על פי הדיווחים ברשתות הערביות, המנהל הכללי של המשטרה הפלסטינית, רב אלוף עלאם אל-סאקה, הורה על "העלאת המוכנות לתמיכה באזרחים במהלך עונת מסיק הזיתים". מדובר בתופעה רחבה: אנשי הרשות הפלסטינית, פעמים רבות בבגדים אזרחיים, משתתפים במסיק ומתעמתים עם מתיישבים ועם כוחות צה"ל.
מאז תחילת עונת המסיק בשבוע שעבר, מחבלים ערבים תקפו עשרות פעמים מתיישבים בכל רחבי יהודה ושומרון. למרות ההצגה בתקשורת של חקלאים פלסטינים מסכנים שנתקלים באלימות מצד תיישבים, למעשה מדובר בקמפיין השתלטות על השטח, שמווה באופן צמוד על ידי מחבלי הרשות הפלטינית.
שלשום (ג'), נהרג עלי אלבזארי, קצין בן 44 במנגנון הביטחון הלאומי של הרשות הפלסטינית, בעימותים מול צה"ל בכפר בורקה. מדובר בתקיפה אלימה, כשמחבלים שהיו במקום כביכול לצורך מסיק, תקפו רועה צאן יהודי ופצעו אותו בינוני.
במסיק שנה שעברה, התקרבו ערבים לחוות גלעד, ו-2 מהם שהתבררו כשוטרים פלסטינים נפצעו מירי של חבר בכיתת הכוננות של היישוב.
למראית עין אפשר לחשוב שמדובר במקרה, והקצין של הרש"פ היה במקום כדי למסוק זיתים, אך למעשה מדובר בשיטת עבודה: מחבלי הרשות הפלסטינית מגיעים אל השטח כדי "להגן על המוסקים".
על פי הדיווחים, כבר בשנת 2011 קיבל ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד, שידוע בזכות התוכנית שלו להשתלטות על שטחי C, את ההחלטה שמחבלי הרש"פ יגנו על המוסקים.
על פי העיתון הפלסטיני "העולם" משנת 2011, בדיווח על כך שמתנחלים הורסים עצי זית ביו"ש, "הודיע ראש הממשלה סלאם פיאד על החלטת הממשלה הפלסטינית, הקובעת את השתתפותם של עובדי [הרשות] ואנשי מנגנוני הביטחון בקמפיין ההתנדבותי למסיק הזיתים. זאת לאחר שפיאד הצביע על כך שהמתנחלים גנבו וכרתו והציתו יותר מ־4,200 עצי זית במהלך השנה הנוכחית."
במאמר שכתב עורך הדין זיאד אבו זיאד באתר הפלסטיני "אלקודס", הוא מציע לאפשר לכמה אלפים של אנשי כוחות הביטחון ועובדי ועדת ההתגנדות לחמות והתנחלויות של הרש"פ לצאת אל השטח בבגדים אזרחיים, כדי "לסייע לחקלאים למסוק זיתים ולהתמודד בדרכי שלום עם כל מתקפה שעלולה להתרחש נגדם".
על פי הרשתות הערביות, לאחר שבשנת 2011 פיאד קיבל את ההחלטה לשלב את השוטרים הפסלטינים במסיק, בשנת 2016 יצרה הרשות הפלסטינית מסגרת יעודית בשם "מסיק באזורים החמים", ששולחת קצינים ואנשי מודעיין ל"נקודות החיכוך". המודיעין הצבאי הפלסטיני פרסם בעצמו תיעודים של אנשיו באדמות ליד איתמר ואבני חפץ.
ב-2017 המטרה של הגוף הוגדרה במפורש כ"הגנה מפני מתנחלים", וב-2022 הממסד הבטחוני הפלסטיני קרא לאנשיו לספק "הגנה קולקטיבית".
באתר האינטרנט הרשמי של המודיעין הצבאי הפלסטטיני, מופיעה תמונה של אנשי הרש"פ מוסקים זיתים במדים, ושם נכתב: "עם תחילת עונת מסיק הזיתים, מתגברות התקפות מתנחלים נגד אזרחים בכלל, ובאזורים הסמוכים להתנחלויות בפרט. דבר זה מחייב ארגון תהליך המסיק על מנת להבטיח את השלמתו עם מינימום הפסדים ולהגן על האזרחים ושדותיהם. כוחות הביטחון, על כל התמחויותיהם, הרגילו אותנו להשתתף עם האזרחים בעונה זו, במיוחד באזורים מאוימים, ולעבוד איתם כדי להשלים את מסיק הזיתים במהירות האפשרית. האזרחים מצפים מבניהם במערכת הביטחון שישתתפו איתם בעונה זו, וקצינינו וחיילינו יישארו ראויים לאמון עמם."
