- הרשמה לניוזלטר
- מועדון המשפיעים
- שימושון
- אודות
- תרום לנו
- צור קשר
במהלך ריב חמולות שהתקיים בליל שבת האחרון בכפר כנא, הוטלו רימונים מרחפן על בית וכתוצאה מכך נפצעו ארבעה ערבים, לאחר האירוע הוחלט על "הפסקת אש" בין המשפחות היריבות.
האירוע הזה מצטרף לשורה ארוכה של מקרי פשיעה בחברה הערבית עם מספרי הרוגים רבים.
בשנה האחרונה, עם עליית מספרי ההרוגים הערבים כתוצאה מהאלימות הערבית, ישנה אמירה שחוזרת שוב ושוב מפי חברי כנסת ואנשי ציבור ערבים כי הפשיעה היא תוצאה של העדר משילות וחוסר אכפתיות של המשטרה והשר העומד בראשה מהנעשה אצל הערבים: "זו לא תרבות (ערבית) זו מדיניות (של המשטרה)" קרא ח"כ איימן עודה.
אלא שלצד הקריאות האלו, מסתבר שדווקא כאשר המשטרה כן פועלת באפקטיביות ומשיגה תוצאות, היא חוטפת ביקורות רבות ממנהיגי החברה הערבית.
ביום רביעי שעבר במהלך מרדף בפעילות משטרתית בכאבול, נהרג אחמד אשכר, יממה לאחר מכן נשמעה שורת גינויים ממנהיגים ערביים בישראל:
ג'מאל זחאלקה, ראש ועדת המעקב העליונה לאזרחים ערבים, פרסם פוסט שכתב לאחר מותו של אחמד: "ארבעה בני אדם נהרגו בלילה אחד, ועשר לענייני הפשיעה פונה לתקשורת כדי לתמוך בשוטר שהרג אזרח ערבי בכאבול. המשטרה הודיעה כי היא חוקרת את האירוע ודברי השר מצביעים על כך שמדובר בחקירה מדומה. אבל האמת היא שהשר וראש הממשלה לא רק תומכים בשוטר הרצחני, אלא שהם גם תומכים בארגוני פשע ובכנופיות, ומעניקים להם 'חופש פעולה' בפשעיהם, באלימותם ובפעולות הסחיטה שלהם. כל זה רק מחזק את נחישותנו להמשיך במאבק להשגת מטרתנו: חברה בטוחה!".
מנסור עבאס השתתף בהלוויה וקרא לאחריה: "חובת המשטרה היא להילחם בכנופיות פשע, לא להרוג את ילדינו בגלל עבירת תנועה".
מזכ"ל חד"ש, אמג'ד שביטה, אמר לערוץ "אל-ג‘רמק": "חשוב לזכור שהשהיד של כאבול נהרג מאש משטרת ישראל, שהרגה אותו בדם קר וזו חלק מהתרת דמנו".
ראש הוועדה העממית בטמרה, מוחמד סבח, השתתף בעצרת בכּאבול בסופ"ש האחרון, ואמר: "המצב זהה בטמרה, בכּאבול ובפלסטין שבפנים (הכוונה לגבולות ישראל. ע"ש). אנחנו בני אותו עם, דאגתנו אחת וכאבנו אחד...הממסד הישראלי הזה שנתן אור ירוק למשטרה הישראלית לשתף פעולה עם הפשיעה והפושעים, היא אותה משטרה וממשלה שמגבה את השוטר הרוצח הזה...באופן ברור זו מדיניות מתמשכת נגד כל מי שהוא ערבי ופלסטיני בארץ הזאת...זו אותה מנטליות שמתייחסת כאויב כלפי כל מי שהוא ערבי או פלסטיני, כלפי עמנו בעזה ובגדה".
גם כאשר פעלו כוחות הביטחון בפשיעה בתראבין, כאשר במהלך הפעילות שלהם נהרג מוחמד חוסיין תראבין מירי שוטר שירה על מנת להגן על עצמו, נשמעו גינויים ערביים רבים, כאילו לא היו אלו מנהיגי החברה הערבית שהתלוננו כל העת על העדר הטיפול ואכיפת המשטרה בפשיעה והאלימות הערבית.
ח"כ אחמד טיבי התבטא אז: ״יש לבדוק אם חיסולו של הבדואי בתראבין, הייתה פקודה של בן גביר - כדי להציג קבלות על הריגת ערבי״ ומנסור עבאס טען לאחר מכן כי : "המשרד לביטחון לאומי מפקיר את החברה הערבית"
בטורו בסוף השבוע התייחס העיתונאי קלמן ליבסקינד לתופעת האלימות הערבית, ולא חסך בביקורת כלפי האשמת הערבים את היהודים באלימות שלהם עצמם.
לדברי ליבסקינד, המציאות הקטסטרופלית ברחוב הערבי איננה נובעת רק מאוזלת יד של המשטרה או ממחסור בתקציבים לחברה הערבית, אלא היא קודם כל, ולפני הכל, עניין תרבותי מושרש.
לניסיון להטיל את כל כובד האשמה על מדינת ישראל ומוסדותיה, בזמן שערבים רוצחים ערבים על רקע נקמות דם ו"כבוד המשפחה", הוא קורא "עיוורון מרצון".
קלמן מתייחס גם לעובדה שהאלימות לא נמצאת רק בשולי החברה אלא נמצאת גם אצל רופאים ערבים: "לא מכבר נעצר בדירת מחבוא ברמאללה "הרופא היורה": ישראלי תושב ערערה, בוגר לימודי רפואה, שחשוד ברצח צעיר בנגב במסגרת סכסוך בין משפחות. "מה גורם לאדם שלמד שנים רפואה לירות על בני המשפחה שלו?", שאל סגן־ניצב ברוך הוניג, מפקד תחנת ערוער, והשיב: "המחויבות לשבט מעל הכול... יש משהו בחברה הבדואית שמאדיר את השבט, את המשפחה ואת הכבוד".
"חברה שבה אם בן דוד שלישי שלי רצח מישהו, אני צריך לדעת שהנקמה יכולה למצוא גם אותי רק כי שנינו מאותה משפחה מורחבת – היא חברה שמשהו עמוק בה דפוק", הוא קובע נחרצות.
מעבר לכך, הוא מאיר בזרקור את מה שרבים במערכת הביטחון חוששים לומר בקול: הציבור הערבי, במקרים רבים, אינו קורבן פסיבי של המציאות אלא שותף פעיל בשימורה. לפי נתוני המשטרה שהוא מביא, חקירות רבות משובשות באופן שיטתי על ידי בני המשפחה של הנרצחים עצמם, שמעלימים מצלמות אבטחה ואוספים תרמילים מהזירה כדי למנוע מהמשטרה לפעול, מתוך רצון "לסגור עניין" בחוקי המדבר של דם תמורת דם.
בסופו של דבר, הניתוח של ליבסקינד מבהיר כי האלימות היא קצה הקרחון של תרבות המורגלת לחיות "לצד החוק" – החל מעבירות בנייה ונהיגה ועד להעלמות מס. ללא שינוי תרבותי עמוק שיבוא מתוך החברה הערבית עצמה, וללא נכונות להוקיע את הרוצחים במקום לחבק אותם.
"שום שר ושום ממשלה לא יוכלו לעצור את נהר הדם. הגיע הזמן להפסיק להאשים את המדינה במה שצומח בתוך הבית".
