד, צעיר מגוש שילה שהואשם בתקיפת שוטר בהפגנה בבנימין, צעיר אחר שהואשם בהצתה בנסיבות טרור בכפר ערבי לאחר פיגוע, ורועה צאן מהר חברון שהואשם בתקיפת אנרכיסטים. כולם יוצגו בידי ארגון חוננו וכולם ישבו תקופות ארוכות במעצר או מעצר בית עד לזיכוי.
קירשנבום אומר כי לא מדובר בצירוף מקרים. מדובר במדיניות מובהקת ודורסנית של הפרקליטות להגיש במקרים של פשיעה לאומנית כתבי אישום גם כשאין ראיות. "מגישים כתב אישום ומקסימום נחטוף הכרעת דין מזכה עם מלא ביקורת. מי יזכור את זה. מי מהאתרים שהעלו כותרות ראשיות על הגשת כתבי האישום יזכור לנו את זה כשתצא הודעת דוברות של ארגון חוננו על הזיכוי.
לדבריו, חוץ מכותרות המערכת מרוויחה דבר נוסף. "הם מרוויחים שנער הגבעות יסבול שנה או שנתיים בהליך התום הליכים, והמשפחה שלו תצא מדעתה, ואולי ככה נערי גבעות יחשבו פעמיים לפני שהם הולכים ליישב את הארץ", אומר קירשנבום. "את מה שאתם רואים היום במשפט נתניהו ובשלל דוגמאות נוספות - אנחנו מכירים מזמן. מחנכים אנשים באמצעות הליכים פליליים כושלים. ושום דבר לא באמת יתוקן עד שעמירם בן אוליאל שלו תפרו תיק על פרשת דומא, יחזור לאשתו ולביתו במהרה בימינו".
לכתבה המלאה באנגלית>>
עקום 3 י"ד אב תשפ"ה 13:21 שכל
לעצור את כולם 2 י"ג אב תשפ"ה 17:52 עמית
חוק תביעה אישית 1 י"ג אב תשפ"ה 15:54 אורה שי