אין גבול: כך פועל צבא הרחפנים שמחמש את הערבים בישראל

גבול מצרים בין באר מלכה לקדש ברנע, שעת צהריים ואנחנו במרחק של 100 מטרים מגדר הגבול, בחממות של ג', חקלאי ותיק. בשבועות האחרונים הוא סובל מירי מקלעים מהצד המצרי שוב ושוב ושוב. בהקלטה שהוא משמיע לנו הוא זועק בפניה לגורמי ביטחון כשברקע צרורות מקלעים.

לטענת צה"ל ירי המקלעים מבוצע על ידי המצרים בניסיון להוריד רחפני הברחות שחוצים פעמים רבות ביום את המרחב ממצרים לישראל ובחזרה. אשרי המאמין. כך או אחרת, איך אפשר לקבל ירי לשטח הריבוני של ישראל תוך סיכון חיי החקלאים. החקלאים באזור מספרים על קליעים שחדרו ללולים, למשרדים וגם למגורי העובדים התאילנדים שחלקם מסרבים לעבוד באזור מהפחד.

זמן קצר לאחר שאנחנו עוזבים את הנקודה, מתקבל דיווח על רחפן שחצה באותה נקודה בה עמדנו. אירוע שגרתי. "הברחה תקינה", כינו בעבר חלק מההברחות בקשר הצבאי.

קשה להבין עד שלא רואים בעיניים את המתרחש בגבול מצרים, שטח הפקר של ממש. בחודשים האחרונים התחלנו לצלול לנושא. 50 חציות רחפן בשבוע מתרחשות בגבול מצרים לפי נתונים שמסר נציג המשטרה בועדה שהתקיימה בנושא בכנסת. אלא שכנראה הנתונים גבוהים בהרבה.

החלטנו לרדת לשטח ולראות בעיניים את גודל הטירוף. התושבים באזור מדברים על ימים בהם עשרות רחפנים חוצים את הגבול מצד לצד. אוטוסטרדה אווירית של ממש שמעבירה מכל טוב מצרים – סמים, כלי נשק, תחמושת, ומה לא.

לפני שבועיים נחשף קצה קצהו של התופעה החמורה כאשר דובר צה"ל פרסם הודעה על תפיסת רחפן שבו היו 4 "כלי נשק ארוכים". מי שטרח להתבונן בתמונה גילה 4 מקלעי מאג (!). שווים המוערך בשוק הוא כחצי מיליון ₪ ליחידה. האם בדובר צה"ל לא מזהים מאג או שזו היתה דרך להסתיר את גודל החומרה של ההברחה? אין לי דרך לדעת. כך או אחרת, האירוע היה אמור לפתוח מהדורות חדשות, אבל הוא כמעט ולא סוקר. כמוהו התופעה כולה.

   |אז איך זה מתנהל?

תעשיית הברחות האמל"ח באמצעות רחפנים החלה בעיקרה לפני כשנתיים. בעבר ההברחות התנהלו בצורה פרמטיבית יותר. מבריחים מגיעים מהצד המצרי, כיפות רתק משני הצדדים פותחות באש, המצרים יורים על המבריחים, כוחות צה"ל לרוב לא עושים דבר, והמבריחים משליכים מעל הגדר, לעיתים עם סולמות, את חבילות הסמים. מהצד הישראלי מגיחים בדואים רכובים על רכבי שטח מהירים, אוספים את הסחורה ונעלמים בשטח ההפקר בואכה ביר הדאג'.

אבל למה להסתכן, לירות ולטפס כשאפשר לעשות את זה בקלות. פשוט להניח במרחק של קילומטרים מהגבול 10 כלי נשק ארוכים על הרחפן ולהטיס אותו ממצרים אל הלקוח הבדואי שיושב לו בנחת אי שם בשטח מוכן לקלוט את הסחורה.

הרחפנים הם רחפני ענק שיכולים לסחוב עד כ-80 ק"ג. עלותם מוערכת בכ-250 אלף ₪. כל הברחה שווה כמיליון ₪ ומעלה. עלות נשק ארוך תקני לא חוקי מוערכת בכ-90 אלף ₪. על רחפן שכזה ניתן להניח 10 נשקים ומחסניות נוספות. תתחילו לחשב את המספרים ואת סכומי הכסף האדירים שמגלגלות רשתות ההברחות שמעבירות בזה אחר זה רחפנים עם כמעט 0 סיכון.

   |המרוץ למיליון

בצה"ל מפעילים מערכות שונות שמנטרות את הרחפנים, ולעיתים אף מצליחות להשתלט עליהם ולהפיל אותם. אלא שזה לא אומר שהפלת הרחפן תביא לתפיסת האמל"ח.

