הערבים במשבר: הילודה יורדת, והצעירים רוצים להגר

 בערוץ הטלגרם "ערביי שמנת" פורסמו השבוע דבריו של אחמד אל-שיח', מנכ"ל "אגודת הגליל", שסיפר לרדיו "אל-נאס" על שינויים דמוגרפיים עמוקים שחוותה החברה הערבית בשני העשורים האחרונים, הוא תיאר ירידה משמעותית בגודלן הממוצע של משפחות ערביות: מ-5.3 נפשות בשנת 2004, ל-4.17 בשנת 2024 (שיעורי הפריון ירדו ל-2.75 ילדים לאישה בגיל הפוריות, לעומת 4.14 בשנת 2004).

לדברי אל-שיח', ירידה זו מיוחסת למספר גורמים ובעיקר לעלייה ביוקר המחיה, משבר הדיור, המעבר לבניינים רב קומותיים בכפרים ערביים, כניסתן של נשים לשוק העבודה והעלייה בהישגיהן האקדמיים.

הוא הצביע גם על האלימות והפשיעה בחברה הערבית כמשפיעים על ההחלטה להביא ילדים לעולם, בנוסף לרצונם של צעירים מסוימים להגר.

אל-שיח' הסביר שלעומת החברה הערבית, הקהילה היהודית חווה מגמה שונה, כאשר שיעורי הפריון עולים בכמה מגזרים יהודים, דתיים וחילונים כאחד.

הגירה היא פתרון אפשרי

כפי שמוזכר בדבריו של אל-שיח', הירידה בשיעור הפריון אצל הערבים קשורה באופן הדוק גם להגירה שלהם מהארץ, שניהם נובעים בין השאר מחוסר תקווה.

לפני כחצי שנה ערך הקול היהודי ראיון עם משה הס, שלפני כ-3 שנים ערך מחקר שבחן את הפתרונות האפשריים בנוגע להגירה של ערבים מיהודה ושומרון. את המחקר שעבד עליו יחד עם מאיר אטינגר הם ביצעו במסגרת פרויקט שהוביל עקיבא הכהן, במטרה להציג אלטרנטיבה לשיח בנושא הביטחוני-מדיני בנוגע ליהודה ושומרון.

בראיון לקול היהודי אמר הס כי מה שהוביל אותם למחקר בנושא היא העובדה שלבעיית הערבים בארץ הוצע פתרון רק מצידו השמאלי של המפה - פתרון שתי המדינות, ואילו לצד הימני אין באמת פתרון שרשי אמיתי לבעיה, אלא רק רעיונות לניהול הסכסוך, ואילו פתרון ההגירה נזנח.

לדברי הס, זה גרם להם לבדוק את פתרון ההגירה במשקפיים ראליות, הם חקרו את היסטוריית החברה הערבית ביו"ש. המחקר העלה שהגירות גדולות קרו רק אחרי מלחמה כוללת, כמו ה'נכבה' בישראל ולפניה הגירת הגרמנים מפרוסיה שממזרח לנהר אודר - מערב פולין של היום - ומחבל הסודטים בצ'כיה, בעקבות הפסדם במלחמת העולם השניה. לגבי החברה הערבית ביו"ש, המחקר פילח אותה מבחינה תעסוקתית, סוציו-אקונומית, אידיאולוגית ודתית, כדי להבין אם הגירתם מרצון תהיה ריאלית.

המחקר העלה שהגם שכמעט כל החברה הערבית ביו"ש מחזיקה בעמדות עוינות עד כדי רצחניות כלפי יהודים, יש בה מדרג ברור ברמת הנכונות לשלם מחיר אישי על האידיאולוגיה. "הבנו שיש 20-30 אחוז מהאוכלוסיה שלא יעזבו בשום מקרה, ומצד שני כ-20-30 אחוז שישמחו לעזוב או שכבר מקדמים הגירה בפועל. שאר האוכלוסיה שנמצאת באמצע יכולה לזוז לאחד הצדדים בהתאם להתפתחויות". התפתחויות כאלו קרו בבירור בזמן המלחמה, גם ברמת האופטימיות של הערבים לגבי עתידם ביו"ש וגם במצב הכלכלי האוביקטיבי שלהם, ובישראל הנכונות לתמוך בתכנית הגירה זינקה ביחס למצב בעבר.

המחקר בדק גם את נתוני הכניסה והיציאה במעבר אלנבי לאורך השנים, וכן סקרי אוכלוסייה של הרשות הפלסטינית.

