אהרון כהן הי"ד: איש חסד וענווה

חביבה אטיאס, ביתו של אהרון כהן הי"ד, תושב קרית ארבע שנרצח בשבוע שעבר בפיגוע דריסה ודקירה בצומת הגוש, מספרת לנו על אביה, איש עמל צנוע, מלא חסד ואהבה, שנרצח על ידי מחבלים בדרך לקניות.

"אבא הוא אדם פשוט, עדין, עניו וצנוע. בלי הרבה מילים, לא מרבה לדבר, אבל יש לו כזה לו"ז קבוע, הוא הולך בבוקר לבית כנסת, לדף יומי, לתפילות", מספרת לנו חביבה.

"הוא היה כהן, הוא היה מברך את עם ישראל. היה לו ממש מקום בבית כנסת, וזה היה מקור החיים שלו, בית הכנסת. הקהילה, האנשים, החברים מבית הכנסת. היה לו חיבור עמוק לשם."

אהרון הי"ד היה מתפלל קבוע בבית הכנסת התוניסאי בקרית ארבע, למרות שזו לא היתה העדה שלו, הוא הרגיש בבית.

איש חסד

אהרון הי"ד היה חשמלאי, ודרך העבודה הוא עשה עם אנשים חסד: "אוהב לעזור לכולם, בבית האנשים היו יכולים להתקשר אליו שעה לפני שבת, 'אהרן תקשיב, החשמל נפל בבית, אנחנו לא יודעים'... וברור, אבא מגיע. הוא לוקח את הכלים והולך."

אבל לא רק. חביבה מספרת כיצד הם גילו במהלך השבעה שאהרון הי"ד התנדב בהכנת סלי מזון לאנשים בארגון החסד "חסדי אבות" שפועל בקריה.

"היה לו פעם אירוע לבבי, וכל הזמן דאגנו לו שילך, יעשה קצת ספורט, יעשה הליכות. ובאמת, ידענו שהוא הולך להליכות. ומסתבר שבמקום הליכות הוא היה הולך לעשות חסדים, והוא לא סיפר לנו."

"הליכות למקומות חשובים באמת, הוא היה מכין סלי מזון לאנשים."

"אני, בתור בת שקשורה אליו מאוד, גרה כאן, שביל ממנו, לא שמעתי, לא ידעתי, לא נאמר כלום." חביבה מספרת. "אני שמעתי את זה פעם ראשונה כאן, במהלך השבעה. אף אחד לא ידע על זה, ממש ככה. פשוט מגיע, עושה, ממש תיארו לנו את זה. איך הוא מגיע, שואל מה צריך, מה לעשות, תורם כסף, נמצא, עוזר, מסיים, הולך. ואני הייתי בטוחה שהוא יוצא להליכה."

שבת אחרונה עם אבא

"אני והילדים שלי, זכינו להיות איתו בשבת לפני, ואחותי הקטנה, גם עם הבת שלה, ואחי שהגיע מעזה, זכה להיות איתו השבת."

למרות שבדרך כלל היא לא נשארת לשבת חיי שרה, כי היא כבר מכירה בתור מי שגדלה בקריה, הפעם היא היתה: "הלב שלי פשוט הביא אותי לאבא, ממש, להיות איתו שבת גשומה, בתוך הבית, כל השבת, בלי גן שעשועים, צעד החוצה אי אפשר. מהשנייה שהגענו עד שהלכנו, פשוט רק היינו שם"

"אני זוכרת שסעודה שלישית, בעלי מציע לאכול סעודה שלישית, אבא אמר, כן כן, בטח, ואנחנו כמובן מסרבות, אומרות לו לא, מה פתאום, הילדים, אני כבר מספיק לי, ומוצאת את בעלי רועי, ואת אבא שלי, פשוט יושבים, זוכרת כאילו, כשאני מסתכלת, ואני אומרת לה, תראו, כל הרעש, הילדים, זה קופץ, זה בוכה, זה משחק, זה רוצה חטיף, אתה יודע איך זה, ילדים. והם יושבים, סעודה שלישית, בעונג של, באמת, מעין עולם הבא. זה היה הכי פשוט, אבל היה שם משהו הרבה יותר גבוה מזה"

בבוקר הפיגוע, אהרון הי"ד בא לתקן משהו בבית של בתו: "באותו בוקר, כשאני פוגשת אותו, פשוט, קרן, נצץ, העיניים היו בורקות, לא הבנתי מה אני רואה בכלל"