כאן מתחיל המירוץ למיליון. מי יגיע ראשון לרחפן ולסחורה שעליו. אז מי לדעתכם ינצח? חיילת קרקל על דימקס צבאי או שני מבריחים בדואים מנוסים על טרקטורוני רייזר מהשורה הראשונה בשוק?

מפעם לפעם אכן נתפסים רחפנים ובצה"ל ובמשטרה מפעילים כמה יחידות שמבצעות מארבים ופעילות שטח אבל למרות הרצון הטוב ומסירות הנפש של לוחמי היחידות, הן מעטות ודלות תקציבים.

מדובר על שטח ענק של קרוב ל-200 של גבול בין כרם שלו לאילת בגבול מצרים וכ-300 קילומטר בגבול ירדן מהערבה דרך אזור ים המלח, בקעת הירדן ועמק בית שאן.

   |מאות אלפי נשקים בין הנהר לים

כמות כלי הנשק שנמצאת אצל האויב בין הנהר לים היא בלתי נתפסת תרתי משמע. נסיונותינו לקבל נתונים בשנים האחרונות לא צלחו מסיבה פשוטה. איש אינו יודע. לכולם ברור שמדובר במאות אלפי כלי נשק אך כיוון שישנן אלפי הברחות אמל"ח בשנים האחרונות, איש אינו יודע לתת מספרים מדויקים.

צרפו לכך את האמצעים השונים. אם נתפסו 4 מאגים בגבול מצרים יש להניח שהם לא היחידים. בנוסף מוברחים רובי צלפים, מטענים תקניים כולל מטעני כלימגור קטלניים במיוחד, ואין שוב סיבה להניח שלא הוברחו גם טילי נ"ט מסוגים שונים.

עד כמה קל להבריח? לפני כמה חודשים חשפנו בקול היהודי כי בגבול הערבה עבר רכב מירדן לישראל. כן כן, כמו שזה נשמע, פשוט נסע, חצה את הגבול ונעלם. מה ומי היו בתוכו? איש אינו יודע.

במשך שנים הסבירו בשב"כ כי הברחות האמל"ח אינן מטרידות אותם יתר על המידה, כל עוד מדובר באירוע "פלילי". "מה אכפת לי שיהיו עוד כמה אקדחים ביריחו?", התבטא גורם בשב"כ.

עם הזמן אפילו שם נפלה התובנה כי פלילי ולאומני מעורבבים, וכי מאחורי רשתות ההברחות, ודאי בציר סוריה-לבנון-ירדן-יו"ש, עומדים האיראנים.

השיא היה בתפיסת הברחה גדולה שכללה בנוסף למטעני נפץ תקניים גם טילי לאו וטילי RPG, שעל פי השב"כ סופקה בידי מוניר מקדח, בכיר פת"ח מלבנון.

   |אירוע לאומני ואסלאמי

בנגב האירוע מתלכד למגמות הקשות שמתרחשות מזה שנים. מחד התגברות פעילות התנועה האסלאמית בקרב הבדואים, הקמת עוד ועוד מסגדים ומוסדות דת שונים.

מאידך ייבוא נשים מעזה ומחברון, מה שגורם לכך שעשרות רבות של אחוזים בחברה הבדואית בישראל רואים עצמם כ"פלסטינים" ולמעשה בעלי קרובי משפחה של ממש בעזה וביהודה ושומרון.

תעיד הסערה של קניית בית בישוב עומר בידי בן משפחתו של מנהיג חמאס אסמעיל הנייה.

אז נכון יש גם המון פעילות פלילית ומלחמות חמולות כמו זו שנראתה בערערה בנגב לפני שבועיים. כח האש שהופעל בין שתי חמולות כאשר עובדי חברת חשמל שהגיעו לתקן את השנאים שהושבתו נמצאים בתווך, לא היה מבייש הסתערות של פלוגת גבעתי בג'בליה. גם צרורות מקלעים נשמעו, ורק בנס האירוע הסתיים עם עובד חברת חשמל פצוע במצב קל בלבד.

