דעא"ש סניף נגב: בעל אזרחות ישראלית נעצר על ירי והחזקת נשק

כתב אישום מטריד נגד תושב לקיה שבדרום, שהצטרף לארגון דעא"ש, נחשף אתמול. בעבר השב"כ הכריז שהנשק הלא חוקי הוא איום על הביטחון הלאומי של ישראל, אך נראה שהרשויות לא הפנימו את האיום.

על פי כתב האישום, אסלאם אלצאנע, תושב לקיה שבנגב, פרסם סרטונים רבים של דעא"ש, ובהם שירי הלל למחבלים ותמונות של חמושים ושל דגל הארגון. הוא פרסם באינסטגרם ובטיקטוק שירים כמו: "המדינה (=דעא"ש) נלחמת מלחמת קודש בכל מה שהיא יכולה" ו "האנשים העזים ביותר באיבתם כלפי המאמינים, הם היהודים ואלה אשר ביצעו עבודת אלילים". הוא פרסם גם תמונות רבות של הוצאות להורג שביצע הארגון, בדומה לאלה שליוו את גל המצטרפים לארגון בסביבות שנת תשע"ד.

בנוסף על כך, הוא השיג באופן לא חוקי אקדח ורובה M-16, הסתובב איתם בסביבות ביתו וירה ברובה - אותו  מסר במהלך חקירתו. בעקבות כך, הואשם אלצאנע בעבירות של החזקת נשק שלא כדין, ירי בנשק לא חוקי, הסתה לטרור והזדהות עם ארגון טרור.

בהתחשב בכך שהוא נעצר עוד לפני שהספיק לבצע פיגוע ממשי וכלי הנשק נמסרו לידי הרשויות, האירוע יכול להישמע זניח. אך למעשה, התמונה שהוא מצייר חדה ומטרידה - וממחישה שוב את הקלות הבלתי נסבלת של השגת נשק לא חוקי, ואת הפופולריות של עמדות דאע"ש ודומיו בקרב הערבים והבדואים בישראל. ארגון דאע"ש, כזכור, דוגל בחזרה למקורות האסלאם הראשוניים - לחימה במוסלמים המואשמים בכפירה ובמשטרים שאינם שולטים בהתאם לשריעה, במטרה להביא לכך שדת האסלאם תשלוט בעולם כולו.

לא "פושע בודד"

פעמים רבות נתפסת החברה הבדואית בישראל כשלווה ולויאלית, והמקרים המתרבים של נשק לא חוקי בקושי מתפרסמים. גם אם יישמע בציבור על מקרה כזה, הוא יקוטלג כ"פשיעה" - בדומה לקרב היריות עליו דיווחנו בין שתי קבוצות בדואיות בנגב.

למעשה, כמויות הנשק העצומות בנגב זורמות כבר שנים - ראו למשל בכתבה שפרסמנו בשנת תשפ"ג, על הכפר הבדואי חורה: בכפר נמצא מחסן אמצעי לחימה ובו מקלעים, כלי נשק ותחמושת בכמות גדולה. בנוסף נמצא במקום טיל לאו. מרבית אמצעי הלחימה נגנבו מבסיסי צה"ל ומחיילים, וכן נמצאו גם כספים ורכב גנוב.

ההזדהות עם הטרור נוכחת מאוד גם היא - רק בשבוע שעבר התפרסם על בדואי נוסף משבט אבו רביעה, שהזדהה בגלוי עם חמאס, פרסם סרטוני תעמולה ולעג לחטופים שבשבי. מיותר לציין שכפי שנכתב בכתב האישום, ההסתה שהפיץ המחבל היא "מעשה של הזדהות עם ארגון טרור, לרבות בדרך של פרסום דברי שבח, תמיכה או אהדה בפומבי… ועל פי תוכנו של הפרסום והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשי טרור".

מי שעוקב אחרי הדיווחים שלנו, יודע שהברחות הנשק עלו מדרגה בתקופה האחרונה: רחפני משא מבריחים כמויות גדולות של נשק ממצרים וירדן, ומא"גים תקניים מוצאים את דרכם למרכזי האוכלוסיה הערבית והבדואית. כשמשלבים זאת עם הויראליות של תכני טרור ברשת, השאלה "מתי יגיע האסון הבא" נראית כמו עניין של זמן. האם המדינה תבין את האיום האסטרטגי, ותפעל כדי לנקות את השטח מנשק - ומאנשים הלהוטים כל כך לשרת את האויב?