"קראתי לו באותו בוקר כי היה לי איזה עניין בחשמל, זה ברור למה אני קוראת, רק לאבא. הוא מגיע אלי הביתה, כמובן, מדויק, מסודר, עם שקית עם כל מה שצריך, ובאמת, קצת, אני זוכרת שכאילו משהו לא התיישב לי. לא הבנתי, חשבתי, אני הקטנה, שהעיניים הבורקות האלה, לא יודעת, אולי יש לו דלקת עיניים? ולא הספקתי אפילו לומר את זה. השם חסך את המילים הפשוטות האלה."

סבא אוהב

חביבה מספרת כיצד אחרי שאשתו נפטרה מהמחלה, אהרון הי"ד, שאהב אותה מאוד, לא ידע איך לשאת את החוסר, וההתגייסות של המשפחה והנכדים "מילאו לו את הלב"

אחת החוויות החזקות ביותר מבחינתה היא בניית הסוכה עם סבא: "פרויקט הסוכה של סבא, כל הנכדים הבכורים הגיעים, מפרקים עם סבא סוכה, מרימים, סבא, הכל אצלו מדויק, כאילו משורטט כזה, אני כל כך לא כזאת, ואבא שלי יודע בדיוק, איזה בורג עומד איפה, איפה מנחים את הסוכה שהיא תהיה כשרה, ולא על חשבון השכנים, כי יש פה דשא מאוד מאוד מוגבל. הסוכה עמדה באותו מקום כאילו זה היה מסומן לו."

"הנכדים מילאו לו את הלב, וכל הזמן היינו פה, ושימחנו אותו. אני אומרת על זה, 'אני באתי לעשות לו רעש'. סבא אדם פשוט, שקט, ואני באה לעשות לו רעש, פשוט ככה, ומביאה את הילדים, ומבקשים ממנו, והוא קונה להם, והוא לוקח אותם, ופוגש אותם, ובא אלינו, ומשחק איתם, ויום הולדת, וסבא קונה הפתעה."

"למשל, כל חנוכה אנחנו עושים מפגש, ועד הפרט האחרון, קונה לכולם, סביבונים והפתעות, ואני אומרת לו ילדה בת שמונה עשרה מה יש לה לעשות עם זה, הנכדה הגדולה, 'לא, לא, לא, כולם אותו דבר, לא משנה, כולם ממש'. נוסע לשוק, מחפש את הדברים שהם אוהבים, מצאתי לזה, הבאתי לך כאן, ממש, כל הזמן, בדאגה לכולם. הנכדים, היה לו, איזה,שיח איתם, שהם ידעו מה שאנחנו לא ידענו, הם ידעו לעשות איתו, להוציא אותו, ממש כאילו מילאו לו את הלב. חוויה אינסופית עם אבא. סבא קונה להם, יאללה, סוכות, הסוכה היפה, הבנים והבנות עושים פה תחרות למי יש שרשרת יותר ארוכה, ואז מדביקים את הקישוטים, והוא קונה, ומוסיף, ומהדר, ומביא, ממש כל הזמן, כולנו כאן סביבו, עושים איתו, אוהבים אותו. פשוט זכינו לתפוס את זה, שזה היה ככה."

אהרון הי"ד נרצח בפיגוע דריסה ודקירה בצומת הגוש  ביום שלישי האחרון. במהלך השבעה הגיעה אמא לספר כיצד המחבלים התנפלו על אהרון כשהוא ירד מהאוטובוס, וכך הבן שלה וחבר שלו הצליחו להימלט לאפרת

"אבא היה שם, באמת, כדי, לעלות בסערה השמימה".

כשאני מבקש מחביבה להגיד משהו לעם ישראל, היא מתקשה להוציא מילים נחרצות, למרות שיש לה הרבה מה לומר, והיא רק מספרת עוד על אבא: "הדיבורים שלו היו דיבורים טובים, מילים מחזקות, ודברים טובים, ועשיה. יש אנשים טובים בעולם, ואבא היה בן אדם ענק פשוט, בצנעה, באמת בלי עניינים. אפילו לא ידעת שהוא עשה, אפילו לא ידעת שהוא היה. אתה מבין רק בדיעבד. בשקט. בענווה. פשטות כזאת."