כדי להבין מדוע מעורבת הרש"פ בצורה כזאת בפרויקט המסיק, צריך לצלול לרגע למה שמסתתר מאחורי הצגתו של החקלאי הפלסטיני המסכן, המגיע למסוק את הזיתים שכביכול הורישו לו אבותיו. בתרבות ה"פלסטינית" הפך עץ הזית לסמל של "סומוד", מושג שמשמעותו אחיזה באדמה, ועם הזמן הוא שימש גם במערכה על דעת הקהל הבינלאומית, כדי למתג את ה"פלסטינים" כחקלאים מסכנים ופשוטים שנרדפים על ידי המתנחלים. על פי הנתונים שפרסמה הרשות הפלסטינית, במהלך השנים הייתה התרחבות משמעותית של מטעי הזיתים ביהודה ושומרון, שכיום תופסים שטח הגדול כמעט פי שניים מכפי שהיה לאחר מלחמת ששת הימים.
אלא שדו"ח של האו"ם משנת 1993 מציין כבר אז במפורש כי הרווחיות של מטעי הזיתים שולית מאוד, וכי הסיבות המרכזיות לשתילת זיתים קשורות לתפיסה של עץ הזית כסמל לאומי ולרצון "לשמור" על הקרקע. אחת הסיבות המרכזיות לגידול במספר מטעי הזיתים היא מדיניות המנהל האזרחי, שהכירה למעשה בשטחים מעובדים כ"קרקעות פרטיות". כך נוצר תמריץ לתושבי הכפרים, שעל פי תפיסתם כל שטחי יהודה ושומרון הם אדמות פרטיות שהתחלקו בין הכפרים השונים, לנטוע זיתים ובכך לממש את "בעלותם" מול המנהל האזרחי וצה"ל.
במסמך שפרסם המת"ק בשנת 2023 לחיילי צה"ל, שכותרתו "עונת מסיק הזיתים 2023, דף מידע לכוחות", נכתב כי "ענף הזיתים נחשב למוקד הפרנסה העיקרי של הפלסטינים, כשהשימוש העיקרי הוא ייצור שמן זית (87%) וזיתים למאכל (13%)".
בקול היהודי חשפנו כי מדובר בהדהוד של תעמולת פייק של הרשות הפלסטינית. מפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית עולה כי תרומת המגזר החקלאי כולו לכלכלת הערבים ביו"ש היא אחוזים בודדים מהתוצר המקומי הגולמי ברש"פ, ובוודאי שאינה עולה על עשרה אחוזים. למעשה, בדיקה של משמעות ענף הזית ברש"פ מלמדת כי בחישוב פשוט ספק אם מדובר בכלל בהשקעה רווחית. הזית מתאפיין בסירוגיות: שנה שבה היבול שופע, ולאחריה בדרך כלל שנה שבה היבול דל. בשנים החלשות עשויה התמורה ממטע משפחתי ממוצע לכסות בקושי את שווי ימי העבודה שמשקיעים בני המשפחה. בשנים שופעות מתעוררת לעיתים בעיה הפוכה - עודף שמן וקושי למצוא קונים במחיר משתלם. לכן, גם כאשר המסיק מניב הכנסה של אלפי שקלים, יש להביא בחשבון את מספר ימי העבודה, עלויות הציוד, ההובלה ובית הבד, ואת חוסר הוודאות בנוגע למכירת השמן. במקרים רבים אין מדובר במקור הכנסה משמעותי, אלא בפעילות משפחתית ועונתית שערכה הלאומי והקרקעי גדול מערכה הכלכלי.
תחקירים שפורסמו על ידי הקול היהודי חשפו כי לצד פרויקטים של הרשות הפלסטינית לחלוקת עצים, גדרות וציוד לשתילת עצים, גם ארגונים הקשורים לחמאס או מזוהים עמו מעורבים בפרויקטים לחלוקת עצי זית. כך מסמכים שנחשפו בתחקיר של הקול היהודי כי לג'נת אל-קודס, ארגון שהפרקליטות הגדירה כעמותה של חמאס ירושלים, חילק מדי שנה עשרות אלפי עצים שנתרמו על ידי ארגונים מקואליציית הצדקה של חמאס, במטרה לבסס אחיזה בשטחי C או בשטחים הצמודים ליישובים ולגדר ההפרדה. מעבר למאבק על השטח, שתילת העצים מאפשרת להם לשמש במקרים רבים מחסה לפעילות טרור, כפי שניתן לראות בתיעודים רבים שהגיעו מרצועת עזה שבה פעל אותו פרויקט חלוקת עצים.
