מחאה בתמיכת המדינה

אתמול התקיימו מחאות שמאל בכל רחבי הארץ, ולמרות חסימות הכבישים וההפרעה לסדר הציבורי המשטרה לא התערבה ואיפשרה למפגינים לעשות כרצונם. "אין אכיפה וכנראה שהכל מותר. איזה פריירים אנחנו".

למרות התמיכה האדירה באמצעי התקשורת, התקציבים הגדולים שנשפכו והמאמץ האדיר לרתום את הציבור לשביתה גדולה, ההפגנות ברחבי הארץ לא משכו הרבה קהל. למרות זאת, החופש שהמשטרה נתנה למוחים גרם לחסימות של כבישים רבים.

לפחות 14 הודעות יצאו מדוברות המשטרה במהלך היום, ברובן מודגשת החשיבות של זכות ההפגנה, אך גם שאסור לעבור על החוק.

למרות זאת, הודעות המשטרה כבר מהבוקר ידעו לספר על כבישים שנחסמו לתנועה, ועל כך שהשוטרים בשטח מכווינים את התנועה בצירים.

כך למשל בהודעה שכותרתה היא "עדכוני תנועה שעה 07:50" נכתב: "בשעה זו אלפי שוטרים, לוחמי מג״ב ושוטרי תנועה פרוסים במוקדים השונים ברחבי הארץ על מנת לאפשר את חופש המחאה, לצד שמירה על החוק ומרקם החיים התקין ובתוך כך מכווינים ומווסתים תנועה בצירים."

המפגינים הציתו צמיגים על הכבישים, חסמו את התנועה וריססו כתובות גרפיטי. בסך הכל, כולל בהפגנה הגדולה שהתקיימה בערב בתל אביב, המשטרה עצרה עשרות בודדות של מפגינים שהפרו את הסדר.

במקרים רבים המפגינים צילמו את עצמם בפנים גלויות כשהם מציתים מדורות על הכביש, חוסמים כבישים ומתעמתים עם המשטרה.

דוברות המשטרה אפילו העלתה סרטון בו נראים המפגינים כשהם מודים לכוחות המשטרה "שפעלו לשמירה על חופש המחאה, לצד שמירה על החוק והכוונת התנועה באזור".

לצד הזכרונות הכואבים מימי המחאה נגד הגירוש מגוש קטיף, אז המשטרה דאגה לחסום אוטובוסים בדרך להפגנות, וכתבי אישום מחמירים הוגשו נגד חוסמי כבישים, נראה שאפילו היום המשטרה פועלת באיפה ואיפה.

מירב חג'אג', אימה של סגן שיר חג'אג' הי"ד, כתבה על התחושות שלה בעקבות המראות מהמחאות ברחבי הארץ: "כשאנחנו יוצאים לחסום את המשאיות סיוע לחמאס, על כל אחד מאיתנו יש 10 חיילים, שוטרים, יס"מ. ופה 10 אנשים חוסמים מדינה שלמה. כביש 1, אין אכיפה וכנראה שהכל מותר. איזה פריירים אנחנו מה שמותר להם מותר גם לנו."

בשיחה עם הקול היהודי היא מספרת על התחושות שלה, ועל המפגש שלה עם המשטרה כשהיא יצאה להפגין: "יש אכיפה בררנית על סטרואידים. זה משהו שאנחנו כבר מכירים."

"אני מכירה את זה כבר לפני 6 ומשהו שנים. בזמן שעמדנו אני ושפי ועשינו ריסוס של כלום במשרדי האיחוד האירופאי,במשך 6 שנים היינו במשפט. בסוף עכשיו הם הכירו בזה כאכיפה בררנית".

