אחרי תקופה שבה היה נראה שיש שינוי אמיתי ביחס של היחידה המרכזית שומרון יהודה של המשטרה, בגבעות מדווחים על פשיטות יומיומיות במטרה להטריד את המתיישבים. פשיטות שהן רק חלק מהקאמבק של ימ"ר ש"י בחודשיים האחרונים, היישר לימי רדיפת החלוצים.
לפני כ-6 שנים נהרג אהוביה סנדק, נער ממעוז אסתר, לאחר שבלשי ימ"ר ש"י ניגחו את רכבו במהלך מרדף. הרכב שבו נסע סנדק יחד עם חבריו התהפך ואהוביה נהרג במקום.
מותו של סנדק פתח תיבת פנדורה שחשפה עשור וחצי של רדיפת מתיישבים על ידי ימ"ר ש"י, יחידה שהפכה ליחידה משטרתית שמטרתה להילחם בהקמת הגבעות, ולנפח את עלילת אלימות המתנחלים.
הנתונים שנחשפו גילו כיצד הפקירה המשטרה את מחוז ש"י, שהפך למפל פשיעה, כפי שהוגדר בדוחות משטרתיים, בשביל מרדף אובססיבי אחרי נערים שהפרו שטח צבאי סגור.
בעקבות פרשת סנדק והזעם הציבורי החלו שינויים ארגוניים בימ"ר ש"י, ובמשך שנים ספורות היתה ניכרת ירידה ברמת האובססיה של היחידה נגד יהודים. כוחות איכותיים הופנו למאבק בהברחות אמל"ח, וימ"ר ש"י הפסיק להיות צוות המעצרים של המחלקה היהודית בשב"כ.
מי שלא ראה בעין יפה את השינוי בימ"ר ש"י היו אנשי השב"כ, וכך נולדה פרשת אבישי מועלם. מועלם, שבתקשורת תואר כמקורב של בן גביר אך למעשה מונה בכלל על ידי קודמו בתפקיד עמר בר לב - דמות שלא חשודה על אהדת המתיישבים בלשון המעטה - מצא את עצמו בחקירות ממושכות בתואנות שונות.
בעקבות פרשת מועלם נחשפו ההקלטות של ראש המחלקה היהודית בשב"כ. הקלטות שחשפו צוהר ליחס המזלזל למתנחלים ולחיילי ההגמ"ר ("פלנגות מצ'וקמקות") לתפיסה של זכויות נחקרים ("אנחנו עוצרים את השמוקים האלה גם בלי ראיות לכמה ימים" או: "שים אותם בתאי מעצר עם עכברים" ) ובכלל לאופן שבו יחסי ימ"ר ש"י והמחלקה היהודית בשב"כ התנהלו כאשר המשטרה היתה כלי לגחמות של גוף פוליטי בשב"כ.
כך למשל בשיחת טלפון שהתרחשה רק שלושה ימים אחרי טבח ה-7.10 בין מועלם לראש החטיבה היהודית בשב"כ, הסביר לו איש השב"כ הבכיר כי ""יש בעיה - היהודים מתחמשים". אבישי מועלם שאל: "מה הבעיה בזה? עברנו טבח, טבעי שהם יתחמשו בצורה חוקית". ראש החטיבה היהודית השיב: "לא לא, יש אמל"ח ביצהר". אבישי מועלם: "איזה אמל"ח יש שם?" ראש החטיבה: "מספר כדורים בקוטר 9 מ"מ".
הרדיפה אחרי מועלם נתנה את אותותיה, מחליפו ופקודיו הבינו את הרמז, וכשברקע ריח הבחירות והאיומים המפורשים של ראשי מפלגות השמאל כי ידיחו מיידית את מי שלא יתיישר, ניתן לראות בחודשיים האחרונים את הקאמבק של ימ"ר ש"י שחוזר לימי רדיפת המתיישבים.
אחד הסיפורים שהמחישו את המהפך לרעה בהתנהלות המשטרה ביחס לחלוצים, היה בסיפור של חוות צפנת. פחות מ-24 שעות לאחר גניבת העדר מהחווה והחיפושים אחריו, ואחרי לחץ תקשורתי שקידם נרטיב עויין נגד ההתיישבות, פשטה המשטרה על החווה ועצרה דווקא את 2 בעלי החווה. החקירה ביקשה להפליל אותם בכל דרך, נצמדה לנרטיב של ארגוני השמאל, ומחוז ש"י גם ערער לבית המשפט המחוזי בניסיון עיקש להשאיר את אוריה כהן, בעל החווה וחבר מליאה במועצת שומרון, במעצר.
לאחר כחודש במעצר בית משפט השלום שחרר את אוריה אך קבע שהוא יפקיד את רשיון הנהיגה שלו ולא יחזיק נשק. הפרקליטות ערערה על ההחלטה, וגם עורך הדין עדי קידר מ"חוננו" ערער על התנאים.
פסק הדין שנתן שופט בית המשפט המחוזי רון סולקין הוא למעשה אישר שמערכת אכיפת החוק רודפת את המתיישבים ללא פרופורציה, תוך ניתוק מהשטח.