ביהודה ושומרון שלטה בצה"ל במשך שנים תפיסה שראתה בעצי הזית כמעט דבר קדוש, שאסור לפגוע בו בכל מחיר. כך, גם חישוף עצי זית ששימשו במשך שנים מחסה במקומות המועדים ליידוי אבנים ובקבוקי תבערה התעכב שוב ושוב, בשל דרישות שונות ומשונות לאישורים מהיועץ המשפטי לממשלה.
לאחרונה חל שינוי בתפיסה הזאת, גם בעקבות המלחמה וגם בעקבות מדיניותו של אלוף הפיקוד הנוכחי. אחת הדוגמאות לכך היא ציר גלעד, שבין יצהר לחוות גלעד, שבמשך שנים היה מקום מועד ליידוי אבנים, בקבוקי תבערה וכדומה. בצה"ל נמנעו שוב ושוב מלבצע חישוף של עצי הזית, וכעת, בעקבות הפיגוע שבו נרצח בניהו מלט הי"ד, בוצע חישוף נרחב, אם כי לא מלא, של השטח. מקרה בולט נוסף הוא בציר אלון, סמוך לכפר אל-מועייר, שם הונחו במשך שנים מטעני חבלה, יודו אבנים, הוצתו צמיגים ועוד. בעקבות פיגוע ירי לעבר רועה מחוות מלאכי השלום, שהסתיים בנס ללא נפגעים, בוצע חישוף נרחב של עצי הזית בצדי הכביש.
ארגון נוסף שעסק בנטיעת עצים הוא APN, הרשות הערבית להגנת הטבע, הפועלת מירדן. לפי דיווחי הארגון, מאז תחילת האינתיפאדה הוא נטע יותר משלושה מיליון עצים, שחלק ניכר מהם עצי זית. תחקיר הקול היהודי חשף כי הארגון, שחלק מפעיליו המרכזיים הם תומכי חמאס מובהקים, גייס כספים לנטיעת עצים באמצעות תאי סטודנטים של חמאס באוניברסיטאות בירדן. הארגון אף הצהיר במפורש כי אחת ממטרות שתילת הזיתים, שכונו "מסמרים בלב הכיבוש", היא ניצול מדיניות המנהל האזרחי כדי להביא להגדרת הקרקעות דה-פקטו כקרקעות פרטיות.
במקביל נערכים לקראת המסיק ארגונים בינלאומיים, המגייסים פעילי שמאל רדיקלי מרחבי העולם שמגיעים תחת מסווה של "סיוע לחקלאים הפלסטינים". בארגון ISM, שתחקיר "השתולה" של צבי יחזקאלי חשף את קשריו ההדוקים עם חמאס, פרסמו קריאה: "אנו זקוקים בדחיפות למתנדבים בינלאומיים שיצטרפו אלינו בשטח בגדה המערבית הכבושה למסיק הזיתים השנה".
ארגון נוסף שנערך לפעילות נרחבת במהלך המסיק הוא PALSHIELD, או Palestine Shield Initiative, גוף פרו-פלסטיני חדש יחסית ובעל פעילות גיוס משמעותית בארצות הברית, הפועל להקמת מערכי "הגנה אזרחית" בכפרים ביהודה ושומרון. בתקופה האחרונה פרסם הארגון כי העביר ציוד לכפרים ערביים ביהודה ושומרון לצורך הקמת "ועדות שמירה". לקראת מסיק 2026 פתח PALSHIELD בקמפיין גיוס של 130 אלף דולר, והוא מתכנן להביא 45 פעילים בינלאומיים בשלושה מחזורים. הפעילים יעברו הכשרה של ארגון פזעה ברמאללה ויוצמדו למשפחות פלסטיניות בשטח. הפעילות מתואמת גם עם ISM ועם מועצות כפרים, וכוללת, לצד המסיק, תיעוד אירועים והותרת "ערכות תשתית" בכפרים.
הארגונים הבינלאומיים צפויים להצטרף לפעילותו של קמפיין "פזעה" (فزعة), הפועל בשש השנים האחרונות במסגרת המסיק במטרה לגייס מתנדבים ולקדם את המסיק בצמוד ליישובים. הקמפיין פועל כיום בשיתוף הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות, ועדות המאבק העממי, פת"ח, מועצות מקומיות וארגוני פעילים, ומציג את פעילותו כחלק מ"ההתנגדות העממית" ומחיזוק ה"סומוד" הפלסטיני.
