חברות הבניה שעברו לפועלים זרים וישראלים, חזרו מהר יותר לעבוד בכל הכוח בזמן המלחמה. יגאל דמרי, אחד הקבלנים הגדולים במדינה, חושב שבישראל לא אמורים לעבוד פועלים מהרשות ומעזה.
תחום הבניה בישראל חווה ירידה מסויימת במכירות, וקבלנים מתקשים להשלים פרוייקטים בגלל מחסור בפועלים, עקב האיסור על כניסת פועלים משטחי הרשות וכמובן עזה.
בוועידה השנתית להתחדשות עירונית של מרכז הבנייה הישראלי, דיבר יגאל דמרי, בעל חברת הבניה י.ח. דמרי, וסיפר כיצד הוא הרוויח מכך שהחברה שלו הפסיקה להעסיק פועלים ערבים מיו"ש.
"חברות שהיו חכמות והשכילו והמעיטו את העסקת הפלסטינאים הרוויחו." אמר דמרי. "אצלנו בדמרי, לפני כמה מלחמות צימצמנו את כמות הפליסטנאים, ולכן במלחמה הנוכחית חזרנו לעבוד מאוד מהר ופעלנו בתשעים אחוז כוח. היה לנו מחסור רק אצל קבלני המשנה שהעסיקו פלסטינאים. חברות החכימו ובונות יותר על עובדים זרים. המדינה מנסה לתגבר את כמות העובדים הזרים, חברות צריכות להחכים ולעבוד עם עובדים זרים וישראלים – ולא יצטרכו פלסטינים''.
דמרי לא ניסה להסתיר את עמדותיו לגבי העסקת ערבים מיו"ש: ''תקרא לי ציוני תקרא לי ימני – מבחינתי שלא יעבדו לעולם".
👉 הצטרפו לעמוד האינסטגרם שלנו
דובר נוסף בכנס היה מר נחשון קיויתי, יו״ר ובעלים קבוצת ב.ס.ר, שדיבר על עליה בביקוש לדירות בירושלים, בעיקר על ידי תושבי חוץ, שנמלטים מההאנטישמיות בעולם ומוצאים מקלט דווקא בעיר הקודש.
לצד ההתקדמות המרשימה של ישראל כ"אומת הייטק", נדמה כי תחומים שלמים שהיו פעם בלב הזהות הלאומית – חקלאות, בנייה, מקצועות טכניים ויצרניים – הלכו והוזנחו. בקול היהודי הקלטנו את סדרת ההסכתים "עבודה עברית", שעוסקת בשאלות שכולנו צריכים לשאול: מה קורה לחברה שמפסיקה לעבוד בידיים? ומה יקרה אם נחזור לעשות זאת בעצמנו?
במהלך הסדרה אנחנו נפגשים עם אנשי שטח – קבלנים, חקלאים, ובעלי מלאכה – לצד אנשי רוח, כלכלה וביטחון, ובוחנים יחד את ההשלכות של התלות הגוברת בעובדים ערבים וזרים. האם מדובר בפתרון זמני שהפך לקבע מסוכן? או שיש דרך אחרת?
"עבודה עברית" מתעמקת לא רק בשאלות של פרנסה, אלא גם בזהות, בחוסן החברתי וביכולת של עם ישראל לבנות, לייצר ולהפריח את אדמתו בכוחות עצמו. בין אם אתם אנשי מקצוע, חובבי היסטוריה, או פשוט אזרחים שעתיד המדינה חשוב להם – הסדרה הזו בשבילכם.