14 חשודים נעצרו, כולל מנהל מחלקת הרווחה במועצת ערערה – עניין לא נתפס בפני עצמו. למעט אחד כולם שוחררו מחוסר ראיות כבר למחרת.

אלא שלצורך ריבי חמולות לא מבריחים עשרות אלפי כלי נשק. יש כאן התחמשות לאומנית אסלאמית שבקצה עתידה חלילה להתהפך עלינו.

רק לפני שבוע פורסם כתב אישום מטריד נגד בדואי תושב לקיה שהצטרף לארגון דעא"ש. ברשותו נתפס רובה M16 ואקדח.

על פי כתב האישום, אסלאם אלצאנע, תושב לקיה שבנגב, פרסם סרטונים רבים של דעא"ש, ובהם שירי הלל למחבלים ותמונות של חמושים ושל דגל הארגון. הוא פרסם גם תמונות רבות של הוצאות להורג שביצע הארגון, בדומה לאלה שליוו את גל המצטרפים לארגון בסביבות שנת תשע"ד.

בנוסף על כך, הוא השיג באופן לא חוקי אקדח ורובה M-16, הסתובב איתם בסביבות ביתו וירה ברובה - אותו  מסר במהלך חקירתו.

שבוע לפני כן הוגש לבית המשפט השלום בבאר שבע, כתב אישום נגד מוסא אבו עיאדה (19) משבט אבו רביעה בנגב בגין הסתה לטרור וגילוי הזדהות עם ארגון טרור. הוא שיתף לאורך תקופה סרטונים של חמאס, שיבח אותם על חטיפת יהודים ועוד.

ואי אפשר לשכוח שורת פיגועים רצחניים שביצעו בדואים בנגב לאורך השנים. מרצח החייל רון קוקיא הי"ד בערד ועד לפיגועים בבאר שבע.

   |הנובה זה לא היסטוריה – זה יכול לקרות מחר שוב חלילה

את הסיור שערכנו בגבול מצרים סיימנו באתר הטבח בנובה. פעם ראשונה שהצלחתי להגיע למקום הנורא והאיום בו טבח האויב בבנינו ובנותינו.

נזכרתי שיש לי שופר בתיק וליד תמונתו של אליקים ליבמן הי"ד תקעתי עד כלות הנשימה כשאני חושב על מה שהתרחש במקום הזה. כשפקחתי עיניים ראיתי משפחות שהתאספו סביבנו וצילמו. "למה את בוכה אמא?", שאלה ילדה קטנה את אמא שלה.

ואז הבנתי פתאום למה אני כל כך רועד ונסער. זה לא רק על מאות הנרצחים והמראות הבלתי נתפסים שלא עוזבים אותנו מאז שמחת תורה תשפ"ד.

זו בעיקר ההבנה שמדינת ישראל מראש הממשלה ועד דרגי השטח, עדיין ישנים על האף ושאירוע כזה וחלילה וחס גדול יותר, יכולים להתרחש בכל רגע. לאויב יש אמצעי, כוונה ויכולת. נשק בלי די, רכבי שטח בכמויות, כסף מזומן בסכומים שאי אפשר לתפוס, ומוטיבציה אדירה להילחם בנו.

בן אדם מה לך נרדם, אתה רוצה לזעוק ולצעוק לכל מי שרק אפשר. מה אתם חושבים שיעשו עם מאות אלפי הנשקים הללו? למה אתם לא מתעוררים?

לחסל את הרמטכ"ל האיראני בטהראן זה כמובן נהדר, אבל איך מדינה שיודעת לעשות זאת לא מצליחה להתמודד עם בדואים שמבריחים אמל"ח ברחפנים?

השבוע הוקפצו מסוקי חיל האוויר ואמצעים נוספים של צה"ל כדי לפגוע בכטבמ"ים חות'ים, ממש בנקודה בה סיירנו סמוך לבאר מילכה.

מדוע צה"ל מבין כי כטב"ם חות'י הוא כלי טיס אויב שצריך להעמיד את כל הצבא על הרגליים בשבילו, אבל רחפן עם 4 מאגים שיכולים לחולל חלילה טבח ברחבי הארץ, זוכים לכמעט 0 התייחסות? מדוע ממשלת ישראל לא יוצאת למבצע איסוף נשק ומיגור האויב בכל רחבי הארץ. לא רק בעזה וג'נין. גם ברהט, ובביר הדאג', בלוד וביפו, ובגליל.

למה אנחנו מחכים?