מי שמשמש כיום מתאם הקמפיין הוא מוחמד חסן מטר, בכיר בוועדות נגד ההתנחלויות של הרשות הפלסטינית. תפקידו לתאם ולחבר בין בעלי מטעי זיתים הסמוכים ליישובים לבין פעילים לאומניים וארגוני שמאל, כדי לקדם את המסיק בצמוד ליישובים היהודיים. מוחמד מטר היה פעיל פת"ח מרכזי ששימש מזכיר ה"שביבה", תנועת הסטודנטים של פת"ח, והוא אסיר ביטחוני לשעבר שנעצר מספר פעמים. כיום, כאמור, הוא מרכז את פרויקט "פזעה", שמוביל את פרובוקציות המסיק.
מדינת ישראל על זרועות הביטחון שלה אינן מנטרות מראש את הגעת הפעילים האירופאים באופן מספק. במסיק הקודם גורשו אמנם מעל 30 פעילים זרים שפעלו בשומרון מטעם איגוד הועדות החקלאיות של ארגון הטרור החזית העממית, אולם בטרם הגירוש הם יצרו פרובוקציה אחרי פרובוקציה במשך למעלה משבוע והובילו לאירועים אלימים.
הוראה לשב"כ לנטר את הפעילים הללו מראש על בסיס מידע מודיעיני וסירוב כניסתם לארץ, יכולה למנוע עשרות אירועים ביהודה ושומרון בתקופת המסיק.
גם שינוי הגישה של המשטרה והייעוץ המשפטי של רשות האוכלוסין בנוגע לפעילים המגיעים לארץ במסווה של תיירים ובכך עוברים על חוק הכניסה לישראל, עשוי לעזור, אך בנתיים במשטרה מוכנים לגרש פעילים רק במידה ויעברו עבירה נילוות נוספת ולא מסתפקים בעבירה על חוק הכניסה לישראל עצמו.
המערך שמגבשת הרש"פ יחד עם ארגוני האנרכיסטים מרחבי העולם אינו מקרי. במשך שנים שימשה עונת המסיק כלי של ארגוני השמאל והרשות הפלסטינית לביסוס האחיזה הערבית בשטח ולהתקרבות ליישובים היהודיים. בשנת 2006 הגישו ארגוני שמאל עתירה לבג"ץ, שבה דרשו לאפשר את התקרבותם של מוסקים ערבים ליישובים היהודיים לצורך המסיק. בג"ץ טבע אז את הביטוי שהפך למדיניות של צה"ל במשך שנים ארוכות: "בכל מקרה של סגירת שטחים יש לזכור כי חובה ליתן לתושבים הפלסטינים הזדמנות לסיים את כל העבודות החקלאיות הנדרשות באדמותיהם עד הזית האחרון".
האלוף ניצן אלון הפך את פסיקת בג"ץ לפקודת "עד הזית האחרון". בריאיון שהעניק יעקב מנור, מפעילי השמאל, לאתר שיחה מקומית לפני קרוב לעשר שנים, הוא תיאר את האופן שבו הצליחו ארגוני השמאל לגייס את הצבא בכל שנה למשימת השמירה על המוסקים הערבים: "אנחנו יושבים באופן מסודר עם המנהל האזרחי כל שנה לפגישה ומתאמים את המפות של האזורים [...] אנחנו מגישים תלונות, לפעמים זה עוזר. בגדול המאבק הצליח כי בסך הכול הפלסטינים מגיעים למסוק. הסיסמה שלנו הייתה 'עד הזית האחרון'".
התפיסה שעיצבה את מדיניות צה"ל במשך עידן אוסלו הייתה כי רוב השטח הפתוח ביהודה ושומרון הוא באופן אוטומטי "אדמות פרטיות" של ערבים, וממילא המרחב שייך לערבים. התוצאה הישירה הייתה התכנסות של יהודים מאחורי הגדרות והפיכת היישובים היהודיים לאיים ולמובלעות במרחב. הרש"פ ראתה בהצלחת המסיק כלי לביסוס האחיזה הערבית גם בשטחי C וגם בצמוד ליישובים. חלק גדול מהמטעים מוחזקים למעשה על ידי הרשות הפלסטינית, למרות אי-הכדאיות הכלכלית, כאמצעי ל"סומוד", כלומר לאחיזה אידיאולוגית בקרקע.