מירב מספרת על ההפגנות נגד הסיוע ההומניטרי לחמאס, שנתקלות ביד נחושה הרבה יותר של המטשרה: "כשאנחנו מגיעים למעבר אלנבי אתה רואה כמה כוחות מגיעים לשם"

ווהמשטרה גם יודעת לעשות מה שצריך כדי שהיא תוכל להתמודד עם המפגינים: "הכי עצוב לי שמעמידים מולנו חיילים סדירים, נותנים להם כובע של משטרה כדי שהם יפנו אותנו. המביאים יס"מניקים ממש גברתנים כאלה כדי שאנחנו לא נוכל לחסום משאיות. מחאה לגיטימית , לא?"

"ומצד שני אתה רואה מה הם עושים שם בכבישים. המחאה שלנו היא כל כך נקייה וטובה, הם באים שמה עם צמיגים, שורפים, איך הם מביאים את הצמיגים? איך אף אחד לא עולה על זה? מכל התארגנות המטורפת הזאת של של השחתה והרס, והשוטרים עומדים מהצד. לא מביאים מולם יס"מניקים לא מביאים מולם חיילים ונותנים להם כובע."

"לא מאפשרים לנו אפילו לרדת לכביש. כשרוצים יכולים. ראינו את זה גם בהתנתקות. יש הרגשה שבאמת לא כל כך רוצים."

   |מה את חושבת באופן כללי על ההפגנות אתמול? שהדרך הנכונה לשחרר את החטופים זה בהפגנות?

מירב לא מהססת: "הם חטפו את החטופים. אין להם שום עניין לשחרר את החטופים. בדיוק ההיפך, החטופים היום קבורים הרבה יותר."

"איך אומרים: והשם הקשה את לב פרעה? קפלן מקשיח את לב החמאס, אין פה ספק. זה קפלניסטים שחטפו את החטופים. יש הרבה אנשים תמימים שכואב להם על החטופים והם מתחברים למחאה הזו ובסופו של דבר הם קוברים את החטופים הרבה עמוק עמוק באדמה."

"זה מקשיח את העמדות שלהם. הם מבינים שיש להם גב ציבורי בינלאומי."

מירב אומרת שמדינת ישראל צריכה לשנות ראש, ולצאת למהלך של כיבוש הרצועה: "הם לא ישחררו את כל החטופים, לא משנה מה נעשה. זה תעודת הביטוח שלהם. אתם חושבים שיש לנו פה עסק עם אנשים משוודיה שחושבים באותו קנה מידה ויש להם ערכי מוסר שלנו? מדובר על פסיכופתים צמאים לדם, שהם לא חושבים באותה מידת חשיבה שלנו והם לא ישחררו."

"אני אגיד לך משהו גם מאוד קשה. רק מבצע. נכבוש את עזה, מי שנוציא בחיים נוציא ומי שלא, לצערי הרב. מתו לנו רק במרכבות גדעון 48 חיילים. אין דם יותר סמיך מדם אחר."

"עם ישראל חשוב יותר, העורף הישראלי חשוב יותר. צריך לגמור את הסיפור הזה. כמה שנתניהו מושך את זה יותר יהיה עליו יותר לחץ בינלאומי ויהיה עליו יותר לחץ בתוך המדינה. הוא היה חייב לגמור את זה חודש אחרי השביעי, חודשיים אחרי השביעי, שנתיים אחרי השביעי. זה פשוט הזיה שהסיפור הזה עדיין חי ונושם, ולא סיימנו אותו."

והימשכות המלחמה בעזה גם מגדילה את הסכנה למלחמה ביו"ש. מירב מספרת לנו איך אחיה, שהוא בעלים של חברת אוטובוסים, מפחד מתרחיש שבו נהג ערבי יחטוף אוטובוס של חיילים לרמאללה, וינטרל את מדינת ישראל: "זה בסופו של דבר הנבואות. כמו שבהתנתקות הנבואות האלה התקיימו, גם ביהודה ושומרון, גם במעלה אדומים, איפה שאני גרה, זה עניין של זמן השם יפשטו עלינו ויטבחו ויקחו בני ערובה ואז הם חסינים."