"כיוון התנועה של הערבים ביו"ש הוא בכל מקרה החוצה. כעשרים אלף מהגרים החוצה בשנה ממוצעת. הם רוצים לחיות במדינות מוסלמיות 'מסודרות', כמו מדינות המפרץ, או באירופה ובארה"ב".

המחקר מתעסק הרבה במדינות יעד אפשריות ובמיפוין, כולל תנאי כניסה למדינה ואפילו מקצועות רלוונטיים לערביי יו"ש המבוקשים במדינות אלו. אך הס מודה ש"זו שאלה אם בכלל צריך לעסוק ביעד, ולא רק בהחלשת האחיזה שלהם כאן בארץ - והשאר יבוא לבד". המחקר הראה שפועלים שזוכים לעבוד בישראל מרוויחים יותר מעובדי המגזר הציבורי ברש"פ, בפער גדול - בערך פי שתיים, לדברי הס.

לפי מחקרים שונים שנעשו בתחום, התעסוקה בישראל אחראית לנתח שמכסה בין רבע לשליש מהתמ"ג ה'פלסטיני'.

כך שהפסקת העבודה בישראל תגרום לבדה למצוקה גדולה בקרב ערביי יו"ש, ותניע אותם להגברת היציאה מהארץ. בנקודה זו הס מצביע על עובדה קריטית ביחס למצב האסטרטגי של הרש"פ, שיכולה לשחק לטובת ישראל: "סיבת קיומה של ה'לאומיות הפלסטינית' היא השאיפה להשמיד אותנו. כפי שאבו מאזן מצהיר שוב ושוב, הגרוש האחרון שיהיה להם ילך לקצבאות למחבלים. המחויבות הזו, לא לבנות את עצמם אלא להרוס אותנו, גורמת שעצם המלחמה שלנו בשאיפה הלאומנית שלהם תהרוס גם את הכלכלה שלהם עד הסוף - אותו גרוש אחרון. וכך לא ישארו שום כסף ושום תעסוקה לאזרחים. זה יגרום שהחיים ביו"ש יהיו בהכרח בחירה להקדיש את החיים למלחמה נגד היהודים. ולמי שלא רוצה להיות חלק מזה - ובזה כלול גם מי שתומך בהשמדת היהודים בארץ אבל נוטה לעדיף שאחרים יעשו את זה - לא תהיה סיבה להשאר. הם יעזבו כולם".

התחזית הזו תלויה בתנאי הכרחי אחד, כפי שהס מציין: פירוקה הסופי של אונר"א. כיום אונר"א נושאת על שכמה את תפקיד הניהול היומיומי של החיים האזרחיים אצל חלק גדול מהערבים, והיא תקח על עצמה עוד אם הרש"פ תיפגע עוד יותר כלכלית. רק חלוקת העבודה הזו, שבה החיים האזרחיים מנוהלים בידי גוף אחר הממומן בין לאומית, תאפשר את המצב שבו הרש"פ מסורה לחלוטין למאבק הלאומני נגדנו והאוכלוסיה בכל זאת מתפקדת.

כדי להקל את מה שצפוי לקרות ממילא בהנתן מאבק בטחוני בלתי מתפשר מול הטרור וסגירת אונר"א, הס קורא גם להקל על היציאה, גם דרך נתב"ג שכיום מעבר ערביי יו"ש בו מוגבל. בכל מעבר גבול הפרוצדורה צריכה להתייעל.

לסיכום, ההצעות של החוקר משה הס:

1. על פי המחקר ישנן 3 קבוצות אוכלוסייה: כ-35% שלא יהגרו מסיבות אידיאולוגיות, כ-20%-25% שכבר מקדמים או שוקלים הגירה,  וכל היתר באמצע. בעידוד ההגירה יש להתמקד בשתי הקבוצות האחרונות.

2. לחץ כלכלי על ערביי יו"ש – צמצום תעסוקת פועלים פלסטינים בישראל, מה שיגרום למצוקה כלכלית ויעודד הגירה.

3. פירוק אונר"א – חיסול מסגרת הניהול היום-יומי שמאפשר את הפנית המשאבים של רש"פ למאבק נגד ישראל.

4. מאבק נחוש בפעילות הלאומנית – חיסול השאיפה הלאומית הפלסטינית יערער במקביל את יסודות הכלכלה והחברה הפלסטינית.

5. הקלה על יציאה מהאזור – ייעול הליכי ההגירה, פתיחת אפשרות שימוש בנתב"ג והסרת חסמים בירוקרטיים ליציאה.

6. תמרוץ הגירת צעירים – עידוד הגירה של בני 17-35 כדי ליצור "קריסת אוכלוסייה" ולהפוך את התהליך לבלתי הפיך.