איסלמתי יהודים בוואדי ערה

בניגוד לתחקירים עיתונאיים סטנדרטיים העוסקים בשחיתות או מחדלים, הסיפור שנחשף השבוע בסדרת הדוקו החדשה בערוץ 14 (בתמיכת "קרן קולנוע שומרון") הוא לא רק סיפור ביטחוני ולאומי, אלא גם טרגדיה אנושית מתמשכת המשלבת ניצול ציני של מצוקות אישיות, הונאה מתוחכמת בחסות ערכים ליברליים, ועיוורון ממסדי שאנחנו לא מצליחים להתנער ממנו.

במרכז התחקיר עומד מרכז "דאר א-סלאם" בואדי ערה. כלפי חוץ, המקום הציג את עצמו כנווה מדבר של שלום, אחווה ודיאלוג בין-דתי. המצג היה כה משכנע, עד כי המקום זכה להכרה ממסדית ואירח קבוצות תיירים, חיילים ומעל הכל סיורים של מוסדות חינוך. אלא שמתחת לפני השטח, התגלתה מציאות הפוכה לחלוטין: מערכת משומנת של "דעווה" (השתלטות בדרכי נועם), הממומנת על ידי ארגוני טרור ובהם חמאס, שמטרתה אחת: צייד נפשות. איתור צעירים וצעירות יהודים, והעברתם על דתם.

הסוכן הכפול שחזר בתשובה

עלילת הסרט, שעולה על כל תסריט דמיוני מגוללת את סיפורו האמיתי של א' (המכנה  עצמו בסדרה "אשרף מרוואן"). יהודי ישראלי ממשפחה ליכודניקית מעפולה, שבשל משבר אישי וחיפוש רוחני התאסלם, ונשאב אל תוך המרכז בואדי ערה, ואף הפך לשייח' ומטיף בולט בארגון. הוא נישא למוסלמית והקים משפחה בתוך הכפר.

נקודת המפנה מתרחשת כאשר א' מתחיל להבין לאן נפל. הוא יוצר קשר עם בנצי גופשטיין, שמפנה אותו לאלחנן גרונר, תחקירן "הקול היהודי". במשך תקופה ארוכה, א' מתפקד כ"חפרפרת" בלב הארגון. הוא מעביר לגרונר חומרים מתוך המרכז, החושפים את הקשרים הכלכליים לחמאס, את השיטות לאסלום יהודיות, ואת הקשרים לגורמי ג'יהאד עולמי.

הדרמה מגיעה לשיאה כאשר א' נשלח לקורס הכשרה בטורקיה, שם הוא פוגש את גדולי המסיתים בעולם המוסלמי ומבין שהארגון בו הוא חבר הוא חלק מתשתית טרור "על מלא". ההבנה הזו מובילה אותו להחלטה להימלט. החילוץ הדרמטי, שמתואר בסדרה, מותיר מאחוריו שובל של הרס אישי. א' נאלץ להותיר את ילדיו מאחור, ויוצא למסע שיקום פיזי ורוחני כשהוא חסר כל.

"אנחנו לא מנהלים את העולם" 

כדי לטעום מעט מהתהליך שעבר בדרך לפרויקט התיעודי הזה, שנמשך כחמש שנים, שוחחנו עם יוצר הסדרה, הבמאי אברהם שפירא. שפירא, יחד עם גרונר, ליוו את א' מרגע החשיפה ועד לניסיונות השיקום, והפכו לחלק בלתי נפרד מהסיפור.

מה משאיר אותך בתוך ההרפתקה הזאת במשך חמש שנים? אתה לא רק מתעד מהצד, אתה ממש בתוך האירוע.

"הרבה היבטים משכו אותי. יש כמובן את הסיפור עצמו - סוכן שעובד בפנים, החשיפה של המקום, התעלומה והשקר שצריך לגלות. אבל גם מבחינה אישית זה מאוד סחף - פתאום אני ואלחנן היינו היחידים שבקשר עם בן אדם שנמצא במציאות מטורפת. וגם אחרי זה בשיקום ובהמשך הסיפור לאורך השנים. אתה פשוט נשאב לתוך סיפור שהוא גדול בכמה מידות, אבל אתה היחיד שנמצא בו, אז אתה עושה מה שאפשר".

כשזדונות נהפכים לזכויות 

מבחינת שפירא נקודת המפגש הראשונה נותרה זאת שהותירה עליו רושם יותר מכל ההרפתקאות והחילוצים שהוא עתיד לעבור בשנים הבאות: "זה היה רגע כזה של שנייה לפני שקיעה, והוא הגיע עם הכיפה המוסלמית וביקש שנביא לו תפילין. הבאנו איתנו עוד איזה בחור שניגן. וזה היה רגע... לראות אותו ככה עם הכיפה המוסלמית מניח תפילין. זה היה חיבור לא רק של תחקיר ואנשים רעים, אלא גם איזה תהליך נפשי שלו של חזרה. זה היה רגע חזק מאוד שדרכו התעוררנו לתוך זה".

"רגע נוסף היה הפגישה אצל בנצי גופשטיין. לראות את האנשים שעוסקים בתחום הזה, שיש להם את הכלים והניסיון, פוגשים את הסיפורים הבלתי יאומנים האלה. לראות איך מכניסים את זה לכלים פרקטיים - לאיפה הבן אדם הולך, איך הוא מסתדר, איך הוא שורד נפשית. זו מעטפת של חשיבה על כל פרט בחיים של היהודי שמולך".

בין השורות עולה דמות מורכבת. א' הוא לא רק קורבן, הוא היה שם חלק פעיל. הוא אסלם אנשים אחרים, איך אתם מחזיקים את זה עם כל האמפטיה? 

