הוחמר עונשו של הערבי שהבריח מסתננים לבקשת איראן ועבד בבסיס צבאי

הוחמר עונשו של חאמד חאמדי, ערבי בעל תעודת זהות כחולה המתגורר בנצרת, בעוון מגע עם סוכן חוץ. פעילותו בשירות האיראנים החלה בניסן תשפ"ג, ונמשכה עד לכידתו, חצי שנה לאחר מכן.

על פי כתב האישום, חמאדי עמד בקשר עם ערבי תושב ג'נין שקישר בינו לבין המודיעין האיראני. בהנחיית הגורמים האיראניים, חאמדי ביצע משימות שונות: איסוף והסעת מסתננים שחצו את הגבול מירדן, בדיקת נקודות חדירה בגבול לצורך הסתננות לישראל, ואף הצית ארבעה כלי רכב ברחוב יהודי בחיפה. 

בפסק הדין הגדירו השופטים את מעשיו כ"מגע עם גורם הפועל מטעם מדינה המקדישה משאבים ומאמצים אינספור, לחדור את מעטה ההגנה של מדינת ישראל". הם אף הוסיפו, כי "כגודל הסיכון הנשקף לביטחון המדינה מהגורם הזר, כך מידת הנזק הפוטנציאלי…. וגם חומרת העבירה".

כשהקשר ביניהם החל, הציע  זיאד לחמאדי לאסוף מסתננים שחצו את הגבול מירדן לישראל, להסיעם למקום סמוך בתוך המדינה, ולבדוק את התאמתה של נקודה מסוימת בגבול ירדן לביצוע הסתננות. חמאדי נענה למקצה המשימות הראשון הזה וביצע אותו במלואו.

חודשיים לאחר מכן, פנו אל זיאד גורמים שפעלו במישרין או בעקיפין מטעם המודיעין האיראני, והציעו לו לקדם פעולות מגוונות לפגיעה בביטחון המדינה: הצתת כלי רכב ומבנים, הברחת נשק וסמים משטחי ירדן, צילום קציני משטרה ופוליטיקאים, ואף תכנון מוקדם של התנקשות בחייו של חבר הכנסת לשעבר יהודה גליק.

זיאד ניסה לרתום את חמאדי לפעילויות אלו והציע לו לצלם קצין משטרה בכיר, וכן להצית כלי רכב של יהודים ולתעד זאת תמורת תשלום של 5,000 ש"ח עבור כל רכב שיוצת. בשלב זה, חמאדי כבר החל לחשוד באופן ממשי כי המשימות ניתנות בהכוונה ובמימון של מדינה זרה – ובפרט איראן – וכי זיאד עצמו חבר בארגון הג'יהאד האסלאמי.

למרות שחמאדי סירב בתחילה להצעות אלו, זיאד שב והפציר בו, ולבסוף הסכים חמאדי לבצע את משימת ההצתה. בליל ג' בתמוז תשפ"ג יצא חמאדי יחד עם יוסף חמאד, אותו גייס למשימה, אל רחוב בחיפה שבו ידעו כי מתגוררים יהודים. השניים הציתו ארבעה כלי רכב ברחוב, וחמאדי צילם את המעשה ושלח את התיעוד ישירות לזיאד.

הפעילות העוינת המשיכה לצבור תאוצה במהלך החודשים הבאים. בתקופה זו הציע זיאד לחמאדי שורה של משימות נוספות, והם הוסיפו לעמוד בקשר רציף. בחודש יולי חאמד אף ביצע, לבקשת זיאד, בדיקה נוספת להתאמת נקודה בגבול להסתננות, כשהוא מלווה במסתנן ירדני.

איך הגיע מידע על הבסיס לפעיל הפרו איראני?

בחודש אב תשפ"ג, המידע שחלק חמאדי הפך לצבאי ורגיש בהרבה. זיאד ביקש ממנו פרטים מיועדים בנוגע למחסני נשק בבסיס צבאי הסמוך לטבריה, אותו הכיר חמאדי היטב מעבודתו. חמאדי שיתף פעולה ומסר לו כי הבסיס מצוי באותה העת בשלבי בנייה. חאמדי נעצר מעט לאחר מכן, אך מיותר לציין את ההשלכות של העסקת פעיל פרו איראני בבניית בסיסי צה"ל.

המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ערערה על עונשו של חאמדי, בטענה שהוא מקל מידי. לטענת הפרקליטות,  העונש שנגזר בבית המשפט המחוזי אינו משקף את חומרת המעשים ואת הסיכון הטמון בהם - כאשר עצם קיום הקשר האסור כבר מהווה סכנה לביטחון המדינה.

בנוסף הצביעה הפרקליטות על התופעה המתרחבת של גיוס אזרחים ישראלים על ידי גורמים איראניים לביצוע משימות שונות נגד מדינת ישראל, ועל הצורך בהחמרת הענישה לשם הרתעת הרבים.

בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות, וקבע כי עבירת המגע עם סוכן חוץ היא מן העבירות החמורות שבחוק העונשין, בין היתר בשל פוטנציאל הנזק הטמון בה והסיכון הנשקף לביטחון המדינה.

המשנה לנשיא, השופט נעם סולברג, הדגיש כי לעבירה זו ״שער כניסה״ רחב, וכי גם מגע שנראה בתחילתו מוגבל או שולי עלול להתפתח בהמשך לפעילות חמורה ומסוכנת. עוד נקבע כי יש לגדוע קשרים מסוג זה כבר בראשיתם, לפני שיבשילו לכדי פגיעה ממשית בביטחון המדינה. 

עם זאת, גזר דינו של הסייען האיראני לא הוחמר באופן משמעותי - הוא הוארך בשנה אחת, ועומד כעת על שבע שנים. זאת כאשר הרף המירבי לעבירות מסוג זה עומד על חמש עשרה שנה.