הרקע האישי של המחבלים טופס מקום מרכזי ביותר בניתוחים שמעניקים הפרשנים הבטחוניים באירועי הטרור הערבי. אם פעם היה ברור שמחבל שמבצע פיגוע במטרה לפגוע ביהודים הוא בסך הכל מוציא לפועל של כוונותיהם של רבים, הרי שכיום התקשורת מחפשת עוד ועוד אחר השאלה הנעלמה "מה הניע את המחבל" ומתעלמת מהתשובה שנמצאת מתחת לפנס.
דוגמא טובה לכך ניתן היה לראות אתמול (שבת). מחבלת צעירה בת 13 הגיעה לשער היישוב ענתות ונסתה לדקור את המאבטח במקום. הוא ירה בה והרג אותה.
בתקשורת מיהרו להביא את הסיפור הנוגע ללב של שספרו הוריה, על כך שהיא רבה עם אחיה ולכן ברחה מחיק המשפחה. כאקט של נקמה נגד משפחתה היא החליטה לרצוח איזה יהודי ביישוב ליד. הגיוני? לא משנה.
לגבי המחבל שרצח את דפנה מאיר הי"ד לפני שבוע נטען באתר 'וואלה' כי קרוב משפחה של המחבל נהרג בעת שניסה לבצע פיגוע ולכן "במערכת הביטחון בודקים את האפשרות כי רצח מאיר הוא למעשה פיגוע נקמה". מדובר בכלל בסיפור אישי, אם תהיתם.
עוד כמה דוגמאות: המחבל נשאת מלחם שרצח שני יהודים בתל אביב היה מטופל פסיכאטרי, כך על פי הדיווחים בכלי התקשורת. והאמת היא שכשמדובר במשפחה כ"כ "נורמטיבית", כמו שאמר אמנון אברמוביץ', באמת לא מובן איך בן המשפחה יוצא לבצע פיגוע.
באתר mako הגדילו לעשות, ולפני כמה חודשים ראיינו את פרופ' שאל קמחי, פסיכולוג בכיר, בניסיון להבין מה המניע של המחבלים ב"גל הטרור הנוכחי" - האם מדובר בקנאות דתית, קנאות לאומנית או שמא הפרעות אישיות.
ועוד לא דיברנו על המחבלת שנסתה לבצע פיגוע בעפולה בגלל "אהבה נכזבת".
זה כמו לשאול למה נחש ארסי מכיש בני 2 ט"ז תמוז תשע"ז 12:55 אוראור
1 י"ד שבט תשע"ו 22:54 הכל מתחבר אחד לשני