"נכון. אבל אנחנו לא מנהלים את העולם ולא יכולים להחליף את הקדוש ברוך הוא. שום סיפור פה הוא לא פשוט וזה לא נגמר ב'חיו באושר ועושר'. בן אדם לא יוצא מכפר עם בעיית זהות כזאת חמורה ופשוט הכל מסתדר. הוא היה סוג של מודל שם. הוא הגיע לשם ממקום של חיפוש רוחני, של 'שלום ואהבה', וזה דיבר אליו ברמה התיאולוגית. הם הסתירו טוב מאוד את החלקים הלא יפים - הקשרים לטרור, לחמאס, לדאע"ש. לכן מהרגע שהוא נתפס, הוא נהיה שגריר שלהם. הוא הלך להרצאות, שכנע אחרים להתאסלם. הוא נפל להם לידיים כמו 'דג שמן' - ישראלי, חכם, מכיר את המנטליות. 

"אבל דווקא בגלל כמה שהוא נכנס עמוק ועשה דברים לא טובים, משם הוא יכול היה לזכות שזדונות יהפכו לזכויות, עם הזמן הוא השתמש בכוח הזה ובזכותו יהודים שהתאסלמו חזרו הביתה".

לא היה רגע שחשדתם שהוא עובד עליכם? שזו מלכודת?

"היה חשד, בטח. אתה לא יודע לאן אתה נכנס בהתחלה. אבל אנחנו מאוד התמסרנו לקשר הזה באמונה ותמימות וגילינו יהודי שעבר הרבה וברגע הזה רצה מאוד לתקן. לא שלא היינו זהירים, אבל בקשר ובמפגש היינו שם בשבילו. לא שכנענו אותו לעשות כלום, אבל כשהוא בחר - היינו שם לתמוך".

הפנים המחייכות של הטרור 

אחת הנקודות הקשות להבנה בסיפורים מהסוג הזה היא החשיבה האיסלאמית שנעה בין רצון להשמיד לבין ניסיון לאסלאם ולהשפיע תיאולוגית על המציאות. מה גורם לארגוני טרור רצחניים להשקיע גם במקומות מהסוג הזה? 

"הנקודה היא שיש להם מטרה סופית שכל העולם יהיה מוסלמי" - מסביר שפירא את נקודת המבט שלו - "אם זה הולך בטוב, סבבה. אם לא, אז בכוח. כשארגון כמו חמאס משקיע כסף, והרבה כסף, במקום כמו 'דאר אל-סלאם' במקום לקנות רובים או רקטות, הוא רוצה להפחית את ההתנגדות. ליצור מצב שבו הכל נהיה רצף אחד. מבחינתנו יש מוסלמי 'חמוד' ויש מחבל, ואנחנו לא עושים את הקישור. הסיפור הזה חושף שאותם אנשים הכי נחמדים, שמדברים על Peace and Love, קשורים לאותם גופים קיצוניים. זה משהו שאנחנו כישראלים מתקשים להבין, את ההיגיון הזה שבו הדברים הנחמדים והדברים הלא נחמדים משרתים את אותה מטרה".

מיראה לאהבה

בסיום השיחה שלנו אני משתף את שפירא במחשבות שעוברים לי בכל פעם שמתפרסמים סיפורים מהסוג הזה - הם אמנם מזכירים לנו את הכוונות הרעות של האיסלאם אל מול האשליות שאנחנו מייצרים לעצמנו, אבל לא נוגעים במהות של הייעוד היהודי בלי קשר לאיומים שיש עליו. ממש כמו סיפורי נישואי ההתבוללות קצת יוצא מבין השורות מסר שטוח שאומר: "אל תתחתני עם ערבי כי הוא בסוף ירביץ לך", בעוד שיהודים צריכים לחיות כיהודים לא רק מהפחד אלא כדי למלא את תפקידם. 

שפירא משוכנע שמחשיפות של סיפורים כאלה גם המסר הזה של הייעוד יצמח בסופו של דבר. "אתה רואה יהודים כל כך מבולבלים, הולכים למקומות כאלה, וכשבסוף הם נחשפים לאן הם הגיעו, אני חושב שזה מחזיר את כולנו הביתה. מחזיר אותנו באמת לשורש שלנו. זה קרה להרבה אנשים גם בטבח - זה ישר מחזיר אותנו לשורש שלנו. 

"זה ליווה אותנו בכל הפרויקט הזה. זה באמת לא רק ה"פלילי" או אפילו לא הקשרים לטרור, אלא זה מחזיר את כולנו לשורש. כמו שאומר אחד המרואיינים בסרט, קודם כל להפנים שאנחנו במלחמת דת. עכשיו יש צד כזה שאומר "הם רוצים להיות במלחמת דת אבל אנחנו לא שם" אבל לאט לאט אנחנו קולטים שבהתעקשות שלהם על 'מלחמת דת' הם משקפים לנו שיש לנו פה שליחות, יש לנו פה ייעוד, שאנחנו בארץ שלנו, יש לנו יהדות ויש לנו מקורות ויש לנו תורה ויש לנו הקדוש ברוך הוא. כי לברוח כל היום מהתקפות ולכבות שריפות את זה עשינו אלפיים שנה. עכשיו זה לחזור הביתה באמת". 

תגובת משרד החינוך:

משרד החינוך מבהיר באופן חד משמעי: אין כל קשר, התקשרות או מכרז פעיל בין משרד החינוך לבין המרכז המדובר.

מנכ"ל משרד החינוך הנחה לבדוק את הטענות באופן מיידי, שלפיהן פועל מחוץ למערכת החינוך מרכז קיצוני במסווה חינוכי, ולהפעיל בהתאם לממצאים את כל הכלים העומדים לרשות המשרד למגר את הפעילות.