"ניצול ציני של הבית הבוער שלי"

ביתה של משפחת כהן מנווה צוף ניזוק באופן קשה במהלך השריפה שהשתוללה ביישוב בליל שבת כתוצאה מהצתה של ערבים, אך בני המשפחה שומרים על אופטימיות ומסרבים לשקוע בייאוש.

"נכנסנו לנווה צוף יחד עם לידת ביתנו הבכורה לפני עשרים שנה", מספרת רשל, אם המשפחה, בשיחה עם הקול היהודי. "נכנסנו לבית שכור אבל מהר מאוד קנינו את הבית, בבית הנוכחי שנשרף אנחנו גרים 19 שנה".

הטרור הערבי הוא לא דבר חדש בחייהם של תושבי נווה צוף. "הילדים הגדולים שלנו במיוחד זוכרים היטב את הימים שהם לא נסעו באוטו אלא רק באוטובוס ואבא ואמא נסעו עם שכפ"צים, הם זוכרים ששיחקנו בגני השעשועים והם מצאו את עצמם שוכבים על האדמה ואמא שוכבת עליהם כי שומעים יריות".

זה לא מפתיע אתכם להיתקל בטרור.

"מאוד לא מפתיע. מה שמפתיע זה שיותר משבוע ימים המדינה בוערת וכולם לא צועקים. מה שהתחיל בזכרון יעקב היה ברור מההתחלה שמדובר בטרור. אנשים אומרים ש"עלתה אש", האש לא עלתה, מישהו הצית את האש".

ספרי לנו קצת על השתלשלות האירועים בליל שבת.

"טוב שהזכרת לי, אני צריכה להתקשר לאיזו מלאך... מישהי מהיישוב שאני מכירה נכנסה אליי הביתה כשכבר כל הילדים שכבו במיטות ואמרה 'רואים מהיער להבות'. מאותו רגע הסתובבתי בבית וצעקתי 'שמים נעלים ויוצאים'. לקחנו תיקים בהם ארזנו דברים בסיסיים כבר בערב שבת ליתר ביטחון, משם הלכנו ברגל למרכז היישוב שם הערכנו שהמצב יותר בטוח. הבנות הגדולות שלי מצאו את עצמן סוחבות ילדים שהן אפילו לא מכירות. בשלב הזה קיבלנו הוראה להתקדם לכיוון המצודה, חלק מהתושבים יצאו עם הרכבים אבל אנחנו השארנו את הרכב מאחור, אז הצטרפנו לרכבים של תושבים אחרים. אני נכנסתי לרכב של אחד התושבים ביישוב, הוא היה כל הזמן בטלפון אבל בין לבין אמר תהלים. המצב היה פשוט הזוי". משם יצאו תושבי נווה צוף להמשיך את השבת ביישובים סמוכים.

מתחילים עכשיו הכל מהתחלה?

"למעשה הבית שלנו לא נשרף כליל אלא רק הקומה העליונה. אנחנו יחסית במצב טוב. הבית עומד. כשרואים את זה מבינים מה היה קורה אם לא היינו יוצאים. אני עוד לא יודעת בדיוק מה הנזק של הקומה התחתונה מבחינת מים וחשמל".

"את כל הדברים האלה אפשר להשלים בכסף, זה דברים שאוספים במשך שנים רבות, לכל דבר יש משמעות".

רשל פרסמה הודעה בכמה קבוצות וואטסאפ שהיא מחפשת קבלן לשיפוץ ביתה, עם תנאי סף אחד - עבודה עברית מלאה. "זה נושא שתמיד היה אצלנו לא רק בלב אלא בפועל. יש הרבה דברים שלא עשינו בבית בגלל שלא מצאנו אותם בעבודה עברית, היו פעמים ששילמנו הרבה יותר כסף בשביל שיהיה עבודה עברית. אני מאוד מאמינה בערך של עבודה עברית".

"אחת המשפחות ביישוב שאבדו לגמרי את הבית מגדלים מטע זיתים מתחת ליישוב. שניהם פרופסורים ואבי המשפחה, הפרופסור, מוצא את הזמן לעבוד במטע שלו עם כל מי שמוכן לעבוד. הם רואים חשיבות גדולה בעבודת אדמה של יהודים בארצם".

איתן, בנה של רשל, הביע מורת רוח מביקורי הפוליטיקאים ביישוב שהחלו עם צאת השבת. "התחלתי לראות כבר אתמול שכל מיני בכירים התחילו להגיע לסצנת הצילומים הנוכחית שנראית יפה מאוד בשביל לקדם את עצמם", אומר איתן לקול היהודי. "הם מדברים על זה שההצתות זה בדיוק כמו הדקירות והירי, כמו כל אותם דברים שהם לא פועלים נגדם. מדברים ומדברים. כבר שנה ומשהו אנחנו חיים בתקופה של דקירות ולא עושים כלום. לבוא ולקחת את הבית הבוער שלי ולהפוך את זה לרקע להראות איך שהם מקדמים את עצמם ולקבל עוד קולות על חשבוננו זה מאוד מכאיב לי, זה ניצול ציני. אני יודע שהם פשוט ימשיכו לדבר ולא יפעלו".

"בנט עצמו עוד לא הגדיר את הערבים בתור אויב, הוא אומר ש-99% מהם נאמנים למדינה, 99% האלה צחקו עלינו אתמול כשכיבינו את השריפה". איתן מספר שאמש (מוצ"ש) הוא יצא ככבאי יחד עם צוותים נוספים לכבות התלקחות של השריפה ביער הסמוך לבתי היישוב, ובכפר דיר ניזאם הסמוך עמדו ערבים מהכפר וצחקו עליהם, "זו השפלה לאומית", אומר איתן.