השופט קבע כי באופן מובהק כהן היה הגורם הממתן באירוע, חיפש את העדר יד ביד עם הצבא במשך שעות, מנע מאחר להכות ערבי, ואף עצר את הסריקות בעיצומן כדי שהאירוע לא יצא משליטה. הדברים עולים מעדויות המח"ט, הפלוגה וקב"ט המועצה באופן ברור, אך במשטרת מחוז ש"י ובפרקליטות בחרו לאמץ נרטיב הפוך דווקא נגד בעל החווה.
השופט מצא מקום לפרט באופן רחב על המציאות ביהודה ושומרון, שמחייבת לדבריו את בתי המשפט ורשויות החוק בבחינת מעשי המתיישבים לאור המורכבות הביטחונית הקיימת במרחב. דבריו מדברים בעד עצמם, ומהווים מים קרים לנפש עייפה במרחב בתי המשפט, שלרוב מנותקים לחלוטין מהמציאות בשטח.
"אין מחלוקת, כי האירוע דנן החל עם היעלמותו של עדר הכבשים, שיצא מהחווה", קבע השופט סולקין. "העדר לא שב לדיר עד שעות הבוקר. גניבה חקלאית, של חיות משק, גורמת לחקלאי או לחוואי נזק עצום. עדר, שטופח במשך שנים, והושקעו בו תעצומות וממון רב, נעלם במחי יד. חברות הביטוח אינן מבטחות כיום עדרי צאן ובקר, לא באזור יהודה ושומרון ולא באזורים אחרים."
"היעלמות עדר כזה מחייבת פעולה מידית לאיתורו, שכן בתוך מספר שעות עלול הוא להישחט, או לכל הפחות להיטמע בעדרים אחרים. גם זו נסיבה, אותה יש ליקח בחשבון, כאשר בודקים את התנהגותו של המשיב."
"בבחינת התנהגותו של המשיב, לכאורה, במהלך האירוע יש לשים לנגד עיננו גם את המציאות הקשה עד בלתי נסבלת שחווים המתיישבים ביהודה ושומרון וביתר דגש – דרי החוות: פיגועים יום יומיים על הצירים; נסיונות חדירה ליישובים ולחוות; התנכלויות; גניבות חקלאיות; הצתות ושריפות. המתיישבים מתמודדים עם אוכלוסיה עוינת, אשר לא פעם דורשת את רעתם, עד כדי קיפוד חייהם."
"טעות קלה בניווט, עלולה להסתיים בלינצ' ובחבלות קשות, עד כדי אבדן חיים. נסיעה פשוטה הביתה עלולה להסתיים בפגיעת ראש מאבן גדולה. עמידה בטרמפיאדה עלולה להסתיים ברצח תוך ירי ממכונית נוסעת. "
"חיים באזור כזה, תחת איום בלתי פוסק, מחייבים את המתיישבים, לא פעם, להיות חשדנים ולהקפיד על נחישות בפעולותיהם, באופן שלעיני אדם החי במקומות אחרים, עלול להיתפס כבוטה ואפילו מוגזם. אך את המעשים והתגובות מצדם יש לבחון, בין היתר, לנוכח מציאות זו, ולא בתנאי מעבדה, תחת משב המזגן ואור הניאון".
השופט סולקין הדגיש כי "כמובן, אם עובר מאן דהוא על החוק – יהיה עליו לתת את הדין בכל מקרה, אך תמיד יש לבחון את מכלול הנסיבות בטרם קביעת מסקנות".
בסוף השבוע האחרון התפרסם טור של העיתונאי אריאל כהנא בישראל היום. הטור, שהילל את השינויים שביצע דוד זיני בראשות השב"כ, טען כי המחלקה היהודית הכפילה פי 4 את המבצעים נגד הגבעות בתקופתו של זיני.

זה ניכר גם בשטח. בגבעות מדווחים על נוכחות מתוגברת של אנשי היחידה המבצעית של השב"כ, שמופעלים לראשונה נגד יהודים. באחת הפרובוקציות היזומות, שהחלה לאחר שערבים יידו אבן לעבר סיור של אחת הגבעות בבנימין, השתתפו לוחמים מסוערבים מימ"ס ירושלים. לוחמי ימ"ס ירושלים השתתפו בעוד פעילות אחת לפחות נגד יהודים. לקול היהודי נודע כי בתוך היחידה נוצרה תסיסה בקרב לוחמים שכועסים על כך שהיא משמשת למשימות שלא לשמן הם התגייסו.
בניסיון להימנע מביקורת מוביל מפקד מחוז ש"י משה פינצ'י מיתוג מחודש של הפעילות המשטרתית תחת הכותרת "פעילות נגד קיצונים", אך למרות החלפת האדרת, אומרים בגבעות מדובר בדיוק באותה הגברת, תפיסה מעוותת שהיא המשך של הקונספציה שלא מבדילה בין אויב לאוהב ומחפשת שקט זמני.
את הפעילות הזו מרכז סגנו של מפקד מחוז ש"י משה פינצ'י, תת ניצב ישי שלם, שהוגדר כראש המפקדה המשימתית לטיפול באלימות קיצונים, כאמור, שם מכובס שנועד להדוף את הטענות להכללה. מאז הקמת המפקדה המשימתית נרשמה עלייה מטאורית במספר הפינויים של נקודות התיישבות חדשות.
חודשים ספורים לפני הבחירות, נראה שגם בצמרת מחוז ש"י חוששים מהאיומים של בנט ויאיר גולן.